לסלו השני, מלך הונגריה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. לסלו השני, מלך הונגריה (בהונגרית: II. László magyar király, בקרואטית ובסלובקית: Ladislav II.; 1131 – 14 בינואר 1163) היה מלך הונגריה וקרואטיה בין 1162 ל-1163, לאחר שגזל את הכתר מאחיינו, אישטוואן השלישי.
לסלו קיבל את התואר דוכס בוסניה מאביו, בלה השני, מלך הונגריה, בגיל שש, אך מעולם לא שלט במחוז. במקום זאת, בסביבות 1160, הוא הלך בעקבות אחיו הצעיר, אישטוואן, והתיישב בקונסטנטינופול, אך שניהם היו אמורים לחזור להונגריה לאחר מות אחיהם הבכור, גזה השני, מלך הונגריה, ב-1162. חזרתם נתמכה על ידי הקיסר הביזנטי מנואל הראשון קומננוס, שהשתמש בשובם בניסיון להרחיב את שלטונו על הונגריה. בתחילה, תכנן הקיסר לסייע לאישטוואן הרביעי בכיבוש כס המלכות, אך הלורדים ההונגרים היו מוכנים לקבל את לסלו כמלך רק נגד בנו של גזה השני המנוח, אישטוואן השלישי.
למרות שהתומך המושבע של האחרון, לוקאס, הארכיבישוף של אסטרגום, סירב להכתיר את לסלו ונידה אותו, הוא הוכתר על ידי מיקו, הארכיבישוף של קאלוצ'ה, ביולי 1162 אך מת תוך שישה חודשים מהכתרתו.
ביוגרפיה
ראשית חייו
לסלו נולד בשנת 1131, והיה בנם השני של המלך בלה העיוור ואשתו, ילנה מראשקה. חודשים ספורים לאחר לידתו, לקחה אותו אמו ואת אחיו הבכור, גזה, לאספה שהתקיימה בארד, בה נטבחו הברונים שנחשבו אחראים לעיוור המלך בהוראת המלכה.
צבאו של בלה השני פלש לבוסניה ב-1136, אותה הנציח באימוץ התואר מלך ראמה על שם נהר קטן. בשנה שלאחר מכן, מינה המלך את לסלו לדוכס בוסניה באספת הפרלטים והברונים באסטרגום. עם זאת, לסלו מעולם לא שלט באופן אישי בשטח והממשל היה בפיקוח של הבאן, שמונה או נבחר.
בלה השני מת ב-13 בפברואר 1141 ובנו הבכור ירש אותו, אחיו הבכור של לסלו, גזה השני. Illuminated Chronicle כותב שבתקופת שלטונו המלך גזה "העניק הכנסות דוכסיות לאחיו", [1] לסלו ואחיו הצעיר, אישטוואן, בשנה לא מוגדרת, למרות שלפי ההיסטוריון באלינט הומן, זה קרה בשנת 1146. החוקרים פרנץ מאק וג'ולה קריסטו טוענים ששני הדוכסים קיבלו מענק זה רק בסביבות 1152, כאשר המלך מינה את בנו, אישטוואן, ליורשו.
אחיו הצעיר של לסלו, אישטוואן, קשר קשר נגד המלך גזה אך נכשל ב-1156 או 1157. אישטוואן חיפש תחילה מקלט באימפריה הרומית ה"קדושה", אך לאחר מכן ברח לאימפריה הביזנטית. לסלו הלך אחריו וגם התיישב בקונסטנטינופול בסביבות 1160.
גלות
מקורות בני זמננו חולקים על סיבת עזיבתו של לסלו לקונסטנטינופול. לפי ג'ון קינאמוס, גם אישטוואן וגם לסלו "הפכו לשנואים ביותר" [2] כלפי המלך גזה לאחר שהתקוטטו עמו. [3] מצד שני, ניקטאס כוניאטס כתב שלסלו "ערק למנואל, לא כל כך בגלל שגזה אהב אותו פחות ממה שהוא צריך או שהוא חשש מזימה מצד אחיו, אלא יותר בגלל שהוא היה מוקסם"[4] על ידי קבלת הפנים החיובית של אישטוואן על ידי הקיסר.
גזה השני מת ב-31 במאי 1162 ובנו ירש את מקומו, אישטוואן השלישי בן ה-15. עם זאת, הקיסר מנואל, ש"שם ערך גבוה לשליטת העל של הונגריה", על פי בן זמנו ג'ון קינמוס, החליט להתערב בשם שני אחיו של המלך המנוח, וקבע כי "זה חוק בקרב ההונגרים כי הכתר עובר תמיד לאחי המלך שנותרו". [5] בתחילה, תכנן הקיסר לסייע לצעיר מבין שני האחים, אישטוואן, כטוען לכס המלכות. בשוחד על ידי שליחי הקיסר מנואל, רוב הלורדים ההונגרים היו מוכנים להדיח את המלך הצעיר, אך במקום אישטוואן, שאותו ראו כבובה של הקיסר, נבחר לסלו להיות המלך. שישה שבועות לאחר הכתרתו של אישטוואן השלישי הצעיר, תומכיו כיתרו אותו בקאפובאר ואילצו אותו לעזוב את הונגריה ולחפש מקלט באוסטריה.
הקיסר... הגיע למסקנה שיש צורך לסייע [לאחיו של לסלו, אישטוואן], על ידי שימוש בכוח רב יותר. הוא יצא מסרדיקה וכשהגיע לאזור הדנובה הסמוך לבראניצ'בו ובלגרד שלח את אחיינו אלקסיוס קונסטוסטפנוס עם כוח מזוין ל[אישטוואן]. לאחר ששלטו בכרמון, הם עשו הכל כדי להבטיח את כס המלוכה, ניצחו במתנות את החזקים מבין ההונגרים, פיתו אותם בחנופה והסיתו אותם בהבטחות הגדולות ביותר; עם זאת, הדבר היחיד שהם השיגו היה שההונגרים קיבלו את לסלו כשליטם.
שלטונו
לסלו הוכתר כמלך ביולי 1162. הטקס בוצע על ידי מיקו, הארכיבישוף של קאלוצ'ה, שכן הארכיבישוף של אסטרגום, לוקאס, היה נאמן לאישטוואן השלישי וראה בלסלו כגזלן. הארכיבישוף לוקאס נידה את לסלו, אך נעצר ונכלא בתמורה.
על פי הכרוניקה של היינריך ממיגלן, לדיסלאוס העניק שליש מהממלכה לאחיו, אישטוואן, ואת התואר דוכס. קינאמוס כתב כי לסלו העניק לאחיו את התואר אורום ("אדוני") שכן "בין ההונגרים, פירוש השם הזה הוא מי שיצליח לרשות המלוכה". [7] לסלו ניסה להתפייס עם מתנגדיו ושחרר את הארכיבישוף לוקאס בחג המולד לבקשת האפיפיור אלכסנדר השלישי. עם זאת, הארכיבישוף לא נכנע לו והמשיך לתמוך באישטוואן השלישי, שחזר להונגריה וכבש את פרסבורג (ברטיסלבה כיום בסלובקיה). לסלו לא תקף את אחיינו בפרסבורג, אלא שוב כלא את הארכיבישוף לוקאס.
לסלו "גזל את הכתר במשך חצי שנה", [8] על פי הכרוניקה המאוירת ומת ב-14 בינואר 1163. הוא נקבר בבזיליקת סקשפהרוואר.
אילן יוחסין
| גזה הראשון, מלך הונגריה | סופיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אלמוש, דוכס קרואטיה | פרדסלבה מקייב | אורוש הראשון, הנסיך הגדול של סרביה | לא ידועה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בלה השני, מלך הונגריה | ילנה מראשקה, מלכת הונגריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לסלו השני, מלך הונגריה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נראה שלסלו היה אלמן כשהגיע לקונסטנטינופול בשנת 1160 לערך, אך גם שמה של אשתו ומשפחתה אינם ידועים. [9] לסלו "יכול היה להתחתן עם אישה מדם מלכותי"[4] בקונסטנטינופול, לפי צ'וניאטס. אולם, ממשיך צ'וניאטס, לסלו "נמנע מנישואים כדי שלא ישכח לחזור לארצו ובכך להרוס את ענייניו הפנימיים, מוקסם מכישוף של אישה".[4] בתו של לסלו, מרי הייתה נשואה לניקולס מיקלה, בנו של ויטאלה מיקלה השני, דוג'ה ונציה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ The Hungarian Illuminated Chronicle (ch. 167.121), p. 139.
- ^ Deeds of John and Manuel Comnenus by John Kinnamos (5.1), pp. 154–155.
- ^ Makk 1994, p. 76.
- ^ 4.0 4.1 4.2 O City of Byzantium, Annals of Niketas Choniates (4.126), p. 72.
- ^ Deeds of John and Manuel Comnenus by John Kinnamos (5.1), p. 154.
- ^ O City of Byzantium, Annals of Niketas Choniates (4.127), pp. 72–73.
- ^ Deeds of John and Manuel Comnenus by John Kinnamos (5.1), p. 155.
- ^ The Hungarian Illuminated Chronicle (ch. 169.121), p. 139.
- ^ Kristó & Makk 1996, p. 198.
