מרד מיטילנה
| מערכה: המלחמה הארכידאמית | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפלופונסית | ||||||||||||||||||||||
| סוג העימות | מלחמה | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריכים | 428 לפנה"ס – 427 לפנה"ס (כשנה) | |||||||||||||||||||||
| מקום | מיטילנה, לסבוס, הים האגאי | |||||||||||||||||||||
| עילה | ניסיון של מיטילנה לפרוש מהברית האתונאית ולהצטרף לספרטה | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | דיכוי המרד על ידי אתונה; עונש מופחת לאחר דיון חוזר | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
|
החלטה ראשונית להרוג את כל הגברים ולשעבד נשים וילדים בוטלה; חומות העיר נהרסו | ||||||||||||||||||||||
מרד מיטילנה הייתה אירוע במהלך המלחמה הפלופונסית, שבו ניסתה העיר מיטילנה לאחד את האי לסבוס תחת שליטתה ולהתנתק מהאימפריה האתונאית. המקור המרכזי לקיומו של המרד, לפרטים אודותיו, ולדיון המפורסם שהתקיים באתונה בהקשר של המרד, הוא הספר השלישי בתולדות המלחמה הפלופונסית של תוקידידס.
בשנת 428 לפנה"ס, תכננה ממשלת מיטילנה מרד בתיאום עם ספרטה, בויאוטיה וערים נוספות באי, והחלה להתכונן למלחמה ממושכת באמצעות ביצורים ואגירת אספקה. ההכנות נקטעו על ידי צי אתונאי שנודע לו על הקשר, וממשלת מיטילנה שלחה נציגים לאתונה לדון בהסדר, אך במקביל שלחה משלחת סודית לספרטה בבקשת סיוע.
הניסיון להגיע להסדר עם אתונה כשל, כיוון שהאתונאים לא היו מוכנים לאפשר למתימנה - בת ברית נאמנה - ליפול תחת שלטון מיטילנה, והצי האתונאי החל להטיל מצור ימי על העיר. ספרטה, על אף שהבטיחה סיוע והחלה להכין צי, נרתעה מהפגנת כוח אתונאית ולא פעלה באותו שלב. באי עצמו, הבאתם של 1,000 הופליטים אתונאים איפשרה את השלמת המצור גם ביבשה באמצעות חומת מצור. בקיץ 427 לפנה"ס יצא לבסוף צי ספרטני, אך התקדם באיטיות רבה והגיע לחופי לסבוס רק לאחר שמיטילנה נכנעה.
לאחר הכניעה התנהל באתונה הוויכוח על מיטילנה - דיון סוער על גורל העיר. פקיד בשם קליאון הציע להוציא להורג את כל הגברים בעיר ולשעבד את הנשים והילדים, בעוד שדיאודוטוס, בן אוקריטס, טען שיש להוציא להורג רק את המנהיגים. האספה האתונאית התנדנדה: ביום הראשון הוחלט על הריגה המונית, אך ביום שלמחרת בוטלה ההחלטה. בסופו של דבר נחסכה העיר כולה מעונש כולל, אך כ-1,000 "מנהיגי המרד" (אם כי מספר זה מוטל בספק - ייתכן שבעקבות טעות כתיב היה המספר קרוב ל-30 בלבד) הוצאו להורג ללא משפט.
תוכנית והכנות
ממשלת מיטילנה האוליגרכית שקלה למרוד באתונה עוד לפני פרוץ המלחמה הפלופונסית, אך ניסיונותיה בשנות ה-430 לפנה"ס להצטרף לליגה הפלופונסית נדחו על ידי ספרטה. בהיעדר תמיכה ספרטנית, ירדו התוכניות לטמיון.[1] בשנת 428 לפנה"ס חשו מנהיגי מיטילנה כי שעת הכושר למרד הגיעה, ובויאוטיה וספרטה הצטרפו לתכנון. מטרת המרד הייתה לאחד את כל האי לסבוס תחת שלטון מיטילנה - מהלך שלא היה מקובל באימפריה האתונאית, שדגלה בשליטה ישירה על ערים בודדות ולא על קבוצות עירוניות מאוחדות.[2] בנוסף, מעמדה המיוחד של מיטילנה כאוטונומיה עם צי משלה העניק למנהיגיה ביטחון ביכולתם להצליח, לצד חשש כי אם לא ימרדו - תאבד העיר את עצמאותה.[3]
המיטילנים החלו לחזק את ביצורי העיר ושלחו שכירי חרב ואספקה מהים השחור. אך תוכניותיהם דלפו לידי האתונאים על ידי אויביהם המקומיים - מתימנה, טנדוס וקבוצת אזרחים פרו-אתונאיים במיטילנה.[4]
המרד
מהלכים ראשוניים
האתונאים, אשר סבלו באותה תקופה מהתפרצות המגפה ומהוצאות כבדות של מלחמה ממושכת מהצפוי, ניסו בתחילה להימנע ממבצע צבאי נוסף בלסבוס, וביקשו לפתור את המשבר בדרכים דיפלומטיות.[5] אולם, משהתברר כי המיטילנים אינם מתכוונים לוותר על תוכניתם לאיחוד האי והכנותיהם למלחמה נמשכות, נשלח צי אתונאי לעיר. עשר טרירמות מיטילניות אשר שירתו בצי האתונאי הושבתו על צוותהן באתונה.
האתונאים תכננו לנחות בעיר במהלך פסטיבל דתי שבמהלכו כל תושבי העיר עתידים היו להיות מחוץ לחומות - מהלך שיקל על השתלטות. אולם מאחר שהחלטות אלה נדונו בגלוי באספה האתונאית, המיטילנים קיבלו התראה מראש. ביום הפסטיבל נשארו בעיר, תגברו את ההגנות, והציבו שמירה כפולה על חלקי החומה החלשים. האתונאים דרשו מהם להסגיר את צי הספינות ולפרק את חומות העיר - דרישה שנדחתה. המיטילנים אף שלחו את צי הספינות שלהם לקרב מול האתונאים מחוץ לנמל, אך לאחר תבוסה מהירה חזרו לנמל, והסכימו לפתוח במשא ומתן.
המטרה המיטילנית לא הייתה פיוס עם אתונה, אלא קניית זמן לצורך השגת תמיכת ספרטה ובויאוטיה. במקביל למשלחת הגלויה שנשלחה לאתונה, יצאה משלחת סודית לספרטה כדי לבקש סיוע.
כישלון המשא ומתן וחידוש הלחימה
באתונה נדחה ההסכם המוצע: המיטילנים התחייבו לנאמנות בתמורה להסגת הצי האתונאי מהאי - משמע הפקרת מתימנה, דבר שלא היה מקובל על האתונאים, שכן היה פוגע ביוקרתם ובטענתם ללגיטימיות כשליטי האימפריה.[6] עם חזרת השליחים ללסבוס, הכריזו כל ערי האי פרט למתימנה מלחמה באתונה.[7]
המיטילנים גייסו צבא ותקפו את המחנה האתונאי. אף שניצחו במקצת בקרב, לא ניצלו את ההזדמנות להמשך הלחימה ונסוגו בלילה לעיר. האתונאים, שראו בחולשה זו עידוד, קראו לתגבורת מבעלות בריתם, וכשהגיעו תגבורות, הקימו שני מחנות ביצורים משני צדי נמל מיטילנה, ופתחו במצור ימי. מחוץ לחומות עדיין שלטו המורדים.
התמהמהות ספרטנית
זמן קצר לאחר התקפת המיטילנים על המחנה האתונאי, הצליחה טרירמה ובה שגרירים מספרטה ובויאוטיה לחדור למיטילנה. הם שכנעו את תושבי העיר לשלוח משלחת שנייה בבקשה לתמיכת ספרטה.[8] המשלחת הגיעה ביולי, אך לא קיבלה מענה מיידי; ההחלטה נדחתה לכינוס הברית הפלופונסית שצפוי היה להתקיים באולימפיה בקיץ.
באספה זו נשאו המיטילנים נאום המנמק את המרד, מציין את חולשת אתונה ומדגיש את הצורך לתקוף את האימפריה - מקור עוצמתה של אתונה.[9] הברית הפלופונסית אישרה את קבלת לסבוס לברית והחליטה על יציאה למלחמה באתונה.[10]
התוכנית הייתה לרכז את כוחות הברית באיסתמוס של קורינתוס ולצאת למתקפה משולבת. אולם אף שספרטה הקדימה להיערך והחלה לגרור ספינות בין המפרצים, שאר בנות הברית איחרו להגיע, בין השאר בשל עונת הקציר ועייפות מהפלישה לאטיקה מוקדם יותר באותה שנה.[11]
האתונאים, כדי להפריך את הטענות לחולשתם, גייסו 100 ספינות לפשיטות על הפלופונס. המחסור בכוח אדם אילץ גיוס של בעלי קרקעות ומתיקים (זרים תושבי אתונה) לחתירה. הצי האתונאי פשט על חופי הפלופונס, והספרטנים - שציפו כי האתונאים אינם מסוגלים ליותר - נסוגו מהתוכנית לתקוף באותה שנה.[12]
הקרבות בלסבוס
בעת שהכוח הספרטני נערך באיסתמוס, תקפו המיטילנים ובעלי בריתם את מתימנה, בציפייה שייבגודו בה מבפנים.[13] אך הבגידה לא התרחשה, וההתקפה נהדפה. בדרכם חזרה, סייעו המורדים בביצור ערים סמוכות. לאחר נסיגת המיטילנים, יצאה מתימנה להתקפה על אנטיסה, אך הובסה על ידי שכירי החרב של העיר.
האתונאים, שחשו כי כוחותיהם בלסבוס אינם מספקים, שלחו תגבורת של 1,000 הופליטים. עם הגעתם, השתלטו על הסביבה החקלאית סביב מיטילנה, השלימו את חומת המצור וסגרו את העיר מכל עבר.
המצור, ניסיון ההצלה והכניעה
כדי לממן את המצור, שנמשך על רקע משבר כלכלי חריף, נקטה אתונה בצעדים יוצאי דופן. היא גבתה אייספורה - מס ישיר על אזרחים - כנראה בפעם הראשונה בתולדותיה,[14] והקדימה את גביית המיסים מבעלות הברית, מהלך שגרר התנגדות - אחד הגנרלים נפל בעת ניסיון גבייה בקאריה.[15]
בקיץ 427 לפנה"ס תכננה ספרטה מתקפה כוללת שתסיח את דעת אתונה ותאפשר חילוץ מיטילנה. פלישת השנה לאטיקה הייתה אחת הארוכות והקשות במלחמה.[16] צי בן 42 ספינות, בפיקוד האדמירל הספרטני אלקידס, יצא לעבר מיטילנה.
בתוך העיר, המזון אזל, והמצור הכביד. שליח ספרטני בשם סלאיתוס הוברח לעיר בסוף החורף, קיבל את הפיקוד והבטיח סיוע. אך משהתמהמה הסיוע, חילק ציוד צבאי לכל האזרחים בניסיון לפרוץ את המצור. הצעד עורר מרד פנימי - ההמון דרש חלוקת מזון ואיים להיכנע לאתונאים. כשהנהגת העיר הבינה שהמצב אינו בר שליטה, נמסרה העיר לאתונאים בתנאי שאיש מתושביה לא יוצא להורג או נמכר לעבדות לפני שיוצגו טענות המרד באתונה.[17]
בינתיים התקדם אלקידס באיטיות. כשהגיע לחופי איוניה שמע על נפילת מיטילנה. על אף הצעות לתקוף את העיר או לעורר מרידות נוספות, בחר לסגת. האתונאים ניסו לרדוף אחריו אך הוא שב לפלופונס ללא עימות. לאחר מכן שבו האתונאים ללסבוס ודיכאו את שאר הערים המורדות.[18]
הדיון באתונה
לאחר דיכוי המרד, שלח המצביא פאכס את צבאו חזרה לאתונה, יחד עם אסירים שנחשדו כמנהיגי המרד, ובכללם הגנרל הספרטני סלאיתוס. סלאיתוס הוצא להורג מיידית, על אף שהציע לסגת מכוחות ספרטה שהיו אז בפלאטאה.[19]
באספה באתונה התנהל אחד הוויכוחים הפוליטיים הידועים ביותר בתולדות הדמוקרטיה האתונאית. פרטי הדיון נמסרו בספרו של תוקידידס. עם זאת, תוקידידס הבהיר בהקדמה לספרו כי התיעוד של הנאומים השונים בספר אינו מדויק בהכרח, אלא נועד לשקף את רוח הזמן והעמדות השונות.
ביום הראשון התקבלה ברוב קולות החלטה להוציא להורג את כל הגברים במיטילנה ולשעבד את הנשים והילדים. טרירמה נשלחה להעביר את הפקודה. אולם למחרת, כשרבים באתונה החלו להתחרט, נערכה אספה שנייה לבקשת נציגי מיטילנה.
הדוברים העיקריים באסיפה היו קליאון, שתמך בהחלטה שהתקבלה, ודיודוטוס, שמוזכר בספר רק בפרק זה. דיודוטוס מפריך את טיעוניו של קליאון ותומך בביטול ההחלטה מהיום הקודם, בעיקר כיוון שהאכזריות לדבריו לא תשיג את מטרתה. בתום הדיון, הצביעה האסיפה ברוב קטן בעד ביטול ההחלטה. מיד לאחר מכן נשלחה טרירמה כדי לנסות להשיג את השליחים שכבר יצאו יום קודם לכן בעקבות ההחלטה הקודמת. השליחים הצליחו, ברגע האחרון, לעצור את ההוצאה להורג.
הערות שוליים
- ↑ Unless otherwise noted, all details regarding the events leading up to the revolt are drawn from Thucydides, The Peloponnesian War, 3.2.
- ↑ Kagan, The Peloponnesian War, 100-101
- ↑ Legon, Megara and Mytilene, 201
- ↑ Kagan, The Peloponnesian War, 101
- ↑ Unless otherwise noted, all details regarding the Athenian reaction and the initial battle are drawn from Thucydides, The Peloponnesian War, 3.3-4.
- ↑ Kagan, The Peloponnesian War, 101-102
- ↑ Unless otherwise noted, all details regarding the early fighting on Lesbos are drawn from Thucydides, The Peloponnesian War, 3.5-6.
- ↑ Thucydides, The Peloponnesian War, 3.5
- ↑ Thucydides, The Peloponnesian War, 3.9-14
- ↑ Thucydides, The Peloponnesian War, 3.15
- ↑ Kagan, The Peloponnesian War, 100
- ↑ Kagan, The Peloponnesian War, 103
- ↑ Unless otherwise noted, all details regarding the fighting on Lesbos are drawn from Thucydides, The Peloponnesian War, 3.18.
- ↑ Thucydides, The Peloponnesian War, 3.19
- ↑ Kagan, The Peloponnesian War, 104
- ↑ Thucydides, The Peloponnesian War, 26.
- ↑ Thucydides, The Peloponnesian War, 3.27-28.
- ↑ Thucydides, The Peloponnesian War, 3.35
- ↑ Thucydides, The Peloponnesian War, 3.36
מרד מיטילנה40765308Q2076124