מנואל גומז דה קוסטה
_-_Photographia_Vasques.png) | |||||||||
| הגנרל גומז דה קוסטה ב-1918. | |||||||||
| לידה |
14 בינואר 1863 ליסבון, ממלכת פורטוגל  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 1929 (בגיל 66) ליסבון, הדיקטטורה הלאומית  | ||||||||
| השתייכות |
ממלכת פורטוגל, הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה, הדיקטטורה הלאומית הכוחות המזוינים של פורטוגל | ||||||||
| דרגה | מרשל פורטוגל | ||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
| תפקידים אזרחיים | |||||||||
חתימה:  | |||||||||
מָנוּאֵל דֶּה אוֹלִיבִיֶּירָה גוֹמֶז דַּה קוֹסְטָה (בפורטוגזית: Manuel de Oliveira Gomes da Costa; 14 בינואר 1863 – 17 בדצמבר 1929) היה קצין חיל פרשים בשורות הכוחות המזוינים של פורטוגל, פוליטיקאי בתקופת הדיקטטורה הלאומית ואיש מפתח באירועי מהפכת ה-28 במאי בפורטוגל. גומז היה בעל קריירה יוצאת דופן בשירותו ברחבי מושבות האימפריה הפורטוגזית ובחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. הוא הודח מהנשיאות בהפיכה צבאית פנימית והוחלף באנטוניו אוסקר קרמונה.
ביוגרפיה
גומז דה קוסטה נולד ב-1863 בליסבון, ממלכת פורטוגל, והתקדם, כאביו, לקריירה צבאית. אביו היה קצין צעיר בשורות הצבא הפורטוגזי שבמקורו היה בן למשפחת חקלאים ענייה. גומז דה קוסטה הפך לקצין בחיל הפרשים הפורטוגזי ושירת בהודו הפורטוגזית, מוזמביק, אנגולה וסאו טומה ופרינסיפה לאורך קריירה צבאית עשירה. במסגרת מעורבותה של פורטוגל במלחמת העולם הראשונה פיקד על הדיוויזיה הרגלית הראשונה של חיל המשלוח הפורטוגזי אל החזית המערבית. מרחץ הדמים בפלנדריה הוביל לחיזוק יוקרתו הלאומית אשר במקור נתמכה בידי הממשלה של הרפובליקה הראשונה שניסתה להשיג יוקרה ותמיכה אזרחית.
כמו כמעט כל הקצינים ששירתו במושבות האפריקאיות, לא הייתה לו אלא מעט אהדה למשטר הרפובליקני - ובאופן אופייני לו - לא הסתיר את אמונתו שלולא היה בשלטון לא הייתה מהפכת אוקטובר בפורטוגל (המהפכה הרפובליקנית שסיימה את המונרכיה) יוצאת לפועל. על אף התנגדותו למשטר זה גומז דה קוסטה לא התפטר עם הקמת הרפובליקה, שמצידה הייתה צריכה להתפשר עם פקידים יוקרתיים אלה אשר היו בעלי תמיכה נרחבת בתוך חוגי הצבא. בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20, שמו של גומז דה קוסטה לפתע נקשר לקנוניות שונות שהופנו נגד המשטר הרפובליקני. עקב יוקרתו גומז דה קוסטה לא פוטר אלא רק הועבר למוצב מרוחק מהבירה כמפקח צבאי.
גומז דה קוסטה הצטרף למפלגה הרפובליקנית הרדיקלית, בראשותו של פרנסיסקו דה קונה ליאל, אשר עמדה באופוזיציה למפלגה הרפובליקנית הפורטוגזית השלטת. ברגע האחרון הצליח גומז דה קוסטה לשוב לליסבון בעת פריצתה של מהפכת ה-28 במאי 1926 שהביאה לסיומו של המשטר הרפובליקני. בראש יחידת פרשים נכנס גומז דה קוסטה לתוך העיר והסדיר את השקט העירוני המחודש ככה ששום הפיכת-נגד דמוקרטית לא תערער את יציבות החונטה הצבאית. ב-19 ביוני 1926, פחות מחודש מאז המהפכה, גומז דה קוסטה, דרך קשריו בממשל הפנימי של החונטה, הוביל להדחת הנשיא ז'וזה מנדס סאבשאדס ומונה במקומו לנשיא פורטוגל ולראש הממשלה.
גומז דה קוסטה לא היה מסוגל לשמר את הסדר השלטוני המעורער בין הקצינים בתוך החונטה והודח זמן קצר לאחר מינויו לנשיא בידי הפיכה פנימית בתוך המעגל השלטוני הפנימי של החונטה. מנהיג ההפיכה הפנימית, אנטוניו קרמונה, מונה לנשיא פורטוגל החדש במקומו. גם לאחר הדחתו, שמר גומז דה קוסטה על יוקרתו העממית. במקור, עקב יוקרתו, הוצע לגומז דה קוסטה לרדת ממשרת ראש הממשלה אך לשמור על המשרה הסמלית של נשיא פורטוגל, הצעה לה הוא סירב. בכדי להימנע מהתגבשות אופוזיציה לדיקטטורה הלאומית מסביב לגומז דה קוסטה, קרמונה הורה על הגלייתו אל האיים האזוריים. לצד הגלייתו, קרמונה הורה גם על העלאת דרגתו של גומז דה קוסטה למרשל.
לאחר ייצוב המשטר אפשר קרמונה את שיבתו של גומז דה קוסטה לפורטוגל עצמה וזה האחרון אכן שב בספטמבר 1927. קרמונה הורה על השבתו של גומז דה קוסטה בכדי למנוע את מותו בגלות באיים כ"קדוש מעונה". לאחר שיבתו סיים את פעילותו הצבאית והפוליטית ויצא לגמלאות. גומז דה קוסטה ניהל התקשרות מכתבים קרובה עם שר האוצר החדש של קרמונה ולימים מי שלקח את השלטון הפורטוגזי לידיו, אנטוניו דה אוליביירה סלזאר. לדבריו של סלזאר אשר שמר עם גומז דה קוסטה על קשר הדוק, האחרון נפטר עני ומאוכזב ב-1929 מהעובדה שלא הצליח להסדיר שלטון יציב עבור פורטוגל ולשמר את שלטונו.
קישורים חיצוניים
- מנואל גומז דה קוסטה, באתר נשיא פורטוגל (בפורטוגזית)
- מנואל גומז דה קוסטה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
