מחנה פפנדורף
 | |
| צילום אווירי של מחנה המעפילים 20 ספטמבר 1947 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה עקורים |
| מדינה | שלזוויג-הולשטיין שבצפון גרמניה. |
| מחוז | לובק/קוקניץ |
| מחנות נלווים | אם שטאו |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 20 ביולי 1945 |
| תאריך סגירה | 1951 |
| תאריך שחרור | 3 בנובמבר 1947 |
| אוכלוסייה | |
| צבא משחרר | כח הכיבוש הבריטי שבגרמניה |
| השתייכות האסירים | ב-9 בספטמבר 1947 נכלאו במחנה 2717 מעפילי אניית המעפילים אקסודוס 1947 |
| נתונים | |
| שימור היסטורי | לוח זיכרון ברחבת החניה |
 | |
| https://www.poeppendorferlager.de/ | |
מחנה פפנדורף (בגרמנית: Pöppendorf Lager) שימש כמחנה מעבר במחוז ליבק, היה ביער וולדהוסנר בין השנים 1945 – 1951. במחנה עברו מיליון איש: חיילי הוורמאכט, פליטים גרמנים, מהגרים מאזורי המזרח וחלק מהמעפילים מאניית המעפילים "אקסודוס-1947" שגורשו מארץ ישראל על ידי הבריטים כחלק ממבצע אואזיס. מחנה פפנדורף היה מחנה הפליטים הגדול ביותר במדינת שלזוויג-הולשטיין שבצפון גרמניה.[1]
מיקום
המחנה היה ממוקם צפונית לתחנת הרכבת קוקניץ / פורסט-האוס וולדוסן(גר') הישנה שבווסט-הוסנר פורסט. במקום שרידים שאינם ניתנים לזיהוי, בגלל היער המחטני המתחדש של יער וולדוסן. הכניסה הנוכחית לאתר בחניון השני, בדרך מהפורסטהאוס וולדוסן דרך יער וולדוסנר לכיוון העיירה פפנדורף .[2]
רקע
אסירי המחנה הגיעו באניות דרך נמל טרוומונדה (גר') שלחוף הים הבלטי או ברכבות מסע דרך תחנת הרכבת המרכזית של לובק או דרך תחנת הרכבת של קוקניץ. הובלתם של אסירי המחנה מהנמל או מתחנות הרכבת אל למחנה בוצעה על ידי מערכת התובלה וההיסעים של מפקדת המחנה. עם הגעתם הועברו אסירי המחנה למתקן טיהור וחיטוי כהכנה לבדיקות רפואיות. החולים נשלחו לבתי החולים בלובק או לצריף המרפאה במחנה. הפליטים אשר הגיעו מאזורי המזרח היו במצב גרוע ביותר. לעומת החוזרים מדנמרק ושבויי המלחמה מהאזורים האנגלים והאמריקאים שהיו במצב טוב יותר.[3]
תיאור המחנה
מחנה פפנדורף שכן במרחק 700 מטר מתחנת הרכבת לובק-קוקניץ. המחנה נבנה על שטח של כ-100 דונם בתוך יער מחטני. האסירים/הפליטים שוכנו בצריפי עץ, אוהלים וצריפי ניסן. במחנה היו אוהל גדול ששימש חדר אוכל, צריף מרפאה שבו טופלו אסירים חולים וחנות למוצרי צריכה ומזון מרכזית אשר מיקומה היה בפונדק וולדוסן. במחנה ניצבו 56 צריפים קטנים בעלי גג מעוגל עשוי פח גלי ("צריפי ניסן") שמידותיהם 16X35 רגל; 14 צריפי ניסן גדולים יותר ו-125 אוהלים קטנים למגורי 5–6 אנשים בכל אחד. לכל אדם הוכנו מיטת ברזל, מזרן ושמיכה אחת בלבד. לרשות כל דיירי המחנה הועמדו 5 חדרי רחצה. בתי שימוש שהיו מתקנים פתוחים ללא מחיצות חלוקה לתאים ( מסוג "בור צליפה"). רוב האנשים הצטופפו בצריפים על דרגשים ובמיטות יחיד שישנו בהם 2 אנשים זה ליד זה.
בנוסף, סוכנות הסיוע האירופי נורווגי הקימה במחנה צריף לאירועי תרבות. הנהלת המחנה שכנה במחנה התחתון.[3]
בניית המחנה והשימוש בו
מחנה פופנדורף היה מחנה מעבר הפליטים הגדול ביותר בצפון גרמניה. הוקם בשנת 1945 בהוראת הממשל הצבאי הבריטי. המחנה נסגר ונהרס בשנת 1951.[4]
מחנה השחרור של חיילי ארמיית נורווגיה
בתום מלחמת העולם השנייה, ב-20 ביולי 1945 כח הכיבוש הבריטי דאג להקים תחילה מחנה אוהלים בכל אזור יער וולדוסנר על שטח של כ-100 דונם לטיפול ולשחרור בשבויי מלחמה של חיילי הארמייה של הוורמאכט שנלחמו במדינות הסקנדינביות שנקראו ארמיית נורווגיה. מה 25 יולי ועד ה -3 באוגוסט 1945, כוח הכיבוש הבריטי הביא למקום יחידת חלוץ שהורכבה משבויי מלחמה שמנתה 68 קצינים ו -565 נגדים, חיילים ואנשי צוות טכני להקמת מספר אזורי מגורים בשטח המחנה כולל מטבח ומבנה מרפאה מרכזיים. מה -4 אוגוסט 1945 עגנו האניות הראשונות עם שבויי המלחמה הגרמנים מנורווגיה בנמל טרוומונדה. תוך חודשיים, עד 3 באוקטובר 1945 נבדקו במחנה 78,550 שבויי מלחמה מארמיית נורווגיה. תוך פרק זמן קצר ביותר בוצע הרישום שלהם והם הועברו עם ניירת השחרור שלהם למחוזות מגוריהם במשאיות. בכל יום אושפזו כמאה פצועים בבתי החולים בסביבה להמשך טיפול. מדי יום הגיעו למחנה פפנדורף כ-800 עד 1000 קרובי משפחה לאיתור בני משפחותיהם שבויי המלחמה העומדים לקראת שחרור.[5] מנובמבר 1945 עד ינואר 1946 שוחררו מדי יום 1,500 פליטים ומתיישבים שהגיעו מאזור הכיבוש סובייטי למחוזות שלזוויג-הולשטיין שבצפון גרמניה. הערים שבמדינת שלזוויג-הולשטיין כגון לובק ואחרות נחסמו למהגרים ולא אפשרו הגירה אליהן. משוחררי המחנות הורשו להתיישב בכפרים ובעיירות בלבד.
מ-27 ביולי 1946 הועברו הפליטים והעקורים למדינות אחרות באזור הכיבוש הבריטי. משנת 1947 נאסרה ההגירה למחוזות שלזוויג הולשטיין.
מחנה פליטים
בממשל הצבאי הבריטי הוחלט ב־12 באוקטובר 1945 על העברת נקודות השחרור של חיילי הוורמאכט שבויי המלחמה למחנות פליטים. ב־20 אפריל 1947 הוחלט לפרק את הסוכנות הבריטית לשבויי מלחמה בגרמניה. מחנות הפליטים הועברו למחוזות שלזוויג-הולשטיין ומשם לעיר המחוז לובק.
בשנת 1948 הורחב מחנה המעבר פפנדורף למחנה פליטים ומגורים.[6][7] בשנת 1949 היה מחסור במוצרי יסוד (סבון, ביגוד ועוד) ועלכן הופעל משטר צנע קיצוני במחנה. מספר האסירים במחנה צנח מ -2,000-3,000 ל-500.[8] עם פתיחת מחנה מעבר הפליטים אולזן(גר') ב-25 באוגוסט 1949 הפך מחנה פפנדורף למחנה המתנה והשהיה למשך שבועות וחודשים ספורים. בשלב זה תושבי המחנה גרו בצריפי ניסן .[9]
תחלופת אוכלוסיות במחנה
בסך הכל מ-13 נובמבר 1945 עד 31 ביולי 1950 נקלטו ושוחררו מהמחנה 536,718 בני אדם. קבוצות שונות של עקורים שנעקרו בעקבות מלחמת העולם השנייה.[10]
- מ-13 נובמבר 1945 עד סוף פברואר 1946: שימש המחנה כנקודת מעבר של כ־156,000 בני אדם מהשטחים הכבושים הסובייטיים לאזור הכיבוש הבריטי.
- ב-10 ספטמבר 1945 הגיעו 1,262 מתיישבים ששבו מאזורי הכיבוש האמריקאים והצרפתים לשלזוויג-הולשטיין.
- מ-8 ספטמבר 1946 עד מאי 1948: הושבו כ־21,126 מתיישבים ממדינת שליטזוויג-הולשטיין דרך מחנה פפנדורף לאזור הכיבוש הסובייטי.
- מ-28 פברואר 1946 עד 26 יולי 1946, הגיעו מתיישבים מחדש כתוצאה מהגירוש של האוכלוסייה הגרמנית מפולין, צ'כוסלובקיה והונגריה. 147,227 ממגורשים אלו הגיעו ברכבות וספינות ממחנות העקורים בשצ'צ'ין שבפולין למחנה פפנדורף, ופוזרו בין העיירות והכפרים במדינת שלזוויג-הולשטיין. 70,435 נוספים הועברו מאוחר יותר דרך מחנה פפנדורף למחוזות המערביים באזור הכיבוש הבריטי.
- מ-27 ספטמבר 1948 עד פברואר 1949: הוחזרו 7,048 פליטים, שפונו במקור מאזורי המזרח ומהמחנות בדנמרק דרך מחנה פפנדורף.
- החל מ-19 ספטמבר 1946 עד סוף אפריל 1948: שבים שבויי מלחמה גרמנים משבי אצל האנגלים, הצרפתים, האמריקאים והסובייטים דרך פפנדורף למדינת שלזוויג-הולשטיין.
- עד פברואר 1947: הועברו דרך מחנה פפנדורף 1,470 עקורים גרמנים אתניים.
- עד יולי 1947: מגיעים בודדים שחצו את הגבול וגם מתיישבים מאזור הכיבוש הסובייטי.
מעפילי אקסודוס 1947
ערכים מורחבים – אקסודוס (אוניית מעפילים), מבצע אואזיס - מחנות פפנדורף ואם שטאו
בשנת 1947, במסגרת מבצע אואזיס מעפילי אניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז - אקסודוס1947", אשר גורשו על ידי הבריטים מארץ ישראל, לגרמניה דרך נמל המבורג על שלוש אוניות גירוש, אושן ויגור, ראנמיד פארק והאמפייר רייוול. הכוחות הבריטיים הורידו בכח את המעפילים בנמל המבורג והובילו אותם ברכבות מסע עד לתחנת לובק-קוקניץ ומשם הובילו אותם במשאיות למחנה פפנדורף. ב-9 בספטמבר 1947,[11] 2717 מעפילי האקסודוס שגורשו על אניות הגירוש אושן ויגור וראנימיד פארק נכלאו במחנה פפנדורף ונשארו בו עד ה -3 נובמבר 1947.
עד הגעת מעפילי האקסודוס, מחנה פפנדורף כבר פונה מיתר העקורים שבויי המלחמה הגרמנים. סביב המחנה נבנתה גדר תיל ברוחב שני מטרים. המחנה אובטח על ידי שומרים בריטים, אחד עשר מגדלי שמירה וזרקורים.
בנובמבר 1947 הועברו המעפילים להתגורר במחנות העקורים אמדן וזנגוורדן.
מעפילי האקסודוס עלו ברובם לארץ ישראל באביב 1948 עם הקמת מדינת ישראל והכניסה החופשית אליה.[12]
קבורת נפטרים
- 520 בני אדם מתו במחנה. 172 בני אדם ממחנה הפליטים פפנדורף נקברו בבית הקברות וולדוסן בלובק שהורחב בשנים 1945–1946.[13] נפטרים נוספים ממחנה הפליטים פפנדורף קבורים בבית הקברות וורוורק בלובק.[14]
- ממחנה פפנדורף אושפזו פליטים חולים בבית החולים בעיר Bad Bramstedt . הנפטרים בבית החולים נקברו בבית הקברות לקורבנות המלחמה בקצה הדרומי / בחלק החדש יותר של ברמשטסטר פרידוף.
- בזמן שנמצאו מעפילי האקסודוס במחנה פפנדורף, נולדו שלושה ילדים שמתו זמן קצר לאחר הלידה. ילדים אלה קבורים בבית הקברות היהודי (ליבק-מויסלינג) שהיה גם בית הקברות של קרבנות מחנה הריכוז ברגן בלזן שנהרגו בהפצצת חיל האוויר הבריטי בשעה שהיו בדרכם לשוודיה וטבעו במפרץ ליבק. שלוש המצבות נושאות את הכיתוב "ילד אקסודוס ללא שם".[15]
אזור הקבורה העתיק בבית הקברות ליבק-מויסלינג
אזור הקבורה החדש בבית הקברות העתיק בליבר-מויסלינג
מצבת ילד מילדי האקסודוס-1947 ללא שם שנקבר בבית הקברות היהודי העתיק שבליבק-מויסלינג
הנצחה
- תולדות המחנה שוחזרו לראשונה בשנת 1999 על ידי תלמידי בית הספר Geschwister-Prenski בתערוכה מתמשכת ארוכת שנים שנקראה "פופנדורף במקום פלסטין" .[16] לוח הזיכרון במחנה פפנדורף נוצר על ידי העמותה Kücknitz e. וחברת ידידי יער העיר לובק.
- בתאריכים ספטמבר 2016, מאי 2018 וספטמבר 2019, נציגי צוות שימור מורשת האקסודוס, מעפילים ובני משפחותיהם ונציגים מהקהילה היהודית בלובק בקרו באתר פפנדורף.
ראו גם
- אקסודוס (אוניית מעפילים)
- מבצע אואזיס,
- מחנות המעצר בגרמניה, מחנה אם שטאו, אמדן וזנגווארדן
- ראנימיד פארק
- אושן ויגור
- אמפייר רייוול
- מחנות המעצר בקפריסין
- מחנה המעצר בעתלית
לקריאה נוספת
- כריסטיאן ראתמר: מחנה פופנדורף 1945 - 1951. ספר מלווה לתערוכה גרוש אבוד. פופנדורף 1945 - 1951 בבית המלאכה להיסטוריה של מוזיאון התעשייה Herrenwyk, Kaiser and Mietzner, Lübeck 2018. מסת"ב 978-3-00-060747-9 . (ספר מלווה לתערוכה גרוש - אבוד - תערוכה ניידת. Pöppendorf 1945 - 1951 במוזיאון התעשייה של סדנת ההיסטוריה של הרנוויק).
- פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, 1990
- ז'ק דרוז'י, פרשת אקסודוס באור אחר,1971
- ברכה חבס, הספינה שנצחה, 1949
קישורים חיצוניים
- מחנות העקורים באתר מורשת האקסודוס
- פרויקט: אתר ההנצחה התרבותי-היסטורי Pöppendorfer Lager (בגרמנית)
- פפנדורף במקום פלסטינה: poeppendorf statt palaestina (בגרמנית)
- גרוש אבוד-מחנה פפנדורף 1945–1951 (בגרמנית)
- בית לוחמי הגטאות: Lucy S. Dawidowicz, From Left to Right, the New York Intellectuals (באנגלית)
- עם נסיכי פופנדורף. בתוך: אנחנו פרוסיה המזרחית מ -1. נובמבר 1949, עמ '3-4, 6. (בגרמנית)
- ורנר מקזיי ורנטה גירקה: היסטוריה של מחוז קוקניץ. כאן 1945-1948 (בגרמנית)
- לוי דניאל, האתר לשימור מורשת האקסודוס
- EXODUS 1947 (באנגלית)
- יעקב וימן, רשימת מעפילי אקסודוס
הערות שוליים
- ^ Lager Pöppendorf: Kücknitz arbeitet Geschichte auf. In Lübecker Nachrichten vom 27. November 2014, S. 15.
- ^ Führung durch das Pöppendorfer Lager. In: Wochenspiegel Lübeck Nord/Ost vom 29. November 2014, S. 4.
- ^ 3.0 3.1 Christian Rathmer: Das Lager Pöppendorf 1945 - 1951. Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk, Kaiser und Mietzner, Lübeck 2018, S. 29–57. מסת"ב 978-3-00-060747-9. (Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk).
- ^ Christian Rathmer: Das Lager Pöppendorf 1945 - 1951. Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk, Kaiser und Mietzner, Lübeck 2018, S. 9. מסת"ב 978-3-00-060747-9. (Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk).
- ^ Christian Rathmer: Das Lager Pöppendorf 1945 - 1951. Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk, Kaiser und Mietzner, Lübeck 2018, S. 11. מסת"ב 978-3-00-060747-9. (Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk).
- ^ Belegung Lager Pöppendorf
- ^ Werner Macziey und Renate Giercke: Kücknitzer Stadtteilgeschichte. Hier 1945–1948
- ^ Bei den Prachern von Pöppendorf. In: Wir Ostpreußen vom 1. November 1949, S. 3–4, 6.
- ^ Christian Rathmer: Das Lager Pöppendorf 1945 - 1951. Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk, Kaiser und Mietzner, Lübeck 2018, S. 13. מסת"ב 978-3-00-060747-9. (Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk).
- ^ Christian Rathmer: Das Lager Pöppendorf 1945 - 1951. Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk, Kaiser und Mietzner, Lübeck 2018, S. 15–23, 27. מסת"ב 978-3-00-060747-9. (Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk).
- ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, 1990, עמ' 204
- ^ Christian Rathmer: Das Lager Pöppendorf 1945 - 1951. Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk, Kaiser und Mietzner, Lübeck 2018, S. 25. מסת"ב 978-3-00-060747-9. (Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk).
- ^ Friedhof Waldhusen. In: Hansestadt Lübeck (Hrsg.): Der Friedhofswegweiser. Mammut-Verlag, Leipzig, 2. Ausgabe März 2013, S. 44.
- ^ Christian Rathmer: Das Lager Pöppendorf 1945 - 1951. Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk, Kaiser und Mietzner, Lübeck 2018, S. 39. מסת"ב 978-3-00-060747-9. (Begleitbuch zur Ausstellung Vertrieben – Verloren – Verteilt. Drehscheibe Pöppendorf 1945 - 1951 im Industriemuseum Geschichtswerkstatt Herrenwyk).
- ^ Albrecht Schreiber: KZ-Opfer auf dem Jüdischen Friedhof Lübeck-Moisling. In: Ohlsdorf - Zeitschrift für Trauerkultur, Ausgabe 72,I,2001 - Februar 2000
- ^ Lübecker Stadtzeitung (אורכב 17.08.2016 בארכיון Wayback Machine) vom 26. Juni 2001
