מסלמה בן עבד אל-מלכ
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. |
| לידה |
685 דמשק,סוריה |
|---|---|
| פטירה |
24 בדצמבר 738 (בגיל 53 בערך) מקום לא ידוע |
| מדינה | בית אומיה, בית עבאס |
מסלמה בן עבד אל-מלכ היה נסיך אומיה ואחד המצביאים הערבים הבולטים בעשורים הראשונים של המאה ה-8, שהוביל מספר מסעות נגד האימפריה הביזנטית הוא זכה לתהילה במיוחד על שהוביל את המצור על קונסטנטינופול (717–718).
בתחילת הקריירה הצבאית שלו הוביל פשיטות קיץ שנתיות נגד הביזנטים באנטוליה. בשנת 709, הוא היה מושל קינאסרין (צפון סוריה), ג'זירה (מסופוטמיה העליונה), ארמניה, ואזרבייג'ן, ושלט על הגבול הצפוני של הח'ליפות. מעמדה זו, הוא פתח במשלחות ערביות ראשונות נגד הכוזרים ברחבי הקווקז. אחיו של מסלמה, הח'ליף סלימאן, מינה אותו להוביל את המערכה ללכידת קונסטנטינופול בשנת 715, אך היא הסתיימה באסון לערבים והוא קיבל הוראה לסגת על ידי יורשו של סולימאן, עומר השני בשנת 718.
לאחר עליית אחיו יזיד השני לשלטון, נשלח מסלמה לדכא את המרד של יזיד בן אל-מוהלב בעיראק. למרות הצלחתו בדיכוי המרד, הוחזר מסלמה בשנת 721, בשל חששותיו של הח'ליף לגבי כוחו הגובר של מסלמה בתור מושל עיראק. מסלמה הודר מקו הירושה מכיוון שאמו הייתה שפחה, אך הוא הבטיח את הצטרפותו של אחיו השני, תחת הישאם חידש מסלמה את המערכה נגד הביזנטים והכוזרים, עם תוצאות מעורבות. בשנת 732, הוא הוחלף על ידי בן דודו, הח'ליף לעתיד מרואן השני.
מסלמה קיבל אחוזות נרחבות מאחיו, והשקיעו סכומים נכבדים כדי להשיב ולפתח אדמות חקלאיות בבאליס, שם התגורר, בעמק באליך וביצות של דרום עיראק. האחוזות עברו בירושה לצאצאיו, אך בעיקר הוחרמו על ידי השושלת העבאסית לאחר שהן הפילו את אומיה בשנת 750. למרות זאת, מתוך כבוד למוניטין של מסלמה בשדה הקרב, ניצלו צאצאיו במידה רבה מהרדיפות רחבות ההיקף של העבאסים נגד משפחת אומיה.
רקע משפחתי
מסלמה היה בנו של הח'ליף האומי עבד אל-מאליק בן מרוואן ואח למחצה של הח'ליפים אל-ואליד הראשו] סלימאן, יזיד השני - הישאם (מסלמה עצמו הודר מקו הירושה מכיוון שאמו הייתה שפחה[1] בסביבות 691, עבד אל-מלכ סידר את נישואיו של מסלמה עם אל-רבאב, בתו של ראש השבט קאיסי כחלק מההסדר לסיום המרד של צופר נגד האומיים.[2]
קריירה צבאית מוקדמת
מסלמה מוזכר לראשונה כמוביל, יחד עם אחיינו אל-עבאס בן אל-וואליד, את מסע הקיץ השנתי. נגד האימפריה הביזנטית בשנת 705.[3] המערכה הגדולה הראשונה שלו הייתה המערכה 707–708 נגד העיר הביזנטית של טיאנה בדרום מזרח אסיה הקטנה, אשר הושקה כנקמה על תבוסתו ומותו של הגנרל המכובד מיימון המרדאי שנה קודם לכן. המצור נמשך עד החורף והצבא הערבי עמד בפני קשיים גדולים, אך לאחר שהערבים הביסו כוח סיוע ביזנטי באביב 708, נכנעה העיר.[4][1][5] כמה חודשים לאחר מכן, בקיץ, הוביל מסלמה משלחת נוספת לאסיה הקטנה והביסה צבא ביזנטי ליד אמוריום, בעוד בשנת 709 הוא פשט על אזור אזוריה.[5]
באותה שנה מונה מסלמה למושל הצבאי של ג'זירה, ארמניה ואזרבייג'ן, כמחליף של דודו.[6][3][1][7] את זה הוא הוסיף לתפקיד המושל של ג'ונד קינאסרין בצפון סוריה, שבו החזיק כבר בתקופת שלטונו של אביו.[8] המושל שלו בקינסרין לא תועד היטב על ידי כרוניקנים ערבים מוקדמים כמו שאר הפוסטים שלו. נתן לו שליטה מלאה על כל הגבול הצפון-מערבי של הח'ליפות. מעמדה זו הוא פתח בכמה מסעות נגד הביזנטים, הרס את גלטיה וביטל את אמאסיה ב-712, ולקח את Melitene ב-714.[9][3][1] הוא גם היה הראשון שביסס את נוכחות הח'ליפות מצפון להקווקז], מה שהוביל לתחילתו של סכסוך ישיר עם הכוזרים (המלחמה הערבית-הכוזרית השנייה).[10] בשנת 710, הוא צעד את שלו צבא עד באב אל-אבוואב ('שער השערים', השם הערבי של דרבנט), אותו לקח והרס במהלך משלחת שנייה בשנת 714.[3]
המקורות המוסלמים המוקדמים בדרך כלל זוכים למסלמה שהוביל את העלייה לרגל חאג' למכה בשנת 713, אם כי גם בן דודו עבד אל-עזיז בן אל-וואליד מצוטט כמנהיג באותה שנה.[11] הנהגת תבנית:Transl והשנתית החאג' היו שניהם פקודות יוקרתיות, שתחת האומיים הוחזקו כמעט אך ורק על ידי חברים בולטים בשושלת.[12]
מצור על קונסטנטינופול
משנת 715 היה מסלמה הגנרל המוביל בתוכניות של אחיו, הח'ליף סולימאן, לכבוש את הבירה הביזנטית, קונסטנטינופול, שכן סולימאן עצמו היה חולה מכדי להוביל את המערכה באופן אישי.[13] מסלמה הוביל צבא ענק, שמקורות מדווחים כי מנה 120,000 איש ו-1,800 ספינות.[14] בסוף 715, החלוץ הערבי חצה את הרי הטאורוס לשטח ביזנטי, ומסלמה בעקבות האביב 716 עם הצבא הראשי והצי. תוכניותיהם של הערבים נעזרו בהישנותם של סכסוכים אזרחיים, אשר פקדו את הביזנטים מאז 695; הקיסר אנסטסיוס השני הודח על ידי תאודוסיוס השלישי בשנת 715, אשר בתורו התנגד על ידי הstrategos של הנושא האנטולי, ליאו האיזאורי. מסלמה קיווה להשתמש במחלקות בין הביזנטים לטובתו ויזם מגעים עם ליאו, אך האחרון השתמש במשא ומתן כדי להערים על הגנרל הערבי וכבש לעצמו את העיר האסטרטגית אמוריום, שמסלמה התכוון להשתמש בה כבסיס החורף שלו. כתוצאה מכך, צעדה מסלמה עוד מערבה, אל אזורי החוף של הנושא התרקזי. שם בילה את החורף, בעוד ליאו צעד נגד תאודוסיוס בקונסטנטינופול, אליה נכנס במרץ 717.[15][16]
בתחילת קיץ 717, מסלמה עם צבאו חצה מאסיה לאירופה על הדרדנלים, והמשיך במצור על קונסטנטינופול מהיבשה ומהים. הצי שלו, לעומת זאת, נוטרל במהרה על ידי שימוש באש יוונית, ומכיוון שצבאו לא הצליח להתגבר על ההגנה היבשתית של העיר, נמשך המצור אל תוך החורף, שהיה חמור במיוחד. באותה שנה, כששלג מכסה את הקרקע במשך שלושה חודשים. מסלמה הביא איתו אספקה רבה, אבל או שהם אזלו עד מהרה או שאבדו - חשבונות ערביים מראים הרבה מכך שליאו מרמה את הגנרל הערבי שוב במהלך המשא ומתן למסור או להשמיד חלק משמעותי מהאספקה שנאגרה שלו[17]—והצבא החל לסבול מרעב ומחלות.[18][19] באביב הגיעה תגבורת בדמות שני ציים גדולים ממצרים ואיפריקיה, אך חלק גדול מהצוותים שלהם, שהיו ברובם נוצרים מגויסים, עברו לביזאנטים, ואל ליאו. הצי הצליח להשמיד או לכבוש את הציים הערביים. הביזנטים הביסו גם צבא ערבי שצעד לסייע לנצורים דרך אסיה הקטנה, בעוד שאנשיו של מסלמה נאלצו להתמודד עם התקפות גם של בולגרים, שעלו להם בגברים רבים. המצור נכשל בבירור, והח'ליף החדש, עומר השני, הורה למסלמה לסגת. ב-15 באוגוסט 718, לאחר שלושה עשר חודשי מצור, עזבו הערבים.[20][21]
מושלות בעיראק ובקווקז
לאחר כישלונו בקונסטנטינופול, מסלמה נשלח לעיראק כדי לדכא את החריג'יטים. לאחר מותו של עומר והצטרפות אחיו יזיד השני בשנת 720, הוטל עליו לדכא את המרד של יזיד בן אל-מוחלב, אותו הביס והרג באוגוסט 720.[3][4][1] בתור מושל עיראק, רב-סרן משרד פרובינציאלי שסמכותו השתרע על החצי המזרחי של הח'ליפות, מסלמה דגל בקאיים בהסכסוך הסיעה שלהם עם ימאן, שהאינטרסים שלהם אבן אל-מוחלב ייצג. מסלמה פיטר את כל מושלי המשנה הימני של עיראק והמחוזות המזרחיים וביטל את כל הפקודות שהוציא אבן אל-מוחלב בזמן כהונתו. חסד עם הח'ליף, שהתרעם וחשש מכוחו כמושל עיראק, וכן מהתערבותו בירושה: מסלמה העדיף את אחיו הישאם על פני בנו של יזיד אל-וואליד. עד מהרה נזכר יזיד במסלמה מתפקידו, לכאורה משום שלא הצליח להעביר את גובה המס של המחוזות שלו לבירת הח'ליפלית, דמשק, והחליף אותו בחסותו של מסלמה, עומר בן חוביירה אל-פזארי.
לאחר מכן, מסלמה נעלמת מהמקורות ומתעוררת מחדש בשנת 725, זמן קצר לאחר מותו של יזיד והצטרפותו של הישאם, ששלח את מסלמה להחליף את אל-ג'ראח בן עבדאללה אל-חקאמי בחזית הקווקז נגד הכוזרים. אולם בתחילה הייתה מסלמה פעילה בעיקר בחזית הביזנטית, והמלחמה נגד הכוזרים הועברה לידי אל-חרית' בן עמר אל-תאי.[3] [22] בחורף 725, הוביל מסלמה משלחת נגד אסיה הקטנה ממליטנה, שהגיעה לשיאה בחיסול קיסריה ב-13 בינואר 726. יחד עם הלכידה של גנגרה מאת עבדאללה אל-בטאל בשנת 727, זו הייתה אחת ההצלחות הגדולות של הנשק הערבי נגד הביזנטים בשנות ה-720. כמה חודשים לאחר מכן, הוא גם הוביל את משלחת הקיץ הצפונית שלא ראויה לציון לשטח ביזנטי.[9][4][23] בשנים 727–728, תשומת לבו הופנתה על ידי התקפות כוזרים שהגיעו לעומק אדהרבייג'אן. למרות שמסלמה הצליח להסיע אותם בחזרה ולהחזיר את השליטה על דריאל פאס, מסע 728 שלו ברחבי הקווקז היה קשה, עקוב מדם וחסר החלטיות. על פי הדיווחים חייליו של מסלמה היו עסוקים בעד שלושים או ארבעים יום של לחימה מתמדת במזג אוויר אומלל, ולמרות שהוא טען לניצחון בקרב על הכוזאר חאגאן בעצמו, המשלחת לא השיגה תוצאות, וכן היה קרוב להבסה. אין ספק שזה לא עשה מעט כדי לעצור את התקפות הכוזרים מדרום לקווקז, שהתחדשו בשנת 729. מסלמה הודח מתפקידו באותה שנה, והוחלף על ידי אל-ג'ראח.[4][24] לאחר מכן הוא מתועד על ידי הכרוניקן הביזנטי תיאופנס המתוודה כמי שהיה אחראי לפירוק מבצר כרסיאנון בסוף שנת 730, אבל מקורות ערביים מזכה את מועוויה בן הישאם על מעשה זה.[25]
פרישה
לאחר מכן פרש מסלמה מהחיים הציבוריים, אולי לאחוזותיו הנרחבות בצפון סוריה.[3] הוא תמך בניסיונותיו של הישאם להתקין את בנו, אבו שאקיר מסלמה, כיורשו, במקום היורש לכאורה, בנו של יזיד השני אל-וואליד.[26] מסלמה מת ב-24 בדצמבר 738.[3] עם מותו איבד הישאם תומך מרכזי לתוכניות הירושה שלו במשפחה האומיית. אל-וואליד הצטרף לאחר מותו של הישאם בשנת 743.[27]
מורשת
מסלמה היה בין "הגנרלים המהוללים ביותר של בית אומיה", כדברי ההיסטוריונית פטרישיה קרון.[8] כמפקד ההתקפה הגדולה על קונסטנטינופול ו "מייסד הדרבנט האיסלאמי",[3] במשך למעלה מעשרים שנה בתחילת המאה ה-9, מסלמה היה "אחד מהאביזרים העיקריים של הכוח האומיי ושחקן מוביל על הבמה של המזרח", לפי ההיסטוריון דאגלס מ. דנלופ.[28] תהילתו התפשטה למרחקים בהעולם המוסלמי, ומעלליו ואבירותו עבר לאגדה.[28]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Lammens 1987, p. 394.
- ^ Dixon 1971, pp. 92–94.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 Rotter 1991, p. 740.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 PmbZ, pp. 190–191.
- ^ 5.0 5.1 Treadgold 1997, p. 341.
- ^ ODB, p. 1311, "Maslama" (P. A. Hollingsworth).
- ^ Haase 2006, p. 54.
- ^ 8.0 8.1 Crone 1980, p. 125.
- ^ 9.0 9.1 ODB, p. 1311, "Maslama" (P.A. Hollingsworth).
- ^ Blankinship 1994, p. 108.
- ^ Hinds 1990, pp. 213–214.
- ^ Marsham 2009, pp. 124–125.
- ^ Guilland 1959, pp. 110–111.
- ^ Guilland 1959, p. 110.
- ^ Guilland 1959, pp. 111–114, 124–126.
- ^ Treadgold 1997, pp. 344–345.
- ^ Brooks 1899, pp. 24–28.
- ^ Guilland 1959, pp. 119–123.
- ^ Treadgold 1997, pp. 346–347.
- ^ Guilland 1959, pp. 121–123.
- ^ Treadgold 1997, pp. 347–349.
- ^ Blankinship 1994, p. 123.
- ^ Blankinship 1994, pp. 120–121.
- ^ Blankinship 1994, pp. 124–125, 149.
- ^ Blankinship 1994, p. 162.
- ^ Marsham 2009.
- ^ Marsham 2009, pp. 118–121.
- ^ 28.0 28.1 Dunlop 1954, p. 67.
