פזיזות (פסיכולוגיה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
בפסיכולוגיה, פזיזות היא התעלמות או אדישות כלפי סכנות פוטנציאליות או מהשלכות המעשים של האדם על אחרים. פזיזות מתקיימת כאשר האדם חזה את האפשרות שהתוצאה תיגרם ופעל כפי שפעל אם מתוך יחס של אדישות לגבי אפשרות זו ואם בתקווה – כגון, במקרה של אדם הנוהג במכונית בבמקום שבו מתהלכים אנשים רבים - שלא תבוא כל תוצאה מזיקה ממעשיו. על פי אריסטו, היעדר אומץ מניב פחדנות, ואילו עודף אומץ יוצר פזיזות. פזיזות נקשרת להפרעת אישיות אנטיסוציאלית ופסיכופתיה.
מניעים
הכוח המניע מאחורי הפזיזות עשוי להיות צורך להתגרות בגורל – ניסיון של האדם לחזק תחושה של אומניפוטנטיות או של פריבלגיות מיוחדות.[1] מניעים נוספים עשויים להיות בגלל אובדן תחושת החרדה[2], הכחשה של תחושת החרדה[2], או כניסיון לפצות על כך יתר על המידה.[3]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ The Psychology of gambling, New York: Harper & Row, 1975, עמ' 207, מסת"ב 0-06-090418-6
- ^ 2.0 2.1 A. C. Robin Skynner, Families and how to survive them, London: Cedar, 1993, עמ' 6-35, מסת"ב 978-0-7493-1410-1
- ^ Erik H. Erikson, Childhood and society., 2d ed., rev. and enl, New York,: Norton, 1964, עמ' 249, מסת"ב 0-393-09622-X
