לייב ניידוס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. לייב נַיידוּס (6 באוקטובר 1890 – 23 בדצמבר 1918) היה משורר יידיש, עברית ורוסית.
ביוגרפיה
ניידוס נולד ב-1890 בגרודנה למשפחה של משכילים אמידה. אביו התעניין בספרות עברית ובצעירותו כתב שירים בעברית. את שנות ילדותו העביר בקוסטין, חווה לא רחוקה מגרודנה, שהיתה מקום מושבה הקבוע של משפחת ניידוס. בגיל 10 התחיל ללמוד בבית ספר למסחר בראדום ואחרי כן לבית ספר דומה בביאליסטוק. ב-1905 גורש מבית הספר משום שהיה פעיל במפלגת הפועלים הציונית-סוציאליסטית. ב-1908 התחיל ללמוד בגימנסיה הריאלית בווילנה אבל לא הראה רצון רב ללימודים והפסיק ללמוד ב-1911 לפני שסיים אותם באופן רשמי. ב-1918 התחיל לחוש ברע והרופאים קבעו שהוא סובל מבעיות בלב וציוו עליו לנוח. אבל הוא המשיך בעבודה ספרותית מאומצת ובמתן הרצאות. הוא אמר שהוא נותן משקל לא לאורך החיים כי אם לתוכן שלהם[1]. לשם כך שכר דירה לבד שאף אחד לא ידע את מיקומה. הבדידות והפרידה מאהובתו שהיתה חולה ונסעה לשווייץ להתרפא הרעו את מצבו. לחברתו, זו, היתה עליו השפעה חיובית רבה. ושירים רבים שלו נכתבו עליה. היא גם היתה זו שהשפיעה עליו לכתוב רק ביידיש[2]. בסוף שנה זו חזר לקוסטין אבל גם שם עבד קשה, במיוחד על תרגום יבגני אונייגין של אלכסנדר פושקין. כשחזר ממסע ההרצאות האחרון שלו הוא היה מאוד חלש ואחרי התקררות שהחריפה והפכה לדיפתריה הוא נפטר בשל הבעיות בלבו.
יצירתו
ניידוס התחיל לכתוב בגיל 10 ביידיש, עברית ורוסית. שיריו ברוסית פורסמו בכתבי עת בווילנה ובגרודנה. ב-1907 פרסם את שירו הראשון ביידיש ומאז זאת היתה השפה היחידה בה פרסם. בזמן שהותו בווילנה פרסם מאמרים ושירים בעיתונות המקומית. ב־1915 הוציא את ספר שיריו הראשון ליריק בווילנה אבל בגלל הכיבוש הגרמני של העיר בזמן מלחמת העולם הראשונה הספר לא זכה לתפוצה ולהכרה מצד הביקורת. ב־1917 יצא בגרודנה מאסף ספרותי בשם ניעמאן בעריכתו של ניידוס. ניידוס עסק הרבה בתרגום שירה, בעיקר מרוסית וצרפתית. הוא תרגם יצירות של פושקין, לרמונטוב, מצרפתית תרגם חלקים פרחי הרע של בודלר. השירה שלו עסקה הרבה בטבע. למשל בספרו פלייט פון פאן (חלילו של פאן) שיצא בגרודנה. וכן הפואמה די ערד ערוואכט (האדמה מתעוררת). כמו כן כתב שירה לירית, מאמרים, פיליטונים. הוא שאף לייחודיות ושירתו היא אכן ייחודית במסגרת הספרותית הרחבה של שירת יידיש בתקופתו[3] השפה הפואטית שלו מתאפיינת בשפע של מילים בינלאומיות ומשקפת את אופקיו התרבותיים הרחבים. יש בשירתו התייחסויות למיתולוגיה היוונית, למוטיבים מזרחיים אזכורים לתרבות האירופית תופסים חלק רב בשירתו[4].
כתביו
- ליריק. יעקאטערינאסלאוו (נדפס בווילנה), 1915.
- ניעמאן: ליטערארישעס וואלטעטיגעס זאמעלבוך. גראדנא, 1916.
- פושקין, א מעשה מיט א טויטער בת-מלכה און זיבן גבורים. איבערגעזעצט אויף יידיש פון לייב ניידוס. ווילנא: ליטערארישע קאמיסיע אויפן נאמען פון י"ל פרץ, תרע"ז.
- דאס בוך פון פאעמען. ווארשע: לעווין אפשטיין און שותפים, תרפ"ג 1923.
- ליטווישע אראבעסקן. ווארשע: יאטשקאווסקי, 1924.
- . ווילנע: דער צענטראלער יידישער שול ארגאניזאציע, 1925.
- אלע ווערק. 3 כרכים. ווארשע: בזשאזא, 1928-1926.
לקריאה נוספת
- אהרן יואל זקוסקי, לייב ניידוס. בוענאס-איירעס, 1951.
- אברהם זאק, לייב ניידוס, ביאגראפישע נאטיצן. בתוך: ליטווישע אראבעסקן. עמ' V-XIX.
- לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 6, ניו יורק 1963.
קישורים חיצוניים
- לייב ניידוס, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- ספריו של לייב ניידוס בארכיון האינטרנט
- מידע על לייב ניידוס בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
