UKIP

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפלגת העצמאות הבריטית
UKIP
סמליל המפלגה
מנהיגים ג'רלד באטן
תקופת הפעילות 1993–הווה (כ־31 שנים)
אידאולוגיות ימין פופוליסטי, אירוסקפטיות
מטה בית לקסדרום, ניוטון אבוט, מחוז דבון
מיקום במפה הפוליטית ימין
צבעים רשמיים סגול-צהוב
נציגויות בפרלמנטים
חברי פרלמנט 0 מתוך 650 (בבית הנבחרים הבריטי)
3 מתוך 754 (בבית הלורדים)
1 מתוך 108 (האספה של צפון אירלנד)
24 מתוך 70 (נציגי בריטניה לפרלמנט האירופי)
ukip.org

שגיאה בביטוי: תו פיסוק בלתי מזוהה, "מ".

נייג'ל פרג', מנהיג המפלגה בעבר

UKIP (ראשי תיבות של: UK Independence Party, או בתרגום חופשי, "מפלגת העצמאות של הממלכה המאוחדת") היא מפלגה אירוסקפטית ימנית בדלנית בבריטניה, הגדולה במפלגות הבריטיות בפרלמנט האירופי. נוסדה ב-1993 ומגדירה את עצמה בחוקתה כ"דמוקרטית ליברטריאנית".

נכון ליוני 2017 היו למפלגה שלושה נציגים בבית הלורדים, ואף לא אחד בבית הנבחרים. כמו כן למפלגה 20 מושבים, קרוב לשליש מ-70 המושבים המוקצים לבריטניה בפרלמנט האירופי.

לתפקיד מנהיג המפלגה נבחר בנובמבר 2010 אחד ממייסדיה, נייג'ל פרג', שהיה גם מנהיגה בשנים 20062009. המפלגה, אף שלא הצליחה לקבל מושב בבית הנבחרים, הגיעה לשיא הפופולריות שלה בבחירות הכלליות בבריטניה (2015), עם 12.6% מכלל הבוחרים. לאחר הניצחון הגדול במשאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016), התפטר פרג' בנימוק שמטרותיו הושגו והמפלגה ספגה מפלה כבדה בבחירות הכלליות בבריטניה (2017) וירדה ל-1.8% מכלל הבוחרים. מנהיגה החדש פול נאטֶל התפטר בתגובה.

מצע

אחד העקרונות המרכזיים של המפלגה הוא התנתקות חד צדדית מהאיחוד האירופי, האספה האירופית לענייני הגירה והאספה האירופית לענייני זכויות אדם, כדי "לאפשר לנו לגרש פושעים וטרוריסטים זרים על פי הצורך" ובמקביל "לאפשר לנו לתת מקלט מדיני אותנטי בהתאם למחויבויותינו הבינלאומיות". כמו כן, המפלגה מעוניינת לצמצם את היקף ההגירה לתוך בריטניה ולהקפיא ל-5 שנים מתן מעמד של תושבי קבע למהגרים תוך ביסוס מדיניות ההגירה על יכולת מקצועית גרידא.

במצע של 2010 הובעה תמיכה בהעלאה של כ-40% בתקציב ההגנה, בין השאר כדי לרכוש 3 נושאות מטוסים חדשות. המפלגה תומכת בחיים משותפים בין שני אנשים מאותו מגדר אך מתנגדת לכינון מעמד חוקי שכזה (כגון נישואין).

בנושא המלוכה, פרג' קרא בעבר לחזור ולהבטיח כי כל עובדי המדינה יישבעו ישירות לכתר ולא למדינה. כמו כן, מצע המפלגה הציע להשיב חלק מאחוזות הכתר למשפחה המלכותית, וכך לייתר את הצורך בקצבה שנתית.[1]

הישגים בבחירות

בית הנבחרים הבריטי
שנת בחירות # בוחרים סה"כ % מסך הבוחרים # מושבים
1997[2] 105,722 0.3% 0
2001[3] 390,563 1.5% 0
2005[4] 603,298 2.2% 0
2010[5] 919,546 3.1% 0
2015 3,881,129 12.6% 1
2017 593,852 1.8% 0
הפרלמנט האירופי
שנת בחירות # סה"כ בוחרים % מסך הבוחרים # מושבים מיקום
1994[6] 155,487 1% 0 8
1999[7] 696,057 6.7% 3 4
2004[8] 2,650,768 16.1% 12 3
2009[9] 2,498,226 16.6% 13 2
2014 4,376,635 27.5% 24 1

הבחירות לפרלמנט האירופי 2014

במרץ 2014, הכריזה רשות התקשורת הבריטית (Ofcom) על מתן מעמד של "מפלגה עיקרית" ל UKIP, עבור הבחירות לפרלמנט האירופי (אך באופן מוגבל רק באנגליה וויילס). הגדרה זו נותנת למפלגה אותו משקל שידור כמו שלוש המפלגות הגדולות.

בבחירות אלו קיבלה המפלגה יותר קולות (27.49%) מכל מפלגה אחרת בבריטניה וקיבלה עוד 11 מושבים. המפלגה זכתה במושב בכל אחד מאזורי הבחירה ואפילו (בפעם הראשונה) בסקוטלנד, הישג אשר כונה על ידי פרג' "פריצת דרך". בחירות אלו היו לפעם הראשונה בתולדות בריטניה שמפלגה אחרת ממפלגת הלייבור והמפלגה השמרנית, קיבלה את מרבית הקולות.

לטענת המפלגה אבן דרך זו היא הוכחה של שינוי מהותי בפוליטיקה האנגלית.

בחירות משנה לבית הנבחרים 2014

ב-10 באוקטובר 2014 הצליחה המפלגה לקבל מושב ראשון בבית הנבחרים הבריטי, לאחר שהשמרן-לשעבר דאגלס קרסוול, אשר עזב את סיעתו והצטרף למפלגת העצמאות ניצח בבחירות חוזרות כמועמד מטעמה[10]. הוא הושבע לפרלמנט הבריטי ב-13 באוקטובר 2014. לאחר מכן ערק מהטורים גם מארק רֶקלֶס, הנציג מרוֹצֶ'סטֶר וסְטְרוּד, וניצח בבחירות המשנה ב-20 בנובמבר בפער של כ-8%, או 2,920 קולות. המחוז נחשב לבעייתי מבחינת יוקי"פ, והיה ה-271 ברשימת הכיבושים הסבירים שלה[11]. לפני הבחירות על מושבו טען רקלס ששני חברי פרלמנט טורים נוספים שוקלים לעבור ליוקי"פ אם ינצח[12].

בחירות 2015

יוקי"פ ניהלה מערכה אגרסיבית בחודשים שלפני הבחירות הכלליות ב-2015, ולאור התנופה שיצרו שני העריקים מהמפלגה השמרנית הכריז פרג' כי הוא צופה ניצחון גדול ושיער כי מושבים רבים ייפלו לידי המפלגה. במקביל, הסתבכו חברי המפלגה בכמה תקריות מתוקשרות, כמו הקלטתה של חברת המועצה בדרום תאנט רוזאן דנקן שאמרה "האנשים היחידים שיש לי בעיה עמם הם כושים." הטורים מצדם מיקדו מאמצים רבים בבלימת צמיחתה, ושיגרו בעלי-תפקידים בכירים למחוזות שנחשבו ליעד אפשרי ליוקי"פ. פרג' טען לאחר מעשה כי החשש מהקמת ממשלה על ידי הלייבור והמפלגה הלאומית הסקוטית הניע רבים מהמצביעים הפוטנציאליים לעבור לטורים. יוקי"פ ריבעה את מספר הקולות שקיבלה ביחס ל-2015 והגיעה לכמעט 3.9 מיליון, או 12.6% מסך אלה שהוטלו, השלישית מבחינה זו. מתמודדיה הגיעו למקום השני ב-120 מחוזות בחירה; אך מבין שני ציריה בווסטמינסטר, רק דגלאס קארסוול הצליח להיוותר כחבר פרלמנט לאחר שקיבל 44.4% מהקולות במחוז קלקטון. מרק רקלס הובס ברוצ'סטר וסטרוד בהפרש ניכר. פרג' עצמו ניהל מערכת בחירות ממושכת במחוז דרום תאנט, והכריז כי יתפטר אם ייכשל. הוא הגיע רק למקום השני; קרייג מק'ינלי, סגן-יו"ר יוקי"פ לשעבר שהצטרף לטורים ב-2005, גבר עליו. פרג' התפטר אך חזר בו ב-11 במאי, לאחר שהוועד המנהל סירב לאשר את הצעד. ראשי המפלגה הודיעו כי הפער בין אחוז הקולות שקיבלה בציבור הרחב לנוכחותה המועטה בפרלמנט מוכיח כי שיטת הבחירות הרובנית אינה ייצוגית. בבחירות למועצות האזוריות, הייתה זו של דרום תאנט הראשונה אי-פעם בה השיגה יוקי"פ עם שליטה, עם 33 חברים מתוך 56.[13]

בחירות 2017

לאחר הבטחת הפרישה מהאיחוד האירופי והתפטרותו של המנהיג הכריזמטי פרג', קרסה יוקי"פ בבחירות הכלליות. היא קיבלה 593,852 קולות בלבד, בערך שביעית מהישגה בקודמות, ולא הצליחה שוב להיכנס לבית הנבחרים. פול נאטל, מחליפו של פרג', התפטר ומוחלף זמנית על ידי סטיבן קראוטר.

היחס לישראל וליהדות

מפלגת העצמאות הבריטית מפגינה עמדות פרו-ישראליות[14][15][16] ואף קיימת בה שדולה של תומכי ישראל, הקרויה "ידידי ישראל במפלגת העצמאות הבריטית" (UKIP Friends of Israel)[17]. יש אמנם ב-UKIP, גם גוף פרו פלסטיני מקביל, אך הוא קטן יותר ואיננו נתמך על ידי מנהיג המפלגה. חברי הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה התנגדו למשל לקריאות להשעות את הסכמי הסחר עם ישראל והתנגדו לעזרה האירופאית לרשות הפלסטינית, בטענה שחלקה מופנה לבתי ספר המחנכים את הדור הבא לג'האד ולפעולות התאבדות ומלמדים "איך לטהר את ארצם מהיהודים הציוניים הרשעים". מנהיג המפלגה דאז פרג' אף אמר שהוא "מבין מדוע ישראל נוטה לדאגה עמוקה, כששכנותיה מצהירות בפומבי שהן מעוניינות למחוק אותה מעל פני כדור הארץ"[18].

ב-13 באוקטובר 2014, כשנערכה בפרלמנט הצבעה לא-מחייבת על האפשרות להכיר במדינה פלסטינית, היה חבר המפלגה דאגלס קארסוול, שהושבע באותה ישיבה ממש, בין שלושת הצירים הבודדים שנאמו באותו דיון בעד ישראל וכנגד הכרה חד צדדית במדינה הפלסטינית[19].

במפלגה קיימות גם תופעות אנטישמיות[20], אך היא ככלל מתנגדת לאנטישמיות, גם מעבר לתמיכתה בישראל[18]. פרג' אף התייצב לצד היהודים והמוסלמים במאבק על השחיטה הכשרה, והצהיר כי היא הומנית יותר משיטות אחרות, בניגוד לדעתם של ארגוני זכויות בעלי חיים.

במהלך 2014 כאשר רשויות מקומיות בבריטניה (עיריית ברדפורד, לסטר ודאדלי) החלו לקדם העברת חוקים והחרמה כללית של ישראל (סחר, תיירות, קשרים אקדמאיים) התייצבו חברי UKIP לצד ישראל[21].

ראשי המפלגה

# מנהיג כהונה הערה
1 אלאן סקד 1993–1997
- קרייג מקינלי 1997
2 מייקל הולמס 1997–2000 חבר הפרלמנט האירופי בשנים 1999–2004
3 ג'פרי טיפורד 2000–2002 חפ"א בשנים 1999–2009
4 רוג'ר קנפמן 2002–2006 חפ"א בשנים 2004–2009
5 נייג'ל פרג' 2006–2009 חפ"א מאז 1999
6 לורד פירסון מראנך 2009–2010
- ג'פרי טיפורד 2010
(5) נייג'ל פרג' 2010–2016
(7) דיאן ג'יימס 16 בספטמבר – 4 באוקטובר 2016
(7) פול נאטל 28 בנובמבר 2016 – 8 ביוני 2017

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ UKIP 2010 Manifesto, עמ' 13.
  2. ^ Bryn Morgan. "General Election results, 1 May 1997" (PDF). House of Commons Library. p. 6. נבדק ב-17 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Bryn Morgan. "General Election results, 7 June 2001" (PDF). House of Commons Library. p. 11. נבדק ב-17 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "2005 General election results". UK Political Info. נבדק ב-22 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Election 2010 Results". BBC News. נבדק ב-22 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "UNITED KINGDOM ELECTIONS TO THE EUROPEAN PARLIAMENT, 9th JUNE 1994". demon.co.uk. נבדק ב-22 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "UK Results - after 12 out of the 12 regions declared". BBC News. נבדק ב-22 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "European Election: United Kingdom Result". BBC News. 14 ביוני 2009. נבדק ב-22 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "European Election 2009: UK Results". BBC News. 8 ביוני 2009. נבדק ב-22 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Ukip wins first parliamentary seat with former Tory MP Douglas Carswell, הגרדיאן, 10 באוקטובר 2014
  11. ^ רוונה מייסון, Ukip win in Rochester and Strood piles pressure on David Cameron, גרדיאן, 21 בנובמבר 2014.
  12. ^ רוונה מייסון, Two more Tory MPs set to defect if Ukip wins in Rochester, says Reckless, הגרדיאן, 19 בנובמבר 2014
  13. ^ General Election 2015 results: Here's who came second in every seat, including 120 silver medals for Nigel Farage and Ukip; UKIP is running its first council after landslide victory in Thanet - Nigel Farage's target seat. These are the places that Ukip will target in the next five years
  14. ^ "British Jews should be ashamed of not standing up to UKIP",‏ 21 במאי 2014, "הארץ"
  15. ^ "UKIP Leader Nigel Farage Supports Israel,‏ 22 ביולי 2013, The Algemeiner
  16. ^ "Confronting anti-Semitism and Israel hatred in the UK",‏ 11 ביולי 2013
  17. ^ האתר של ידידי ישראל חברי מפלגת העצמאות הבריטית
  18. ^ 18.0 18.1 Why the creation of a 'European' identity necessitates unashamed antisemitism from Brussels,‏ 6 ביולי 2012, Mail Online
  19. ^ "UK Parliament Votes To Recognise State Of Palestine In Non-Binding, Anti-Israel Supportrs' Motion",‏ 13 באוקטובר 2014
  20. ^ UKIP rocked by Holocaust row and BNP members, as leader Nigel Farage admits the party cannot vet all of its candidates,‏ 25 באפריל 2013, Mail Online
  21. ^ מתן אשר, תופעה: ערים בבריטניה מצטרפות לחרם על ישראל, באתר "מידה", 25 בדצמבר 2014
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0