לדלג לתוכן

סופי ליסיצקי-קופרס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

סופי ליסיצקי-קופרס (1891–1978), נולדה כסופי שניידר, הייתה היסטוריונית אמנות גרמנייה, פטרונית האוונגרד, סופרת ואספנית אמנות.

ביוגרפיה

קופרס, לבית שניידר, נולדה בקיל, גרמניה בשנת 1891, בתם של כריסטיאן ומתילד שניידרס.[1] היא למדה תולדות האמנות באוניברסיטה, שם הכירה את בעלה הראשון, פול אריך קופרס, שהיה המנהל האמנותי של אגודת קסטנר (אנ') בגרמניה והם עברו להתגורר בהנובר. נולדו להם שני ילדים. לאחר פטירת בעלה במגפת השפעת הספרדית ב-1922, פגשה קופרס את האמן הרוסי אל ליסיצקי ונישאה לו.[2]

אגדת הביצה של פאול קלה, באוסף מוזיאון לנבכהאוס במינכן. ב-2015 לאחר הליך משפטי ממושך שולמו פיצויים למשפחתה של ליסיצקי-קופרס.

בשנת 1927 עברה קופרס למוסקבה, ברית המועצות. היא השתתפה במספר פרויקטים רחבי היקף של תערוכות עם בעלה השני, האמן והמעצב, אל ליסיצקי. מאוחר יותר כתבה את הספר אל ליסיצקי: חיים, מכתבים, טקסטים (1967).[3]

בשנת 1944, שלוש שנים לאחר פטירתו של ליסיצקי, הוגלתה קופרס לנובוסיבירסק עם בנה בן הארבע עשרה, ג'ן. שם התגוררה במשך שלושים וארבע השנים הבאות עד פטירתה בשנת 1978.[4][5]

ביזת אמנות על ידי הנאצים

לפני שעברה לברית המועצות השאילה קופרס שש-עשרה יצירות, ביניהן הגשר (Die Brücke) של ליונל פיינגר,[6] ציור מס' 2 עם כחול, צהוב, שחור וגוונים שונים של אפור בהיר ולבן (Schilderij No. 2, "with blue, yellow, black and various light gray and white tones") של פיט מונדריאן, דומם (Stilllife) של אמיל פילה, נוף פריסאי (Land Schaft Paris) של אלבר גלז, שתי נקודות שחורות (Zwei schwarze Flecken) ואימפרוביזציה מס. 10 (Improvisation Nr. 10) של ואסילי קנדינסקי, ואגדת הביצה של פאול קלה, למוזיאון הפרובינציאלי בהנובר.[7]

ב-1937 החרימו הנאצים 13 מהיצירות המושאלות מהמוזיאון כחלק ממדיניות "האמנות המנוונת". הנאצים מכרו את היצירות לחו"ל תמורת מטבע חוץ, ואוסף קופרס-ליסיצקי התפזר ברחבי העולם. רק ארבעה מהציורים אותרו בסוף המלחמה.

תביעות להשבת אמנות שנבזזה על ידי הנאצים

החל משנת 1989, בנה של סופי ליסיצקי-קופרס, ג'ן ליסיצקי, מנסה להבטיח את השבתן של היצירות שנבזזו. בשנים 2000 הוא קיבל את La grappe de raisins של לואי מרקוזיס. בשנת 2001 החזיר מוזיאון קיומיזו סננזקה בקיוטו, יפן, אקוורל שכותרתו "כיכר עזובה של עיר אקזוטית", 1921, של פאול קלה.[8] הוא הגיע להסכמה עם הבעלים של אימפרוביזציה מס' 10 של ואסילי קנדינסקי.

לאחר מספר חילופי בעלות, הציור אגדת הביצה של קלה הגיע למוזיאון לנבכהאוס במינכן, שם ב-2015 הוא היה נתון לתביעה משפטית ממושכת מצד יורשיה ליסיצקי-קופרס להשבתו.[9] רק ב-2017 הושג הסכם, שהמוזיאון ישמור על הציור אך ישולם פיצוי (מוערך ב-2-4 מיליון אירו) שישולם ליורשים.[10][11]

בדצמבר 2021, יורשיו של פיט מונדריאן הגישו תביעה נגד מוזיאון פילדלפיה בגין הציור אמנות קומפוזיציה עם כחול, שהאמן העביר לליסיצקי-קופרס כשנתפס על ידי הנאצים.[12]

ראו גם

  • Melissa Müller: Sophie Lissitzky-Küppers (1891–1978) Hannover / München. In: Melissa Müller, Monika Tatzkow: Verlorene Bilder, verlorene Leben. Jüdische Sammler und was aus ihren Kunstwerken wurde. Elisabeth Sandmann Verlag, München 2009, מסת"ב 978-3-938045-30-5, S. 98 ff.
  • Ingeborg Prior: Die geraubten Bilder. Die abenteuerliche Geschichte der Sophie Lissitzky-Küppers und ihrer Kunstsammlung. Kiepenheuer & Witsch, Köln 2002, מסת"ב 3-462-03084-1.
  • Ingeborg Prior: Sophies Vermächtnis. Das tragische Schicksal einer Deutschen in sibirischer Verbannung. Droemer Knaur, München 2006, מסת"ב 978-3-426-77830-2.
  • Hugo Thielen: Lissitzky-Küppers. In: Klaus Mlynek, Waldemar R. Röhrbein (Hrsg.) u. a.: Stadtlexikon Hannover. Von den Anfängen bis in die Gegenwart. Schlütersche, Hannover 2009, מסת"ב 978-3-89993-662-9, S. 411.

הערות שוליים

  1. "Sophie Lissitzky Küppers". geni_family_tree (באנגלית אמריקאית). בנובמבר 1891. נבדק ב-2022-01-16. {{cite web}}: (עזרה)
  2. "Sophie's Story: The Narrow Escape of a Painting by Paul Klee". www.metmuseum.org. נבדק ב-2022-01-16.
  3. El Lissitzky, Sophie Lissitzky-Küppers, El Lissitzky: Life, Letters, Texts, Thames & Hudson, 1968, מסת"ב 978-0-500-23090-9. (באנגלית)
  4. "Sophie Lissitzky-Küppers - Monoskop". monoskop.org (באנגלית). נבדק ב-2017-08-17.
  5. Sophie Küppers (born Schneider) - The Metropolitan Museum of Art, www.metmuseum.org (באנגלית)
  6. "Stale Session". emuseum.campus.fu-berlin.de. נבדק ב-2024-11-25.
  7. "Freie Universität Berlin: Beschlagnahmeinventar "Entartete Kunst"". emuseum.campus.fu-berlin.de. נבדק ב-2024-11-25.
  8. "Japanese Museum Returns Nazi Loot to Rightful Owner". www.lootedart.com. ארכיון מ-2010-11-24. נבדק ב-2021-04-29.
  9. Hickley, C. 2015. "The Munich Art Hoard: Hitler's Dealer and His Secret Legacy." Thames & Hudson. מסת"ב 9780500292570. p. 164-165.
  10. Cascone, Sarah (26 ביולי 2017). "'26 Years Is Too Long!': Settlement Finally Reached in Battle Over Paul Klee From Nazi 'Degenerate Art' Show". artnet news. נבדק ב-27 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  11. "After 26 Years, Munich Settles Case Over a Klee Looted by Nazis". www.lootedart.com. New York Times. ארכיון מ-2018-05-01. נבדק ב-2021-04-29.
  12. D'Arcy, David (2021-12-14). "Mondrian at the Philadelphia Museum of Art is Nazi loot, heirs allege". theartnewspaper.com. ארכיון מ-2021-12-14. נבדק ב-2022-01-16.

סופי ליסיצקי-קופרס41577229Q1592391