מרכבות הברונזה של צ'ין
מרכבות הברונזה של צ'ין (בסינית: 秦铜车马, בפין-יין: Qín tóng chēmǎ) הם סט של שני פסלי ארד מעוטרים בדמות שתי מרכבות, נהגים וסוסים מתקופת שושלת צ'ין, שנמצאו בתל קברו של צ'ין שה-חואנג, קיסר סין הראשון (秦始皇陵), בנפת לין-טונג שבעיר שיאן, בירת חבל שאאנשי (陕西省西安市临潼区). הפסלים נקברו לאחר מותו בשנת 210 לפסה"נ ונתגלו רק ב-1980 במסגרת חפירות ארכאולוגיות וממוקמים כעת במוזיאון חיילי הטרקוטה (兵马俑博物馆). המרכבות מהוות את אחד מהממצאים המפורסמים ביותר מאזור זה מלבד חיילי הטרקוטה עצמם[1].
תיאור המרכבות
המרכבות נתגלו בדצמבר 1980, כ-20 מטר מערבית לתל הקבורה בעומק של 7.8 מטר מתחת לאדמה בתוך ארון מעץ מרקיב. הן היו שבורות ליותר מאלף חתיכות והצריכו עבודת שחזור מדוקדקת שארכה כשמונה שנים. פסל מרכבות הברונזה והסוסים מדמה בצורה ריאליסטית את המרכבות הקיסריות, תוך שהוא שומר על סדר גודל של 1:2. הפסל היה צבוע בצבעים בהירים ומגוונים, ועל גוף המרכבות שובצו מוטיבים בדמות שד הרים מיתולוגי בעל רגל אחת בשם קוּי (夔龙夔凤纹),וכן עננים, צמחים, מעוינים וצורות גאומטריות אחרות. קישוטי הזהב והכסף שמעטרים את חלקי הפסלים השונים מגיעים למשקל מצטבר של 14 קילוגרם. כל אחת מהמרכבות נמשכת באמצעות ארבעה סוסים, היא דו-גלגלית עם חישורים רבים בכל גלגל ובעלת קרון אחד. האומנים שיצקו את המרכבות השתמשו בעשרות תבניות שונות כדי ליצור מראה ייחודי לכל נהג, סוס וכלי נשק[2].
מקובל לתאר את הייעוד של המרכבות כפי שכתוב בספר תולדות חאן המזרחית (后汉书) בשם ההיסטוריון בן המאה הרביעית לספירה סו גואנג (徐广): "במרכבה הגבוהה ינהגו בעמידה, במרכבה המאובטחת ינהגו בישיבה"[2]. כך ניתן להבין שמרכבה מס' 1 נסעה בחזית במטרה לפנות את הדרך או להילחם ובמרכבה מס' 2 ישב הקיסר. מרכבה מס' 1 נקראת מרכבה גבוהה (立车) או מרכבת מלחמה (戎车), ומלבד לשמשיה שמוצבת במרכזה, היא הייתה פתוחה לארבעת הרוחות. נהג בגובה 91 ס"מ, העומד בזקיפות על הקרון המלבני, חמוש רק בחרב ומבטו נחוש. רוחב תחתית הקרון 126 ס"מ ואורכה 70 ס"מ, והקרון עצמו מזווד ברובה קשת משמאל לנהג ומגנים מימינו. אורך מרכבה מס' 2 מקצה לקצה עומד על 3.17 מטר וגובהה 1.06 מטר. קרונה מכוסה באפיריון מעוגל, והחלונות בשלוש מדפנותיו ניתנים להזזה. גם עליה משרת נהג קיסרי, אך הוא מצוי בתנוחת ישיבה. משערים שהפסל מדמה מרכבה שנועדה למסעות ארוכים ברחבי הקיסרות. החלק תחת האפריון לא ניתן לצפייה מבחוץ, מכיוון שלא היה מיועד לצופה, והיה ככל הנראה מיועד לרוח של הקיסר בלבד בעולם הבא[3].
היסטוריה של מרכבות בסין עד שושלת צ'ין
העדות המוקדמת ביותר וכמעט היחידה למרכבות בסין בתקופה הבתר-מיתולוגית נמצאת בתקופת שאנג המאוחרת בחורבות יין (阴虚). סוברים שהמרכבות הגיעו דרך מגע של אנשי שאנג עם עמי הערבה מצפון וממערב, על אף שבמיתולוגיה ההיסטורית של סין מייחסים את המצאתן לשושלת סיה עוד מהמאה ה-21 לפסה"נ. מאחר שרוב המרכבות משושלת שאנג שנחפרו עד היום נמצאו בסמוך לקברי אצולה או בשטחי ארמונות, ומכך שמספר המרכבות שנמצאו עד היום עומד על כ-20 בלבד, משערים שהן לא שימשו ככלי מלחמה, אלא נועדו לפולחן או ציד[1]. בשושלת ג'ואו המערבית (1046-771 לפסה"נ) נראה כי השימוש במרכבות התרחב. מהבחינה הגאוגרפית נמצאו מרכבות פזורות באתרים בכל רחבי סין, ומהבחינה החברתית הן כבר לא היו רק בשימוש האצולה מקרב משפחת המלוכה, והן נכנסו לשימוש צבאי רחב. הסינולוג אדוארד שנסי מתאר למשל כיצד כמעט בכל אחד מ-367 הקברים מתקופת ג'ואו המערבית שנחפרו באתר בלו-יאנג ב-1963 הייתה מרכבה אחת לפחות. באתרים שונים במרכז סין נמצאו לצד מרכבות עשרות ולפעמים מאות כלי נשק. הן גם היו פשוטות בהרבה ומועטרות פחות משל תקופת שאנג, מה שממחיש את ייעודן הצבאי הרחב בקרב האצולה[4].
בתחילת תקופת "האביב והסתיו" (770-475 לפסה"נ) היה השימוש במרכבות בקרב הצבאות הלוחמים כה נפוץ, עד שכוחה של מדינה נמדד לפי מספר מרכבותיה. אולם עם הרחבת השימוש בחיל רגלים החלה תורת הלחימה האריסטוקרטית שאפיינה עידן זה ננטשת לטובת תורת לחימה פונקציונלית ואלימה.
לכל אורך תקופות "האביב והסתיו" ובהמשך בתקופת "המדינות הלוחמות" (474-221 לפסה"נ) הוסיפו המרכבות לשמש את הצבאות, אך ככל שעבר הזמן הלך והצטמצם השימוש בהן ככלי נשק והתמקד בעיקר לשדרת הפיקוד העליונה ולצורכי התניידות מהירה בשדה הקרב. בשל עריכת הקרבות ברחובות ערים ובביצות הדרומיות במקום בשדות הפתוחים, גבר השימוש בחילות רגליים המוניים, בחיל פרשים, ברובה קשת ובקשתים רכובים, מה שהפך את המרכבות מיתרון בשדה הקרב לחיסרון טקטי. עם זאת, דרך התיעוד של צבא הטרקוטה במוזליאום של קיסר צ'ין, ניתן ללמוד שמלבד לשימוש הנרחב בכוח רגלי עצום וחיל פרשים מצומצם, לא ויתרה מדינת צ'ין (221-206 לפסה"נ) על מרכבותיה, ואף העניקה להן תפקיד משמעותי בצבאה לתיאום בין הכוחות[3].
משמעות הפסל וחשיבותו
המרכבות של צ'ין הן הדגם המורכב והשלם ביותר של מרכבות שנתגלו בסין. מרכבות שנגלו בחפירות עבר היו עשויות מעץ ונרקבו, מה שגרם לקושי רב בשחזור צורתן המקורית. הפסל בעל ערך היסטורי גבוה, שכן הוא מאפשר לנו ללמוד על הטכניקות של שושלת צ'ין ביציקת ברונזה, עיטורה ושיבוצה, וכן נותן לנו לראות באופן מציאותי את המרכבות שכנראה היו בשימוש הקיסר או המקורבים אליו. הפסל גם יכול ללמד אותנו דברים רבים על אופן השימוש במרכבות בתקופה זו, לדוגמה כיצד הריצו לפני המרכבה מספר סוסים במקביל, איך היו לבושים הנהגים, מה היו כלי הנשק ששימשו אותם ובאילו קישוטים עיטרו אותם[5].
היה זה צבאה של צ'ין, שמכל שבע המדינות הלוחמות הצליח לבסוף לאחד את סין בשנת 221 לפסה"נ. הקיסר הראשון, צ'ין שה-חואנג, שהושפע מאסכולת הליגליזם של חאן פ'יי-דזה (韓非子), היה מפורסם בכך שמאז האיחוד היה תר את ממלכתו הלוך ושוב כדי להנהיגה מקרוב[1]. ניתן להניח שדרך מסעות אלה, המרכבות שליוו אותו והיו חשופות לעיני כל העוברים בדרכים, הפכו לסימן ההיכר של הקיסר. כמו שחיילי הטרקוטה נועדו לשמור על על הקיסר אחרי מותו, כך המרכבות ישמשו אותו בהמשך מסעותיו בממלכת השמיים (天界).
ברשומות ההיסטוריות מתאר ההיסטוריון בן המאה ה-2 לפנה"ס סה-מה צ'יין (司马迁) כיצד המוזלאום החל להבנות עוד בחיי הקיסר הראשון, ולצורך בנייתו שארכה כ-37 שנה, רוכזו משנת 246 לפסה"נ כ-700 אלף פועלים. סה-מה והיסטוריונים נוספים מתארים את הפאר וההדר שמילא את 120 אלף המטרים המרובעים שתחת התל. לא ניתן לדעת אילו אוצרות טמונים בפנים, שכן החפירות הארכאולוגיות באתר נאסרו עקב מגבלות טכנולוגיות. אף שייתכן שפסל המרכבות נועד בכלל לתאר את המרכבות ששימשו את נשות הקיסר, או ששימש לפולחן בלבד, בעוד שהמרכבה הקיסרית טמונה בסמוך לקיסר עצמו, עדיין מאפשר ממצא ייחודי זה לקבל מושג לגבי העושר האמיתי ששוכן במפואר ובגדול שבקברי קיסרי סין[5].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 פרופ' יורי פינס; פרופ' גדעון שלח, כל אשר מתחת לשמיים תולדות הקיסרות הסינית: צמיחתה של הקיסרות הסינית; כרך א, רעננה: בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2009
- ^ 2.0 2.1 秦始皇帝陵博物院, 秦陵铜车马, 秦始皇帝陵博物院, 01/06/2012 (ארכיון)
- ^ 3.0 3.1 Sun, Zhixin, Age of Empires: Art of the Qin and Han Dynasties, New York: Metropolitan Museum of Art, 2017, עמ' 90-93
- ^ .Shaughnessy, Edward L, Historical Perspectives on The Introduction of The Chariot Into China, Harvard Journal of Asiatic Studies, 1988, עמ' 189-237
- ^ 5.0 5.1 陕西省考古研究所, 秦始皇陵铜车马发掘报告, 文物出版社, 1998
