מירה בן-ארי

מירה בן-ארי
לידה	1926; ברלין, גרמניה
נהרג	7 ביוני 1948 (בגיל 22 בערך); ניצנים
תאריך עלייה	1933
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תפקידים בשירות
	אלחוטנית
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות

מירה בן-ארי (נולדה בשם מרים גלסשייב, 9 בינואר 1926 - 7 ביוני 1948) הייתה אלחוטנית צעירה במלחמת העצמאות שנמנתה על הנצורים בקיבוץ ניצנים. היא התנדבה להישאר בקיבוץ גם לאחר מבצע תינוק שבמהלכו פונו בעלה ובנה.

מירה בן-ארי נולדה בשנת 1926 בברלין, בת לרבקה וישראל, שהיה דוקטור למשפטים. בשנת 1933 עלתה עם משפחתה לארץ ישראל, ובשנת 1943 סיימה את לימודיה בגימנסיה "בן- יהודה" בתל אביב. יצאה לשנת הכשרה בקיבוץ, ונמנתה עם מקימי ניצנים. נישאה לאליקים, חבר הפלמ"ח, ובגיל 19 ילדה בן. יצאה לקורס אלחוטנים, ועסקה בקשר עם אוניות מעפילים. נמנתה עם מגיני ניצנים, ונשארה במקום גם לאחר פינוי הנשים והילדים.

בפתק, שאותו תחבה לכיס מעילו של בנה, כתבה לבעלה:

אני רק אכתוב כמה מילים, ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. פשוט זה קצת קשה. יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכל. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את כל אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. תמסור לאבא ולאמא שלי הרבה נשיקות ובקש בשמי סליחה...

ב-7 ביוני 1948, שידרה מירה בן ארי את העדכונים האחרונים אודות הקרב על ניצנים^[1]. בתום קרבות קשים החליט מפקד ניצנים אברהם שוורצשטיין לשאת ולתת עם המצרים על תנאי הכניעה. הוא שלח לעברם את אחד החיילים, שנשא מעל ראשו גופייה לבנה. אולם, החייל נורה ונהרג במקום. שוורצשטיין נטל אפוא את הגופייה הלבנה, ויחד עם בן-ארי פסע לעבר קבוצת הקצינים המצריים. למפקד הכוח המצרי לא הייתה כוונה להיכנס למשא ומתן. הוא ירה בשוורצשטיין, והרגו. בתגובה לכך ירתה בן-ארי בראשו של הקצין המצרי. הקצינים המצריים הנדהמים הרגו גם אותה. לאחר שחרור ניצנים נאספו שלדי הנופלים ובתוכם גם של מירה בן-ארי ונקברו בקבר אחים בבית הקברות בניצנים הישנה.

במקום נפילתה נמצא סלע בצורת דמות אדם ועליו לוח הנצחה.