דוושת פסנתר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פדל פסנתר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Steinway grand piano - pedals.jpg

דוושות הפסנתר, הקרויות גם רגליות, או בשמן הלועזי "פדלים" (Pedals), הן דוושות המצויות קרוב לתחתית הפסנתר, מופעלות על ידי כפות רגליו של הנגן, ומשפיעות על משך וגוון הצלילים וצורת הנגינה.

ברוב הפסנתרים המודרניים יש שתיים או שלוש דוושות כאלו, כאשר הדוושה הימנית, הנקראת "דוושת השהייה", תפקידה להשהות את הצלילים, הדוושה השמאלית מסייעת להחליש את עוצמת הצלילים, והדוושה האמצעית, אם קיימת, מחלישה מאד את הצלילים, או לחלופין, לרוב בפסנתרי כנף, דומה בתפקודה לדוושה הימנית אבל בצורה סלקטיבית.

הדוושה הימנית

דוושת ההשהייה (באנגלית: "Sustain pedal" או "Damper pedal") היא הדוושה השימושית והחשובה ביותר מבין הדוושות, בפער ניכר מהאחרות. תפקידה להשהות צלילים, כלומר להאריך את משכם. מנגנון הפעולה שלה קשור ישירות לאטמים. האטמים הם פיסות עץ קטנות מצופות לבד המושענות על המיתרים, ותפקידם לעצור ולהשתיק את מיתרי הצלילים שאינם מנוגנים, כך שרק הצלילים המנוגנים יישמעו ויהדהדו, וגם כדי שכל צליל יפסיק להדהד ברגע שהנגן משחרר את הקליד שלו. כל אטם מחובר לקליד משלו, ובמצב מנוחה, כאשר צליל לא מנוגן, האטם נשען על המיתר או המיתרים השייכים לו. הלחץ שהאטם מפעיל על המיתר מונע ממנו לרעוד וכך משתיק אותו. כאשר קליד כלשהו נלחץ, האטם שלו מורחק בכמה מילימטרים מהמיתר או המיתרים שלו, ומאפשר לו להדהד כל עוד הוא נותר לחוץ, כלומר משהה אותו. כאשר הקליד משוחרר, האטם חוזר למקומו ומשתיק את אותו הצליל. דוושת ההשהייה בנויה כך שכאשר לוחצים עליה, כל האטמים מורחקים בבת אחת מהמיתרים, כך שאין יותר מה שיעצור אותם. באופן זה, כל הצלילים שקלידיהם היו לחוצים לפני הלחיצה על הדוושה, ממשיכים להדהד גם אם הם משוחררים, וכל צליל חדש שינוגן ימשיך גם הוא להדהד. כאשר הדוושה משוחררת, כל האטמים, מלבד אלה שקלידיהם לחוצים, אם יש כאלה, חוזרים למקומם ומשתיקים את צליליהם.

דוושה זו מאפשרת לנגן להשהות צלילים קודמים בזמן שהוא עובר לנגן צלילים חדשים באזור אחר של הפסנתר שלא היה מסוגל להגיע אליו אם היה צריך להמשיך להחזיק את הצלילים המושהים. עיקרון זה מאפשר גם לגאטו בין צלילים רחוקים זה מזה. לחלופין, הדוושה מאפשרת לנגן להשהות צלילים קודמים בזמן שהוא עובר לנגן קטע הדורש מהאצבעות חופש גדול יותר מזה שהיה מתאפשר לו היו נדרשות להשהות את הצלילים הקודמים. לחיצה על הדוושה מאפשרת גם לכל המיתרים לרטוט באופן סימפתטי עם כל צליל אחר שמנוגן בפסנתר או בכלי אחר שסמוך לו, מה שמעשיר ומגביר את הצלילים המנוגנים ומעניק להם אפקט של הדהוד.

הדוושה השמאלית

הדוושה השמאלית מסייעת להשקיט את הצלילים המנוגנים בעת שהיא לחוצה. אפקט זה מושג בשני אופנים שונים מכנית בפסנתרים עומדים ובפסנתרי-כנף. בפסנתר עומד, לחיצה על הדוושה מקרבת את כל הפטישים אל המיתרים. באופן זה, כאשר לוחצים על הקלידים, הפטישים צריכים לעבור מרחק קצר יותר בדרך למיתריהם, וכך יש להם פחות תנופה, לכן הם מכים על המיתרים בעוצמה פחותה, מה שמייצר צליל חלש יותר. בפסנתרי-כנף, לחיצה על הדוושה השמאלית מסיטה את הפטישים מעט לצד אחד, כך שכאשר לוחצים על קליד מסוים, הפטיש שלו פוגע רק בחלק מהמיתרים שלו, או שהוא פוגע במיתר שלו בצידו (של הפטיש) במקום במרכזו, מה שמייצר צליל חלש יותר, אך גם משנה את גוון הצליל.

הדוושה האמצעית

ברוב פסנתרי הקיר, דוושה זו משמשת כ"דוושת אימון". לחיצה עליה מורידה יריעת לבד בין הפטישים למיתרים, כך שהפטישים מכים במיתרים מבעד ללבד. אפקט זה מאפשר נגינה בעוצמת צליל נמוכה בהרבה, אך משפיע במידה רבה על גוון הצליל, והופך אותו למעומעם ומופנם. מסיבה זו לא נוהגים להשתמש בדוושה זו בהופעות.

דוושות נוספות

בפסנתרים מוקדמים ניתן למצוא לפעמים דוושות מיוחדות שמשפיעות בדרכים שונות על עוצמת וגוון הצליל, אך פסנתרים כאלה הם נדירים כיום.

התפתחות

הדוושה המוקדמת ביותר שהומצאה היא דוושת ההשהייה, והיא החלה את דרכה כידית (נשלטה ביד). הדבר יצר אי-נוחות עבור הנגן, שהיה עליו לנגן רק ביד אחד בזמן שהחזיק את הידית בידו השנייה, או להיעזר באדם נוסף שיעשה זאת. בהמשך הומצאה בגרמניה בסביבות שנת 1765 דוושת ברך כדי להחליף את הידית[1]. בשנת 1772 נבנה הפסנתר הראשון שכלל דוושות רגל[2], ובהדרגה יותר ויותר פסנתרים נבנו עם דוושות כאלה, עד שהן הפכו לסטנדרט.

לקריאה נוספת

ברוב פסנתרי הכנף, הדוושה האמצעית דומה בתפקודה לדוושה הימנית אבל בצורה סלקטיבית, והיא משמשת בעיקר נגנים מקצועיים, ליצירות שבכתיבתן יועד לה תפקיד מיוחד, שלא יכול להתאפשר בלעדיה. דוושה זו נקראת "סוסטנוטו" (מהמילה האיטלקית שפירושה השהייה), ובשונה מדוושת ההשהייה הימנית, היא משהה רק את הצלילים שקלידיהם היו לחוצים בזמן שהיא נלחצה. אפקט זה מאפשר לנגן לעשות את כל הדברים שדוושת ההשהייה איפשרה, מבלי שצלילים חדשים שהוא מנגן ימשיכו גם הם להדהד וליצור אפקט הדהוד מוגזם.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוושת פסנתר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Banowetz, J. (1985). The Pianist's Guide to Pedaling, Bloomington: Indiana University Press, 5.
  2. ^ Williams, J. (2002). The Piano: An Inspirational Guide to the Piano and Its Place in History, New York: Billboard Books
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0