סטילובטה
באדריכלות יוון העתיקה, סטִילוֹבַּטֶה (יוונית: στυλοβάτης) היא החלק העליון של הקרפידומה, שהיא המשטח שעליו ניצבים עמודי המקדש, כלומר, היא רצפת המקדש. המשטח נבנה בצורה מדורגת ששיטחה את הקרקע מתחת למקדש והיוותה מעין במה.
במתודולוגיות אחדות משתמשים במילה סטילובטה כדי לתאר רק את החלק הגבוה ביותר של בסיס המקדש, ואילו המילה סטריאובטה משמשת לתיאור יתר המדרגות של המשטח מתחת לסטילובטה הנמצאות מעל הקרקע. מתודולוגים אחרים משתמשים במונח סטילובטה כדי לתאר את כל המדרגות הללו.
ברוב המקרים הסטילובטה תוכננה באופן שיתאים, מבחינת הפרופורציה, לשאר החלקים של המקדש. במקדשים יווניים מתקופת הסדר הדורי היה יחס מסוים בין האורך והרוחב של הסטילובטה, ובחלק מהמקדשים הדוריים המוקדמים גובה העמודים במקדש היה שליש מרוחב הסטילובטה. האדריכלים הרומאים נקטו גישה שונה בפירושם לסדר הקורינתי, ובנו סטילובטות גבוהות בהרבה שלא היו מדורגות מלבד בקרבת האכסדרה. במקדשים הרומיים הסטילובטה נקרא "פודיום".
ראו גם
לקריאה נוספת
- "Stylobate." A Dictionary of Architecture and Landscape Architecture. James Stevens Curl. Oxford University Press, 2006
- The Old Roman World, John Lord. Kessinger Publishing, 2004
- Understanding Architecture, Hazel Conway, Rowan Roenisch. Routledge, 2006
קישורים חיצוניים
