נציבות הרייך קווקז
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מנהל אזרחי |
| ראש הרשות המבצעת | רייכסקומיסאר |
| רייכסקומיסאר | ארנו שיקדנץ |
| עיר בירה | טביליסי |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירואסיה |
נציבות הרייך קווקז (בגרמנית: Reichskommissariat Kaukasien) היה שמו הגרמני של הממשל האזרחי הנאצי, שתוכנן בשטחי הקווקז, בשטחים הכבושים באזור הקווקז שהיו במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחר חלק מברית המועצות, עם זאת הממשל לא יצא לפועל מעולם.
שלא כמו ארבע נציבויות הרייך האחרות שתוכננו, בגבולות המוצעים של נציבות הרייך שבקווקז הייתה אמרוה להיות רמת מסוימת של אוטונומיה עבור "קבוצות ילידים" שבאזור[1].
על פי התוכניות הנאציות, נציבות הרייך קווקז הייתה אמורה לכלול את הקווקז, צפון הקווקז ואף חלקים מהמחוז הפדרלי הדרומי שבדרום-מערב ברית המועצות. הערים הגדולות שהיו אמורות להיות בשטחי נציבות הרייך של הקווקז היו אסטרחן, אליסטה, ירוואן, באקו, מחצ'קלה, נלצ'יק, סטברופול, ולדיקווקז, גרוזני, קרסנודאר ועוד מספר ערים. בירת נציבות הרייך הייתה אמורה להיות בטביליסי.
תכנון הנציבות התאורטית
אלפרד רוזנברג טען כי יש צורך לתת למדינות שעל שטחיהן תוקם הנציבות אוטונומיה מסוימת[2]. יתר על כן, במקרה וטורקיה תחליט לפתוח במלחמה נגד גרמניה הנאצית, הבטיח רוזנברג לממשלות פרו-נאציות שהוקמו בגאורגיה, אזרבייג'ן וארמניה שהנאצים יתנו להם שטחים גם על חשבון שטחם של הטורקים.
בנוסף לכך, רוזנברג הצהיר כי האינטרס העיקרי של גרמניה באזור הייתה גישה בלתי מוגבלת לאספקת הנפט שיש בסמוך למייקופ וגרוזני. על אף שהיטלר הסכים עם התזה הזו של רוזנברג, הוא דחה את ההצעות להקמה קונפדרציה בשליטה רופפת של הנאצים בקווקז[3]. במקום זאת היטלר האמין, שבעקבות ההיסטוריה של העמים והמדינות באזור שנלחמו זה בזה, יש צורך בשליטה נוקשה וקשוחה מאוד. היטלר אמנם קבע שיש צורך לנתק את הקווקז מרוסיה בכל תרחיש אך במקביל לא החליט האם יש צורך לספח את האזור לגרמניה וגם לא איזה ממשל יוקם באזור. לאחר בקשות מגורמי הצבא, היטלר אישר לכוחות הגרמניים לתת לקבוצות אתניות בודדות בקווקז מידה של ניהול עצמי שעדיין לא אושר להן להיות עצמאיות[4]. הכוחות הנאצים הונחו להתייחס לעמים שיושבים באזור כ"אל חברים", ועבודות כפייה היו אמורות לגייס רק את הרוסים והאוקראינים שמתגוררים לצידם.
בסופו של דבר, רוזנברג הציע שלתפקיד הרייכסקומיסאר של האזור ימונה עמיתו הוותיק והגרמני-בלטי, ארנו שיקדנץ אך במקביל המליץ על האחראי על תוכנית ארבע השנים, הרמן גרינג למנות ראש "ועדת נפט" שיפעל לצידו של הרייכסקומיאר[5]. הרמן נויבכאר, שהיה ראש עיריית וינה ולאחר מכן שליח מיוחד ביוון הכבושה, היה אמור לפעול לצידו של שיקדנץ בעניינים הכלכלים של אזור הקווקז[6]. על פי הדיווחים, שיקדנץ השקיע זמן רב בתכנון לארמון עתידי שרצה לבנות לעצמו בטביליסי[7].
כחלק מהתכנון התאורטי של השלטון הנאצי בקווקז, הנאצים גם תכננו את השלטון שיקימו באזור מרכז אסיה, אזור שיוכל לאבטח את הגבולות המזרחיים של הרייך השלישי[8], התוכנית המתקדמת שביותר הייתה תכנון להקים את נציבות הרייך טורקסטן. התוכניות גם יכלו לעזור לגרמנים להתקדם לעבר המזרח התיכון, שם יוכלו להעביר כוחות שיסייעו לקורפוס אפריקה במערכה בצפון אפריקה ובהמשך במטרה לכבוש את פרס.
התכנונים להקמת אותה נציבות לא התקדמו מעבר לדיונים ראשוניים ותכנון על הנייר בעקבות התקדמות כוחות הצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחר שהצליחו לכבוש בשנית את אזור הקווקז מידי הנאצים. ההיסטוריון נורמן ריץ' טוען כי לאור העובדה שהכיבוש הגרמני בקווקז היה קצר, המדיניות שביצעו הגרמנים באזור אינה מעידה על העתיד האורך-טווח של האזור האם היה נשלט על ידי כוחות הציר לאורך קבע.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ De Cordier (2010), The Fedayeen of the Reich: Muslims, Islam and Collaborationism During World War II, p. 34 China and Eurasia Forum Quarterly, 2010
- ^ (German) Dallin, Alexander (1981). German rule in Russia, 1941-1945: a study of occupation policies, p. 231. Westview Press.
- ^ Rich (1974), pp. 389-390.
- ^ Kroener, Müller & Umbreit (2003) Germany and the Second World War V/II, p. 50
- ^ Kay, Alex J. (2006) Exploitation, Resettlement, Mass Murder: Political and Economic Planning for German Occupation Policy in the Soviet Union, 1940-1941, pages 79, 181. Berghahn Books.
- ^ Kay 2006, p. 181
- ^ Dallin (1981), p. 230
- ^ Raymond Arthur Davies and Andrew J. Steiger. Soviet Asia, chapter 5: "Kazakstan: Country with Brilliant Future", pp. 94-119.
