יחסי דרום אפריקה – נורווגיה
| יחסי דרום אפריקה – נורווגיה | |
|---|---|
|
|
| דרום אפריקה | נורווגיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,219,090 | 323,802 |
| אוכלוסייה | |
| 60,868,597 | 5,504,475 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 405,870 | 579,267 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 6,668 | 105,236 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | מונרכיה חוקתית |
יחסי דרום אפריקה–נורווגיה הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין רפובליקת דרום אפריקה לבין ממלכת נורווגיה.
היסטוריה
הפעילות הראשונה נגד האפרטהייד בנורווגיה החלה בשנת 1959, עם פעילויות חרם צרכנים שאורגנו על ידי האיגודים המקצועיים. ועדת דרום אפריקה החלה לפעול גם בשנת 1959. המודעות לאפרטהייד קיבלה חשיפה מרובה בשנת 1961 כאשר אלברט לוטולי קיבל את פרס נובל לשלום באוסלו.
ממשלות נורווגיות הציעו תמיכה מוסרית, מעשית ודיפלומטית לתנועת השחרור, לאיגודים המקצועיים ולכנסיות בהתנגדותן לאפרטהייד. ממשלת נורווגיה החלה לתמוך ישירות ב-ANC בשנת 1977, והקשרים בין דרום אפריקה לנורווגיה השתפרו עוד במהלך מאמצי השיקום והפיתוח לאחר האפרטהייד.
ממשלות דרום אפריקה ונורווגיה קיימו את שיחותיהן הדו-צדדיות השנתיות לזכויות אדם באפריל 2010, וימשיכו בעבודה לכינון בסיס משותף ואזורי שיתוף פעולה הן דו-צדדית והן בינלאומית.
דרום אפריקה ונורווגיה הן שתי שחקניות עולמיות בנושא שינויי אקלים. חברת הנפט הדרום-אפריקאית, סאסול, קיבלה את הבעלות בחברת הנפט במונגסטאד, נורווגיה; המתקן הגדול בעולם מסוגו לפיתוח אחיזת פחמן ואחסון (CCS).
נורווגיה ודרום אפריקה חתמו על הסכם חדש מטעם משרד החוץ הנורווגי בנוגע לשיתוף פעולה מחקרי בין נורווגיה לדרום אפריקה בתחומי האקלים, הסביבה והאנרגיה הנקייה, בפברואר 2013[1].
יחסים כלכליים
דרום אפריקה היא שוק יצוא חשוב באפריקה. חדשנות נורווגיה, המיוצגת על ידי משרד ביוהנסבורג, מנהלת תוכנית להכנת התאמות המאפשרת קשר מוגבר בין חברות נורווגיות ודרום אפריקאיות. ההתמקדות בהגברת הסחר וההשקעות בין המדינות תהיה חשובה ליחסים העתידיים בין נורווגיה לדרום אפריקה.
מספר חברות נורווגיות מתכננות להרחיב את פעילותן בדרום אפריקה באמצעות השקעות וטכנולוגיה מוגדלות. חברות נורווגיות גילו עניין במיזמים משותפים, הרחבת הפעילות הקיימת, רכישה לחברות מקומיות וכן חקירת חברות קטנות, מיקרו ובינוניות (SMME). יסוד יחסי הסחר בין שתי המדינות הוא מערכת ההעדפות הכללית (GSP) לייבוא סחורות ממדינות מתפתחות שהורחבה על ידי נורווגיה לדרום אפריקה ב-6 במאי 1994.
באמצעות מנגנון זה, סחורות המיובאות על ידי נורווגיה מדרום אפריקה אינן מחויבות מכס הרגיל. העדפות מכס אלה מספקות תמריץ לסוחרים לייבא מוצרים ממדינות מתפתחות כמו דרום אפריקה ומסייעות להם להתחרות בשווקים בינלאומיים.
בשנת 2012, היצוא מדרום אפריקה לנורווגיה הסתכם ב-1,915 מיליון ראנד, עם צמיחה שנתית של 13,4%. נורווגיה היא יעד היצוא ה-41 של דרום אפריקה. בשנת 2012, היבוא הסתכם ב-735 מיליון ראנד, ובכך נוצר מאזן סחר חיובי לטובת דרום אפריקה.
התחומים העיקריים של סחר והשקעות נורווגיים בדרום אפריקה הם בתחום טכנולוגיות המידע, אנרגיה ונפט וגז. היצוא הדרום אפריקני לנורווגיה הוא בעיקר מינרלים ותוצרת חקלאית. קרן הפנסיה הממשלתית הנורווגית - גלובל, הקרן הריבונית השנייה בגודלה בעולם, מחזיקה בבורסת יוהנסבורג תיק השקעות בשווי של כ-12 מיליארד דולר[1].
נציגויות דיפלומטיות
- נורווגיה מחזיקה בדרום אפריקה שגרירות בפרטוריה וקונסוליות ביוהנסבורג וקייפטאון.
- דרום אפריקה מחזיקה בנורווגיה שגרירות באוסלו[2].
קישורים חיצוניים
- יחסי דרום אפריקה–נורווגיה באתר משרד החוץ הדרום אפריקני
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יחסי דרום אפריקה–נורווגיה באתר משרד החוץ הדרום אפריקני
- ^ דרום אפריקה ונורווגיה באתר משרד החוץ הדרום אפריקני
