לה פווי-אן-ולה
 | |
| לה פוי-אן-ולה | |
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
| חבל |
 אוברן-רון-אלפ |
| מחוז | לואר עילי |
| ראש העיר | לורן ווקייה (האיחוד למען תנועה עממית) |
| שטח | 16.8 קמ"ר |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 888 |
| ‑ הנקודה הנמוכה | 600 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 19,976 (2008) |
| ‑ צפיפות | 1,189 נפש לקמ"ר (2008) |
| קואורדינטות | 45°2′39″N 3°53′9″E / 45.04417°N 3.88583°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.lepuyenvelay.fr | |
לה פוי-אן-ולה (בצרפתית: Le Puy-en-Velay, באוקסיטנית: Lo Puèi de Velai) היא בירת מחוז הלואר העילי שבדרום-מרכז צרפת, בירת ארץ וֶלֵה האוקסיטנית ההיסטורית, נמצאת 130 ק"מ מקלרמון-פראן ו-135 ק"מ מליון.
המקום בו שוכנת היום לה פוי נכבש בתחילה בידי הרומאים, עת ישב בו שבט גאלי, ולאורך התקופה הרומית שימש כמרכז דתי. הרומאים קראו למקום אניקיום (Anicium). לאחר נפילת האימפריה הרומית הגיעו הברבארים - העיר נבזזה, תושביה נטבחו ובתיה הרומיים נהרסו. באחת התקופות הסוערות של חבל אוברן, בשנת 475, חרף התנגדותם של סידוניוס אפולינאריס, בישוף קלרמון, ונאמני-רומא, התיר הקיסר יוליוס נפוס לוויזיגותים להשתלט על אוברן. בראשית המאה השישית כבש כלוביס הראשון את כל אקיטן, שאז השתרעה עד פנים הארץ וכללה את אוברן - שארץ ולה בתוכו.
אין טקסטים אמינים דיים המתארכים את כינון הבישופות באניקיום, והנושא מצוי במחלוקת בין היסטוריונים. מעריכים כי הבישופים הראשונים הקימו את המטה שלהם בעיירה סמוכה ולא בלה פוי עצמה.
במאה התשיעית שונה שמה של אניקיום ללה פוי נוטר-דאם. במאה ה-13 הוקפה העיר בחומה, שהיוותה את גבולה עד למאה ה-18. לאורך ימי הביניים הייתה לה פוי עיר דתית, אך גם עיר ספרותית ואקדמית יוקרתית, שאליה הגיעו תלמידים מכל רחבי אוקסיטניה.
מלבד תפקידה כמוקד עולי-רגל, העיר שגשגה גם הודות לתחרה שיוצרה בה.
בעקבות המהפכה קיבלה העיר את שמה הנוכחי, המשמר את שם העם והארץ המקוריים שלה, והיא הייתה לבירת מחוז הלואר העילי (Haute-Loire) שזה-עתה נוצר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
