משה לזר (רופא)
 | |
| ד"ר משה לזר, 1963 | |
| לידה |
7 בנובמבר 1908 פולין |
|---|---|
| פטירה | 24 באפריל 1996 (בגיל 87) |
| לימודי רפואה | אוניברסיטת קרקוב |
| תפקידים | מנהל רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם בשנים 1963–1975 |
משה לזר (לייזר) (7 בנובמבר 1908 - 24 באפריל 1996) היה רופא ישראלי, מנהל רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם בשנים 1963–1975.
קורות חייו
משה לזר נולד בשנת 1908 בפולין ולמד רפואה באוניברסיטת קרקוב. עוד בהיותו בגימנסיה ואחר כך באוניברסיטה היה פעיל בתנועה הציונית כחבר בתנועת "גורדוניה", ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה חבר מועצת העיר גורליץ מטעם התנועה הציונית. בזמן המלחמה שירת בצבא הרוסי, והתגלגל עמו עד ערבות סיביר ואסיה התיכונה. עם תום המלחמה הגיע ב-1946 לבלגיה, ושימש שם כרופא ראשי ואחר כך כמנהל מחנות העקורים מטעם המוסד לעלייה ב'. ב-1947 העפיל לארץ ישראל כעולה בלתי-לגאלי ונשלח ישירות לקיבוץ עין גב כדי לארגנו מבחינה רפואית לקראת מלחמת העצמאות. לזר נשאר בקיבוץ עד תום הקרבות וטיפל בכל הפצועים והנפגעים. ב-1949 ארגן לזר את השירות הרפואי בשער העלייה והיה הרופא האחראי במחנה זה ואחר כך גם במחנה עתלית ששימש כשער עליה ב'. בתקופה זו עלו ארצה כ-350,000 עולים, אשר נבדקו ב"שער העלייה"[1].
בשנת 1951 נתמנה לסגנו של ד"ר גז'בין מנהל רמב"ם. החל משנת 1951, בתקופת היותו סגן מנהל בית החולים רמב"ם, הרחיב ד"ר לזר את תחומי השכלתו ורכש תואר MPH באוניברסיטת פיטסבורג. בשנים 1953–1954 כיהן לראשונה כמנהל בפועל של בית החולים, כאשר ד"ר רפאל גז'בין היה בהשתלמות בחו"ל.
בשנת 1963, עם פרישתו של ד"ר גז'בין התמנה לזר למנהל בפועל של רמב"ם. לאחר 16 חודשים, בדצמבר 1964, נתמנה למנהל קבוע של בית החולים[1], תפקיד בו כיהן עד צאתו לגמלאות בשנת 1975. בתקופתו חלה תנופה עצומה בהתפתחותו של בית החולים ומספר רב של מחלקות ושירותים נפתחו ביוזמתו.
השינויים הדרמטיים במבנה בית החולים החלו עם פרוץ מבצע קדש ב-1956. בית החולים פונה מחוליו, ואז החלו ביוזמתו של לזר להכניס שינויים במבנהו ואלה הכשירו אותו להפוך לבית החולים המרכזי לצפון ישראל - בית החולים השלישוני היחיד בצפון עד לימינו אלה. נוסדו ונפתחו מחלקות קריטיות רבות: המחלקה הנוירוכירורגית בראשותו של פרופ' עלי פייזר, המחלקה לאורתופדיה בראשות ד"ר אגון שטיינר והמחלקה לכירורגיה פלסטית ונפגעי כוויות בראשות פרופ' ברנרד הידשוביץ. בתקופה זו נפתחה גם המחלקה לכירורגית פה ולסת בראשות פרופ' דוד גוטמן, וביוזמתו של פרופ' ארליק נפתחה המחלקה לטיפול נמרץ שבראשה עמד פרופ' שמעון בורשטיין עם בואו ב-1967. כמו כן נפתח המכון האונקולוגי לכל צפונה של ישראל ובראשו פרופ' אליעזר רובינזון, שעבר צפונה מביה"ח "הדסה" בירושלים. בתקופה זו הוכר רמב"ם כביה"ח המשרת את פיקוד הצפון וכאתר הקליטה של הפצועים מחזית הצפון. במקום הוקם מנחת מסוקים וזה שינה כליל את תהליך קליטת הפצועים.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יעקב העליון, מחלקה לניתוחי לב תיפתח בבית החולים רמב"ם בחיפה, מעריב, 21 בדצמבר 1964
