מסע המלחמה האתונאי לסיציליה
| מלחמה: המלחמה הפלופונסית | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 415 לפנה"ס – 413 לפנה"ס (כשנתיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב מלוס | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב סימי | |||||||||||||||||
| מקום | סיציליה | |||||||||||||||||
| תוצאה | מפלה אתונאית מוחלטת | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
מסע המלחמה האתונאי לסיציליה היה מסעו של חיל משלוח אתונאי לסירקוסאי שבסיציליה, אשר התנהל במשך שנתיים, בין 415 ל-413 לפנה"ס. המסע היה חלק מהמלחמה הפלופונסית, ובאמצעותו ניסתה אתונה להשיג שליטה אסטרטגית באי שהיה בעיקר תחת השפעה ספרטנית. המשלחת לא הצליחה להשיג את מטרותיה מלכתחילה בשל אי בהירות מטרותיה ומבנה הפיקוד המעומעם שלה, שכן מונו שני מצביאים למשלחת ערב צאתה: ניקיאס ואלקיביאדס. במהלך הדיונים המקדימים באתונה גדל חיל המשלוח המתוכנן מכוח קטן של 20 ספינות לצי עצום של 134 תלת חתריות. כמו כן האדם הדומיננטי והכוח המניע העיקרי מאחורי מסע המלחמה, אלקיביאדס, נקרא עוד טרם תחילת הלחימה להישפט באתונה באשמות חילול קודש באתונה. למרות ניצחונות ראשוניים מעודדים, המשלחת נחלה תבוסה. המצור שהטילו האתונאים על סירקוסאי כמעט והביא לנפילתה, אך הקערה התהפכה עם הגעתו של המצביא הספרטני גיליפוס, והאתונאים נהפכו מצרים לנצורים. ניקיאס ניסה נואשות לחלץ את צבאו, אך הוא וחייליו הוכו על ידי החיילים הספרטנים ורבים מהם נפלו בשבי. גם לאחר הגעת תגבורת מאתונה לא הצליחו האתונאים להיחלץ מהמצור וסופו של דבר נאלצו להיכנע. ניקיאס הוצא להורג בפקודת הסירקוסאים ושאר חייליו נמכרו לעבדות.
הסיבות לשיגור חיל המשלוח
לאחר שלום ניקיאס הגיעו לאתונה ידיעות על ידי שליחים, כי בעלות בריתה בסיציליה נמצאות תחת מתקפה מצד סירקוסאי. אנשי סירקוסאי היו דורים במוצאם (כמו הספרטנים), לעומת האתונאים ובני בריתם בסיציליה שהיו איונים. לפיכך חשו האתונאים חובה להגן על אחיהם ובני בריתם באי. אולם יש להניח כי אתונה לא שאפה לפעול מטעמי אחווה וכיבוד הסכם השלום של ניקיאס בלבד. המטרה של סירקוסאי, העיר הדומיננטית באי, הייתה מבחינתם המכשול העיקרי לשאיפתם זו.
בשלבים האחרונים של ההכנות הואשם אלקיביאדס, מפקד המבצע, בהשחתת פסלי האלילים. הוא כפר בהאשמות ודרש לעמוד לדין ללא דיחוי, אולם האתונאים החליטו לשלוח אותו למסע בכל זאת (אולי משום שחשבו שכך יהיה קל יותר להרשיעו). ואכן, זמן קצר לאחר הגעתו לסיציליה הוא נקרא לשוב לאתונה כדי לעמוד למשפט. מאחר שחשש כי יורשע על לא עוול בכפו, החליט אלקיביאדס לערוק לצדה של ספרטה והדליף לה את תוכניות המבצע.
הכוח האתונאי כלל יותר מ-100 ספינות מלחמה, למעלה מ-7,000 רגלים וכמות זעומה של 30 פרשים, שהתבררו כנחותים בהתמודדות מול חיל הפרשים הסירקוסאי, שהיה גדול ואיכותי יותר. עם נחיתת כוחות אתונה הצטרפו אליהם כוחות של כמה מבעלות בריתה, אולם במקום לתקוף מיד, החליט ניקיאס, המפקד החדש, להשתהות, על מנת לארגן את כוחותיו ובעלות בריתו.
הלחימה
ההתמהמהות האתונאית איפשרה לספרטנים לשלוח עזרה לסיציליה. המצביא הספרטני גיליפוס הגיע עם תגבורות, גייס כוחות נוספים באי, ובסדרה של קרבות הביס את הכוחות האתונאים ופרץ את המצור. בד בבד פתחו הספרטנים במתקפה יבשתית ביוון. על פי עצת אלקיביאדס הם כבשו את מבצר דקליאה ליד אתונה ומנעו מאתונאים לקבל אספקה דרך היבשה. לפיכך, כל האספקה לעיר הייתה צריכה להיעשות דרך הים, דבר שגרע מהמשאבים האתונאיים. חברי הליגה הפלופונסית שלחו תגבורות נוספות לסירקוסאי בניסיון לגרש את האתונאים מאדמת סיציליה. במקום לסגת, שלחו האתונאים עוד 100 ספינות ו-5,000 חיילים. הסירקוסאים ובני בריתם הצליחו בהנהגתו של גיליפוס לנצח שוב את האתונאים בקרב יבשה; הצי הסירקוסאי, שנאסף בעצת המצביא הספרטני, השמיד את צי המשלוח האתונאי שהגיע כדי לנסות ולחלץ את צבא ניקיאס. צבא האתונאים, שהיה כעת מנותק מקווי האספקה, מותש וללא אפשרות ממשית לסגת או להימלט, נאלץ להיכנע. החיילים האתונאים הלכו לשבי ורובם ככולם נמכרו לעבדות. הייתה זאת מכה קשה לאתונה, שאיבדה כמחצית מבניה בהרפתקה זו.
לקריאה נוספת
- תוקידידס, תולדות מלחמת פילופוניס. תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי. הקדים מבוא: א' פוקס. ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ט.
- Donald Kagan, The Peace of Nicias and the Sicilian Expedition. Cornell University Press, 1981.
- Nancy Demand, A History of Ancient Greece. McGraw-Hill, 1996.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תוקידידס, 6.43
