טרקטט לוגי-פילוסופי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טרקטט לוגי-פילוסופי
Logisch-Philosophische Abhandlung
הוצאה
תאריך הוצאה 1921

טְרַקְטָט לוגי-פילוסופי (נקרא בעברית גם מאמר לוגי-פילוסופי או טְרַקְטָטוּס לוגי-פילוסופי; במקור (לטינית): Tractatus logico-philosophicus, טרקטטוס לוגיקו-פילוסופיקוס; הכותרת המקורית בגרמנית: Logisch-philosophische Abhandlung), ובקיצור הטְרַקְטָט, הוא ספר עיון פילוסופי מאת לודוויג ויטגנשטיין, מאבות הפילוסופיה האנליטית.

רקע

המאמר הוא הראשון שבספריו של ויטגנשטיין, והיחיד שפורסם במהלך חייו. הספר יצא לאור בשנת 1921, עורר סערה גדולה, ואף הוכר כאחת היצירות הפילוסופית המרכזית ופורצות דרך במאה ה-20. הוא כתוב בצורה מאוד שיטתית ותמציתית, מעין רשימת עובדות לוגיות והמסקנות הנגזרות מהן. הספר מגדיר את מהותה של הפילוסופיה כעיסוק בעובדות לוגיות, שהן מטיבן עובדות הכרחיות, ולא בטבע שהוא מה שישנו, והוא קונטינגנטי מטיבו.

מבנה ותוכן הספר

5.5423 לתפוס־בחושים משהו מורכב פירושו, לתפוס שחלקיו מתייחסים באופן מסוים זה לזה. זה גם מסביר שאת הצורה אפשר לראות כקוביה בשני אופנים שונים, וכן את כל התופעות הדומות, שהרי אנו רואים כך שתי עובדות שונות. (אם אני רואה תחילה את הפינות a, ואת b רק בחטף, אז a מופיע בחזית; ולהפך.)
5.633 היכן תמצא סובייקט מטאפיזי בתוך העולם? אומר אתה, המצב כאן דומה לגמרי למצב העין ושדה הראייה. אבל הלא את העין באמת אינך רואה. מאומה בשדה הראייה אינו מניח לך להסיק ממנו, שהוא נראה לעין.
5.6331 הרי לשדה הראייה אין צורה מעין זו:

מבנהו של הספר ואופן כתיבתו אינם ניתנים להפרדה מתוכנו - ממה שעל הקורא להבין. הוא בנוי במבנה של יהלום - מבנה של תאוריה אידיאלית - והוא עשוי שבעה משפטי יסוד, שלהם משפטים משניים ובסך הכל 526 משפטים.

שבע הטענות המרכזיות

  1. העולם הוא כל מה שקורה.
  2. מה שקורה, העובדה, הוא קיום מצב-דברים.
  3. מחשבה היא תמונה לוגית של עובדות.
  4. מחשבה היא פסוק בעל מובן.
  5. משפט הוא פונקציית-אמת של משפטי-יסוד. (משפט-יסוד הוא פונקציית-אמת של עצמו).
  6. הצורה הפשוטה של פונקציית אמת היא . זוהי הצורה הכללית של משפט.
  7. מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק.

השפעה ופרשנות

הספר עוסק כמעט בכל תחומי הפילוסופיה, אך אחת מהשפעותיו העיקריות הייתה על הפילוסופיה של המדע. הספר עיצב את תפיסת הפוזיטיביזם הלוגי ונחשב כבר בזמנו לשיאה. תפיסה זו מנסה להציע תאוריה פילוסופית שבאמצעותה ניתן לאתר עובדות אטומיות שעל בסיסן בונים את כל העולם הנחשב והנתפש - הן מבחינה מדעית והן מבחינת התפישה והמחשבה האפשרית של האדם. אין מדובר בעובדות פיזיקליות, אלא ב"עובדות" לוגיות. הפילוסופיה אינה עוסקת במה שישנו, בקונטינגנטי, אלא במה שאפשרי לוגית, קרי, בהכרחי. היות שפילוסופיה היא דבר אשר אינו נבנה על עובדות טבע, אזי, במובן זה, לא ניתן לדבר על תזה פילוסופית כעל דבר שניתן להוכחה מדעית.

ויטגנשטיין עצמו הרחיק עצמו מן הפוזיטיביסטים, וחשב שמרביתם, איתם היה בקשרים קרובים, לא הבינו את הפילוסופיה שלו. יש פרשנים הסבורים שוויטגנשטיין לא ניסה להציע תאוריה כלשהי בטרקטט, אלא להביא את היומרה הפילוסופית התאורטית של הפוזיטיביזם לכדי אבסורד. זאת, על ידי ניסוח תורה מושלמת, והמחשה כיצד היא קורסת משהיא מושלמת: משפטי התאוריה הם חסרי מובן, וזאת על פי הקריטריונים הקשיחים שמנסחת התאוריה עצמה.

היום יש פרשנים הסבורים, כמו הפוזיטיביסטים בזמנו, שהטרקטט שייך לתקופה המודרנית. פרשנים אלו סבורים שהספר אכן מציע תאוריה פילוסופית, ולראיה הם מציגים, למשל, את מבנהו היהלומי. פרשנים אחרים סבורים שהספר רחוק מהמודרנה, ואף נותן כלים להתנגד לה על ידי הבאתה לכדי אבסורד. מבנהו של הטרקטט, בחירתו של ויטגנשטיין בסגנון כתיבה זה, נועד להמחיש כיצד יהלום פילוסופי הוא בבחינת פנטזיה ותו לא. במידה רבה הספר, על פי השקפת פרשנים אלו, הוא ספר אירוני.

על פי התאוריה שהספר מציע (או נראה כמציע), ישנם שני צדדים לאותו מטבע - העולם והחושב על העולם. המחשבה מגיעה עד העולם - בכך היא מחשבה על אודות העולם - ואינה מפספסת אותו. אין פירושו שלא ניתן לטעות, לחשוב מחשבות שגויות, אך לא ניתן לטעות במחשבה שתוכן המחשבה שלנו הוא שכך וכך הם הדברים. כלומר, אם אנחנו בכלל חושבים, אזי נושא המחשבות שלנו הוא העולם - יהיו אלה מחשבות שגויות או נכונות. המחשבה אינה יכולה לחצות את גבולות הלוגיקה, שכן מחשבה היא יציר לוגי. אין לחשוב באופן לא לוגי.

הספר מסתיים במשפט השביעי המפורסם: "על מה שעליו לא ניתן לדבר, על אודותיו יש לשתוק". מעבר להבחנה החמורה בין מדעי הטבע לפילוסופיה, ולשקט המדעי שוויטגנשטיין גוזר בכך על הפילוסופים, ניתן לפרש את המשפט השביעי בכמה דרכים. דרך אחת של אלו הסוברים שהטרקטט מנסח תאוריה מפרשת משפט זה כאילו הוא מוכיח את טענתו שאין מחשבה מחוץ ללוגיקה - שגבולות השפה (הגבול בין מה שהוא בעל מובן לבין מה שהוא חסר מובן) שורטטו מתוך השפה, ולא מחוצה לה. דרך אחרת לפרש משפט זה היא דרכם של החוקרים הסבורים שוויטגנטשטיין לא ניסה להציע תאוריה. חוקרים אלו סבורים שמשפט זה אומר שפילוסופיה הוא דבר שלא ניתן לדבר עליו כלל (כלומר הוא תחום ריק מתוכן, ולמעשה אינו תחום כלל, אלא רק אשליה של תחום).

לאחר סיום כתיבת הספר הכריז ויטגנשטיין שאין מה לדון יותר בפילוסופיה, אבל אחרי כמה שנים שבהן לימד בתיכון הוא חזר בו בטענה שיש כמה מילים שלא מסתדרות עם התאוריה שהמילים והלשון הם הדרך לתאר את העולם. למשל: "או" ו-"ו". התובנות החדשות הללו הובילו אותו לעבוד על ספרו החדש חקירות פילוסופיות שלא זכה להשלים בימי חייו והוא פורסם רק לאחר מותו. הספר כתוב בסגנון אחר לגמרי מ"טרקטט לוגי-פילוסופי" - לא במבנה לוגי קפדני אלא כדיון בשפה רגילה ולא תמציתית. הספר בוחן תאוריות שונות תוך עיסוק בשפה האנושית ובמה שיש ביכולתה להביע.

תרגומים לעברית

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0