פרוטוקול מונטריאול
הסכם מונטריאול על חומרים המכלים את שכבת האוזון, או בקצרה הסכם מונטריאול הוא אמנה בינלאומית שבאה להגן על שכבת האוזון מפני פגיעה, באמצעות הטלת הגבלות על ייצור חומרים המסכנים אותה. האמנה נחתמה ב-16 בספטמבר 1987 ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 1989, ומאז עברה חמישה תיקונים.
183 מדינות מהוות צד להסכם מונטריאול, ביניהן מדינת ישראל. ישראל אשרה את ההסכם ב-1992. ההסכם בישראל בא לידי ביטוי בתקנות החומרים המסוכנים (יישום הסכם מונטריאול בעניין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון), התשס"ד-2004, שתחילתן מיום 12 במרץ 2004. מטרתן של התקנות מוצגת בתקנה הראשונה:”מטרת תקנות אלה ליישם את הוראות פרוטוקול מונטריאול שישראל צד לו, על ידי הגבלות הייצור, הצריכה, הייבוא, והייצוא של חומרים מפוקחים בשל הפגיעה שהם גורמים או עלולים לגרום לשכבת האוזון הסטרטוספרית,על ידי הפיקוח והבקרה עליהם.”
רקע היסטורי
בשנת 1977 ריכזה התוכנית הסביבתית של האו"ם תוכנית להגנה על שכבת האוזון, שהעלתה למודעות הציבור את הנזק שנגרם לשכבת האוזון כתוצאה משימוש בחומרים המכלים את שכבת האוזון. שמונה שנים לאחר מכן, ב-1985, נחתמה אמנת וינה להגנה על שכבת האוזון, שהצביעה על אחריותן של המדינות לשמירה על בריאות התושבים והסביבה לנוכח הידלדלותה של שכבת האוזון. הצדדים לאמנה הצהירו על נכונותם לשתף פעולה במחקרים בנושא ולהחליף מידע על ייצור ופליטות של CFC וחומרים אחרים הפוגעים בשכבת האוזון. אמנה זו יצרה את המסגרת הכללית למשא ומתן סביב הסכם מונטריאול. מאז נכנס ההסכם לתוקף ב-1989, נוספו לו חמישה שינויים במטרה להוסיף חומרים מסוכנים נוספים לרשימה, להקים מנגנון לסיוע כספי ולהעברת טכנולוגיות למדינות מתפתחות ולהקים מערכת לרישוי החומרים לייצוא ויבוא. אלה חמשת השינויים והשנים שבהן התקבלו:
- תיקון לונדון - 1990
- תיקון קופנהגן - 1992
- התאמות וינה להסכם בנושא מתיל ברומיד - 1995
- תיקון מונטריאול - 1997
- תיקון בייג'ינג - 1999
כל השינויים אושררו גם על ידי מדינת ישראל.
תוצאות
שנים מעטות לאחר אישור הפרוטוקול, ריכוזי מרבית הכימיקלים האסורים התייצבו או ירדו. ייצור הכימיקלים האסורים לא פסק לחלוטין, אך הצטמצם מאד. הידלדלות שכבת האוזון נבלמה ולאחר מכן החלה שכבת האוזון להתרחב, בקצב של 1%-3% בכל עשור.[1]
הפעילות הנדרשת מישראל במסגרת ההסכם
במסגרת ההסכם נדרשת ישראל לפעולות האלו:
- קביעת מדיניות ניהול הלונים ופראונים.
- צמצום השימוש בגזים האסורים
- דיווח שנתי למזכירות האמנה.
- הצגת מועמדים ישראלים לוועדות מקצועיות.
מדינת ישראל היא אחת מיצרניות המתיל ברומיד העיקריות בעולם. מפעל תרכובות ברום מייצר כשליש מכלל הייצור העולמי של מתיל ברומיד, שהוא חומר מבוקר הפוגע בשכבת האוזון, ולכן אמור לצאת משימוש במדינות המפותחות עד שנת 2005 פרט לשימושים המאושרים (תעשייה, קרנטינה) ולשימושי קרקע המוגדרים כשימושים קריטיים. במדינות המתפתחות נקבעה תקופת הפחתה ארוכה יותר, עד 2015.
ישראל הפחיתה השימוש במתיל ברומיד באופן משמעותי על פי המתחייב מההסכם, כאשר המשך ההפחתה מחייב מציאת חלופות לחיטוי הקרקע (בעיקר במדינות המתפתחות). ישראל מפחיתה מדי שנה את הקצאת השימוש בגזים האסורים. הקצאת יבוא הגזים מתבצעת על ידי מינהל הסביבה ופיתוח בר קיימא במשרד התמ"ת.
בדצמבר 2002 במסגרת ההסכם ארגנו המשרד להגנת הסביבה יחד עם UNEP - התוכנית הסביבתית של האו"ם, UNIDO - ארגון התעשייה והפיתוח של האו"ם, משרד החקלאות ומשרד החוץ סדנה בינלאומית בת שבוע בנושא תחליפי מתיל ברומיד עבור מדינות מתפתחות שכללה גם יומיים של סיורים מקצועיים. מטרת הסדנה הייתה לעזור למדינות מתפתחות לעמוד בדרישות יישום הפרוטוקול.
קישורים חיצוניים
- חלוקת מכסות ליבוא של חומרים הפגעים בשכבת האוזון - הוראת מנכ"ל משרד התמ"ת, באתר משרד התמ"ת
הערות שוליים
