יחסי הממלכה המאוחדת – ניו זילנד
| יחסי הממלכה המאוחדת – ניו זילנד | |
|---|---|
|
|
| |
| הממלכה המאוחדת | ניו זילנד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 243,610 | 268,838 |
| אוכלוסייה | |
| 67,905,770 | 5,259,497 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,070,668 | 247,234 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 45,220 | 47,007 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | מונרכיה חוקתית |
יחסי הממלכה המאוחדת–ניו זילנד אלו היחסים הדו-צדדיים בין ניו זילנד לבריטניה. ניו זילנד שמרה על קשר חזק ויציב עם בריטניה הגדולה.[1]
גם ניו זילנד וגם בריטניה הן מונרכיות חוקתיות, החולקות באופן עצמאי את אותה המלכה, אליזבת השנייה.
היסטוריה
יחסים טרום עצמאות
במהלך ההפלגה הראשונה הגיע ג'יימס קוק לניו זילנד ב-6 באוקטובר 1769, והפך לחוקר הבריטי הראשון שעשה זאת. הנחיות חשאיות ניתנו לקוק עבור חלק זה של המשלחת שלו, אשר הורו לו לחפש בתחילה את האזור האגדי טרה אוסטרליס, ואם לא יצליח, לבצע חקירה נרחבת של חופי ניו זילנד. במסמך שניתן לו הצהיר קוק כי המשימות הללו נועדו להפגין עוד יותר את עדיפותה הימית של ממלכת בריטניה הגדולה, להביא כבוד לכתר ולחקור הזדמנויות חדשות לסחר וניווט.[2]
כמעט שישים שנה לאחר מכן, נציגות בריטית רשמית בניו זילנד נוסדה עם שליחתו של ג'יימס באזבי לאיים כתושב הבריטי, שנשלח בתגובה לחששותיהם של מספר מנהיגים צפון מאורים בגין הפקרותם של מתנחלים מקומיים באירופה. מאז 1816 נסעו מספר ראשי שבטים מאוריים לאנגליה ולמושבות כדי לבחון אפשרויות להקמת ממשלה מאורית, ובשנת 1834 ניסח בוסי את הצהרת העצמאות של ניו זילנד, אשר אושררה על ידי מספר ראשי הצפון בשנת 1835. כחלק מתהליך זה, הכיר המלך ויליאם הרביעי במושבה, והסכים לפעול כמגן למדינה שהוקמה לאחרונה.
כינון הסכם ואיטנגי, שנחתם על ידי מספר ראשי שבטים מאורים ונציגי הכתר הבריטי ב-6 בפברואר 1840. הריבונות הבריטית הוכרזה מאוחר יותר במאי אותה שנה.
ניו זילנד הפכה למושבה בריטית נפרדת בשנת 1841, ואחת-עשרה שנים לאחר מכן, הפרלמנט הבריטי העביר את החוק למתן ממשל עצמי למושבה החדשה. ההשפעה הבריטית הרשמית פחתה בהדרגה, ככל שכוחם של המושלים הכלליים דעך ביחס לזה של הפרלמנט הניו זילנדי המתהווה. בשנת 1907 קיבלה המושבה מעמד של דומיניון, והוענקה לה עצמאות כמעט מוחלטת מממשלת בריטניה, והיא אף הצטרפה בנפרד לחבר הלאומים בשנת 1926. הכרזת בלפור מ-1926 הדגישה את מעמדם השווה של מדינות האימפריה הבריטית ואת ההתאגדות החופשית שלהם בחבר העמים הבריטי.
עם חקיקת חוק וסטמינסטר מ-1931, אושרה עצמאותם המלאה של הדומיניונים על ידי הפרלמנט הבריטי, אם כי זה לא אומץ בניו זילנד עד זמן מה אחר כך, באמצעות חוק אימוץ חוק אימוץ ווסטמינסטר 1947.
מתיישבים
חלק ניכר מההגירה לניו זילנד התרחשה מהמדינות המרכיבות את האיים הבריטיים. הדבר הוקל משנת 1839 על ידי החברה הניו זילנדית שנוסדה לצורך הקולוניזציה. עבודתם של איגוד אוטאגו ואיגוד קנטרברי בהקמת ההתנחלות הסקוטית בעיקר בדנידין וההתנחלות האנגלית בעיקר בכרייסטצ'רץ', בהתאמה, עודד הגירה נוספת אל ניו זילנד מבריטניה.
בערך 80% מהניו זילנדים הם ממוצא בריטי לפחות חלקי, והערכה שכ-17% זכאים לדרכונים בריטים.[3]
בשנים האחרונות גוברת התמיכה ברעיון חופש התנועה בין בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד, עם אזרחים המסוגלים לחיות ולעבוד בכל אחת מארבע המדינות - בדומה להסדר הנסיעות הטרנס-טסמני בין אוסטרליה לניו זילנד.
טופונימיה
מאז נתינתו של הכינוי ההולנדי Nieuw Zeeland ואילך, קשרים היסטוריים עם בריטניה תרמו באופן משמעותי לטופונימיה של ניו זילנד. המפה המוקדמת של ג'יימס קוק שילבה שמות מקומיים מאוריים מקומיים עם מספר שמות משלו. מתיישבים לאחר מכן הוסיפו אזכורים למקומות בבריטניה, חסות אריסטוקרטית, חוקרים בריטים קדומים, המשפחה המלכותית, קרבות בהם הייתה מעורבת בריטניה ומוסדות בולטים כמו כרייסט צ'רץ' (אוקספורד).[4]
רבות מהתרומות הללו נשמרו בשימוש נפוץ, לרוב לצד שמות המקומות הקיים של המאורים.
אזרחות ולאום
חוק הלאום הבריטי ואזרחות ניו זילנד 1948 קבע את התפיסה החוקית של אזרחות ניו זילנדית; לפני כן, כל האנשים שנולדו או התאזרחו בניו זילנד היו בעלי מעמד של "נתין בריטי", בדיוק כמו אלה שנולדו או התאזרחו בבריטניה, או כל אחד מהדומיניונים האחרים.[5] באותה תקופה הוגדר בדומיניונים מעמד חדש, שהוגדר בחוק הלאום הבריטי 1948, של "אזרח הממלכה המאוחדת והמושבות", אשר בישר את התפיסה המודרנית של אזרחות בריטית. דרכוני ניו זילנד נשאו את הנוסח "נתין בריטי" עד לחוק האזרחות 1977.
יחסים כלכליים
בשנים האחרונות בריטניה קשרה את עצמה יותר ויותר לסחר האירופי, ואילצה את ניו זילנד ואוסטרליה לחפש שווקים חדשים ולסחור עם אזור אסיה-פסיפיק. לניו זילנד השפעה רבה על מושבות בריטיות לשעבר באוקיינוס השקט ועל הנחלה הבריטית של פיטקרן.
בשנות ה-60 של המאה ה-20, הייתה ניו זילנד ביחסים כלכליים קרובים ביותר עם הממלכה המאוחדת, במיוחד בהתחשב במרחק בו התרחש הסחר. כדוגמה, בשנת 1955, בריטניה לקחה 65.3 אחוזים מייצוא ניו זילנד, ורק במהלך העשורים שלאחר מכן החלה עמדה דומיננטית זו לרדת, כאשר בריטניה הצטרפה לקהילה הכלכלית האירופית (כיום האיחוד האירופי) בשנת 1973, נתח היצוא לבריטניה ירד ל-2.2 אחוזים בלבד בשנת 2000.[6] מבחינה היסטורית, היו תעשיות מסוימות, כגון מחלבות, גורם כלכלי מרכזי במושבה לשעבר, שהיו קשורות בסחר דומיננטי עוד יותר, כאשר 80–100% מכלל יצוא הגבינה והחמאה נשלח לבריטניה בסביבות 1890 עד 1940.[7]
על פי משרד החוץ והסחר של ניו זילנד, היצוא השנתי האחרון של ניו זילנד לבריטניה כלל מסחר בשווי של 1.76 מיליארד דולר לפחות, ומעל מיליארד דולר בכיוון ההפוך. מוצרי בשר מהווים כמעט מחצית מהיצוא, והיבוא הגדול ביותר הוא מכונות וכלי רכב.[1]
אגודה עסקית דו צדדית, האיגוד הבריטי לניו זילנד, הוקמה בשנת 1917, ומטרתה לקדם את הסחר ההדדי ואת האינטרסים של חברי האגודה העוסקים בסחר בין שתי המדינות.[8]
תיירות ואוכלוסייה
לפי הנציבות העליונה של ניו זילנד בלונדון, בריטניה היא המקור השלישי בגודלו של תיירים לניו זילנד.[9]
בלונדון הצפיפות של אנשים שנולדו בניו זילנד היא הגבוהה ביותר מכל האזורים הבריטיים, 47% מהם בחרו לגור בה לפי מפקד האוכלוסין בשנת 2001.[10]
מעורבות משותפת בארגונים בינלאומיים ובאמנות רב-צדדיות
ניו זילנד ובריטניה שתיהן חברות במספר גופים בינלאומיים, ביניהם האו"ם, חבר העמים הבריטי וארגון ה-OECD. הסדרי הגנה שכללו את בריטניה וגם את ניו זילנד כוללים את הסדר ההגנה של חמש המעצמות, ואת הסכם UKUSA לשיתוף מודיעיני. מאז 2006, ניו זילנד הייתה צד להסדר ההפעלה הדדית של ABCA של כוחות ההגנה הלאומיים, שכלל תמיד את בריטניה. ANZUK היה כוח משולש שהקימו אוסטרליה, ניו זילנד ובריטניה כדי להגן על אזור האוקיינוס השקט באסיה, לאחר שבריטניה משכה כוחות ממזרח לסואץ בראשית שנות השבעים. כוח ANZUK הוקם בשנת 1971 והתפרק בשנת 1974. ארגון ההגנה האנטי-קומוניסטי של SEATO הרחיב גם את חברותו לשתי המדינות למשך קיומו בין השנים 1955 עד 1977.
נציגויות דיפלומטיות
בריטניה מחזיקה בניו זילנד נציבות עליונה בוולינגטון וקונסוליות כלליות באוקלנד ובכרייסטצ'רץ'. מאידך, ניו זילנד מחזיקה בבריטניה נציבות עליונה בלונדון וקונסוליות כלליות באדינבורו ובבלפסט.[11]
ביקורים רשמיים
ביקורי שרים ואח"מים קבועים מניו זילנד לבריטניה, ולהפך, מתקיימים מדי שנה. במהלך שנת 2009, לפחות 10 ביקורים רשמיים כאלה התקיימו מניו זילנד לבריטניה ולפחות 8 מבריטניה לניו זילנד.[12]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "United Kingdom Country Information Paper". Ministry of Foreign Affairs and Trade (NZ). נבדק ב-15 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Secret Instructions to Captain Cook, 30 June 1768" (PDF). National Archives of Australia. נבדק ב-15 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Country Profile: New Zealand". Foreign and Commonwealth Office (UK). אורכב מ-המקור ב-14 במאי 2008. נבדק ב-15 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Carrington, C E, John Robert Godley of Canterbury, CUP, p. 69, ISBN 978-0-521-07275-5
- ^ "Celebrating 60 Years of New Zealand Citizenship". The Department of Internal Affairs (NZ). אורכב מ-המקור ב-4 באפריל 2010. נבדק ב-15 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "New Zealand's Export Markets year ended June 2000 (provisional)". Statistics New Zealand. ביוני 2000. אורכב מ-המקור ב-15 במאי 2010. נבדק ב-15 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ New Zealand Historical Atlas – McKinnon, Malcolm (Editor); David Bateman, 1997, Plate 61
- ^ For more information: "About Us". British New Zealand Business Association Inc. אורכב מ-המקור ב-2010-11-19.
- ^ "Relationship between the United Kingdom and New Zealand". Ministry of Foreign Affairs and Trade (NZ). נבדק ב-15 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Born Abroad: An immigration map of Britain". BBC. 7 בספטמבר 2005. נבדק ב-15 ביוני 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ אתר על יחסי מדינות
- ^ "United Kingdom Country Information Paper (Visits)". Ministry of Foreign Affairs and Trade (NZ). נבדק ב-15 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה)
