ממשלת הודו
 | |
 | |
| דגל הודו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | הודו |
| תאריך הקמה | 26 בינואר 1950 |
| ממשלה | ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי |
| ראש | נשיא הודו דרופדי מורמו |
| עובדים | 52 שרים[1] (2022) |
ממשלת הודו (בהינדי: भारत सरकार, ב-ISO: Bhārat Sarkār), מכונה לעיתים קרובות GoI, הממשלה המרכזית, ממשלת האיחוד או פשוט המרכז, היא הממשלה המרכזית של האיחוד של הודו. מושב הממשלה ממוקם בניו דלהי, בירת הודו.
מבנה בסיסי
ממשלת הודו הידועה גם בשם "האיחוד של הודו" (על פי סעיף 300 של חוקת הודו)[2] מבוססת על בסיס שיטת ווסטמינסטר לשליטה במדינה,[3] ממשלת האיחוד מורכבת בעיקר מהרשות המבצעת, המחוקקת, והשופטת, שבה כל הסמכויות מוקנות לפי החוקה בידי ראש הממשלה, הפרלמנט ובית המשפט העליון. נשיא הודו הוא ראש המדינה והמפקד הראשי של הכוחות המזוינים ההודים בעוד ראש הממשלה הנבחר משמש כראש ההנהלה, ואחראי על ניהול ממשלת האיחוד.[4] הפרלמנט הוא בית מחוקקים דו-ביתי, כאשר הלוק סבהה הוא הבית התחתון והרג'יה סבהה הבית העליון. מערכת המשפט מכילה בית משפט עליון, 25 בתי משפט גבוהים וכמה בתי משפט מחוזיים, כולם כפופים בית המשפט העליון.[5]
חוקי המשפט הארזחי הבסיסיים הנוגעים לאזרחי הודו נקבעים בחקיקה פרלמנטרית גדולה, כגון קוד ההליך האזרחי, חוק העונשין וקוד ההליך הפלילי.[6] בדומה לממשלת האיחוד, ממשלות מדינה בודדות מורכבות כל אחת מרשויות מבצעת, מחוקקת ושופטת. מערכת המשפטית החלה על האיחוד וממשלות מדינה בודדות מבוססת על "המשפט המקובל" ו"המשפט הסטטוטורי" של אנגליה.[7] שמה המלא של המדינה הוא "הרפובליקה של הודו". הודו ובהראט הם שמות קצרים נפוצים בחוקה שמשמעותם "הרפובליקה של הודו",[8] ושניהם מופיעים על שטרות משפטיים, בהסכמים ובתיקים משפטיים. המונחים "ממשלת האיחוד", "השלטון המרכזי" ו"Bhārat Sarkār" משמשים לעיתים קרובות באופן רשמי ולא רשמי להתייחס לממשלת הודו. המונח "ניו דלהי" השתרש ומשמש כמטונומיה לממשלת האיחוד, עקב העובדה שמושב הממשלה הוא בניו דלהי.
הרשות המבצעת
הרשות המבצעת של הממשלה היא זו בעלת הסמכות והאחריות הבלעדית לניהול היומי של הביורוקרטיה הממלכתית. חלוקת הכוח לענפי ממשל נפרדים היא מרכזית על פי הרעיון הרפובליקני של הפרדת הרשויות.[9]
נשיא
הסמכות המבצעת נתונה בעיקר לנשיא הודו, בהתאם לסעיף 53(1) לחוקה. לנשיא יש את כל הסמכויות החוקתיות ומפעיל אותם ישירות או באמצעות קצינים כפופים לפי סעיף 53(1) כאמור. הנשיא יפעל בהתאם לסיוע וייעוץ שהציע ראש הממשלה, המוביל את מועצת השרים כמתואר בסעיף 74 לחוקה.
מועצת השרים נשארת בשלטון במהלך ה'הנאה' של הנשיא. עם זאת, בפועל, מועצת השרים חייבת לשמור על תמיכת הלוק סבהה. אם נשיא מבטל את מועצת השרים מיוזמתו, הדבר עלול לעורר משבר חוקתי. כך, בפועל, לא ניתן לפטר את מועצת השרים כל עוד היא מחזיקה בתמיכת רוב בלוק סבהה.
הנשיא אחראי על מינוי בכירים רבים בהודו. בין הפקידים הבכירים הללו נמנים מושלי 28 מדינות הודו; נשיא בית המשפט העליון; שופטים אחרים של בית המשפט העליון ובתי המשפט הגבוהים בעצת שופטים אחרים; היועץ המשפטי לממשלה; המבקר והמבקר הכללי; נציב הבחירות הראשי ומפקחי בחירות אחרים; היו"ר וחברי ועדת שירות הציבור של האיחוד; הקצינים של כל שירותי הודו (IAS, IFoS ו-IPS) ושירותים אזרחיים מרכזיים בקבוצה 'A'; והשגרירים והנציבים העליונים במדינות אחרות בהמלצות מועצת השרים.[10][11]
הנשיא, כראש מדינה, מקבל גם כתבי האמנה של שגרירים ממדינות אחרות, בעוד שראש הממשלה, מקבל תעודות של נציבים גבוהים מחברי חבר העמים, בהתאם למסורת ההיסטורית.
הנשיא הוא דה יורה המפקד הראשי של הכוחות המזוינים של הודו.[12]
נשיא הודו יכול להעניק חנינה או להפחית את עונשו של מורשע פעם אחת, במיוחד במקרים של ענישה מוות. ההחלטות הכרוכות בחנינה וזכויות אחרות של הנשיא אינן תלויות בדעתו של ראש הממשלה או ברוב של הלוק סבהה. אולם ברוב המקרים האחרים הנשיא מפעיל את סמכויות הביצוע שלו בעצתו של ראש הממשלה.[13] נכון להיום, נשיא הודו הוא דרופדי מורמו.
ראש ממשלה
ראש ממשלת הודו, כפי שמפורט בחוקת הודו, הוא ראש הממשלה, יועצו הראשי של הנשיא, ראש "מועצת השרים" ומנהיג מפלגת הרוב בפרלמנט. ראש הממשלה מוביל את מנהלת ממשלת הודו.
ראש הממשלה הוא החבר הבכיר בקבינט בממשלת הממשלה במערכת פרלמנטרית. ראש הממשלה בוחר ויכול לפטר חברים אחרים בקבינט; מקצה תפקידים לחברים בתוך הממשלה; הוא החבר ויו"ר הקבינט והאחראי להבאת הצעת חקיקה. התפטרותו או מותו של ראש הממשלה מפרקים את הממשלה.
ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא כדי לסייע בניהול ענייני ההנהלה.
קבינט, משרדים וסוכנויות
מועצת השרים של האיחוד כוללת את ראש הממשלה, שרי הממשלה ושרי המדינה. כל שר חייב להיות חבר באחד מבתי הפרלמנט. בראש הממשלה עומד ראש הממשלה, ומייעץ לו על ידי מזכיר הממשלה, המשמש גם כראש השירות המנהלי ההודי ושירותים אזרחיים אחרים. חברים נוספים במועצה הם שרים של קבינט האיגוד, שהם ראשי משרדים שונים; או שרי המדינה, שהם חברים זוטרים המדווחים ישירות לאחד משרי הממשלה, הפוקדים לרוב על היבט ספציפי של הממשלה; או שרי מדינה, שאינם מדווחים בפני שר בממשלה. בהתאם לסעיף 88 לחוקה, לכל שר תהיה הזכות לדבר, ולהשתתף בהליכים של כל בית, כל ישיבה משותפת של הבתים, וכל ועדת פרלמנט שאפשר לקרוא לו כחבר, אך לא תהיה זכאית להצבעה בבית בו אינה חברה.
בחירות והצבעה
בהודו ישצורת ממשל קווזי-פדרלית, שנקראת "איחוד" או ממשלה "מרכזית",[14] עם נבחרי ציבור ברמת האיחוד, המדינה והרמה המקומית. ברמה הלאומית, ראש הממשלה מתמנה על ידי נשיא הודו מהמפלגה או הקואליציה שיש לה את רוב המושבים בלוק סבהה. חברי הלוק סבהה נבחרים ישירות לתקופה של חמש שנים על ידי זכות בחירה אוניברסלית למבוגרים באמצעות מערכת הצבעה בשיטה הרובנית. חברי הראג'יה סבהה, המייצגת את המדינות, נבחרים על ידי חברי האספות המחוקקות של המדינה על ידי ייצוג יחסי, למעט 12 חברים שמועמדים על ידי הנשיא.
הודו היא כיום הדמוקרטיה הגדולה בעולם, עם מעל 900 מיליון בעלי זכות בחירה, נכון לשנת 2019.[15]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ממשלת הודו
הערות שוליים
- ^ Integrated Government Online Directory, Union Government, Ministries, igod.gov.in
- ^ "Article 300 in The Constitution Of India 1949".
- ^ Subramanian, K. (17 ביוני 2014). "A prime ministerial form of government". The Hindu. ISSN 0971-751X. OCLC 13119119. נבדק ב-9 במרץ 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Government of India, Structure of Government India". elections.com. 8 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Constitution of India's definition of India". Indiagovt.in. אורכב מ-המקור ב-11 בנובמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Legal services India on Criminal laws in India". Legal Services India. נבדק ב-11 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Dheeraj Kumar Tiwari. "Structure of Indian Legal System: and Development". International Journal of Law and Legal Jurisprudence Studies. נבדק ב-19 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ A. M., Buckley (2012). India. Edina, Minnesota: ABDO Publishing Company. ISBN 978-1-61787-625-7. OCLC 767886738.
- ^ Arnull, Elaine; Fox, Darrell (29 ביוני 2016). Cultural Perspectives on Youth Justice: Connecting Theory, Policy and International Practice (באנגלית). Springer. ISBN 978-1-137-43397-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Pratiyogita Darpan (במרץ 2007). Pratiyogita Darpan. Pratiyogita Darpan. p. 60.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Bakshi, Parvinrai Mulwantrai (2010). The Constitution of India (10th ed.). New Delhi: Universal Law Pub. Co. p. 48. ISBN 978-8175348400. OCLC 551377953.
- ^ Oldenburg, Philip (2010). India, Pakistan, and Democracy: Solving the Puzzle of Divergent Paths. Taylor & Francis. p. 71. ISBN 978-0-415-78018-6.
- ^ Kumar; Rajesh. Universal's Guide to the Constitution of India Pg no. 72.
- ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 באפריל 2016. נבדק ב-16 ביולי 2016.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Indian voter population is 900 million". The Economic Times. 10 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה)
