צל עץ תמר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צל עץ תמר
יצא לאור 1945
שפה עברית
כתיבה אפרים וינשטיין
לחן ד"ר חיים קוברין
צל עץ תמר

צל עץ תמר ואור ירח
ומנגינת כינור תקסים את הלב.
עולה הצליל, רועד בוקע,
ממיתרים נשפך כאב.
נגן כינור נגן שירך,
מה רב החושך והשקט סביב,
מנגינותיך
ישכיחו את סבלי.

הבית הראשון בשיר
מחבר השיר, אפרים וינשטיין, בסוף שנת 1943

"צל עץ תמר" הוא פזמון ישראלי הנחשב כאחת מהקלאסיקות של המוזיקה המזרחית, אף על פי שלא נכתב ככזה. מילות השיר נכתבו על ידי המשורר והשחקן אפרים וַיְנשטיין, והוא הולחן על ידי גיסו, חיים קוֹבְּרִין. הביצוע הידוע ביותר של השיר הוא של הזמר זוהר ארגוב.

מסיבה לא ידועה, במהלך השנים אבדו שמות המחברים המקוריים של השיר ונכתבו קרדיטים שונים לזהות המחברים; תהליך זה הסתיים בשנת 2014 בעזרת אקו"ם על ידי תהליך בוררות שבו נפסק כי ויינשטיין וקוברין הם מחברי השיר ובעלי הזכויות עליו.

איתור שמות המחברים

אובדן שמות המחברים נמשך עד שנות האלפיים, וכך בין השנים 1999 ל-2014 ציין מאגר היצירות של אקו"ם את השם "שלמה פיינטוך-אפרת" כמחבר המילים ואת המלחין, שזהותו לא נודעה, כ"נחלת הכלל".

בעקבות מחקר של אתר זמרשת בשיתוף רון ויינשטיין, בנו של אפרים מחבר השיר, נודעו קורות השיר וזהותם של ויינשטין וקוברין. השיר נכתב במקור כשיר פרטי ואישי ולכן מעולם לא נרשם באקו"ם ולא נדרשו עבורו תמלוגים. ויינשטיין הציג את כתב היד המקורי של אביו, שבו הופיע הקרדיטים לאביו ולמלחין חיים קוברין. בכתב היד הופיע הלחן המקורי של השיר כפי שביצעו לילית נגר ואיזי גרשוני. בעלי האתר זמרשת זיהו את הכינוי "סְלים" (עליו סיפרה נגר בריאיון), כשלמה פיינטוך, מנהל חברת התקליטים "מקולית". כשבוע לאחר מכן, ב-9 באוגוסט 2013, שוב בתוכנית הרדיו של גינאי, נחשפו תוצאות עבודת התחקיר של "זמרשת". בתוכנית, ראיין גינאי את רון וינשטיין, ארנה בר-אילן (נכדתו של קוברין), ואת יאיר אבן-זוהר מצוות זמרשת. בתוכנית פורסמו לראשונה שמות המחברים המקוריים.

הליך הבוררות

בשנת 2014, בעקבות העניין הציבורי, פתחה אקו"ם בהליך בוררות בראשות השופט בדימוס תיאודור אור. בהליך הבוררות נפסלה עדות השמיעה המקורית מ-1999 של גלעד בן-ש"ך, עורך מוזיקלי בקול ישראל, לפיה המחבר הוא "שלמה פיינטוך-אפרת" והלחן הוא "נחלת הכלל".

בהליך הבוררות נבחנו מספר כיוונים נוספים לזהות המחברים, ובהם עדותו של חוקר המוזיקה דודי פטימר, שאיתר בארכיון הספרייה הלאומית את ביצועו של איזי גרשוני. על גבי התקליט של גרשוני נכתב: "מילים: יערי, מנגינה: ניקוליב". סברתו של פטימר הייתה כי כיתוב המחבר "יערי" מתייחס לאברהם יערי או לאחיו הצעיר, הסופר יהודה יערי, אך לא נמצאה כל עדות לכך. בנוסף, פטימר סבר כי הכיתוב "ניקוליב" מתייחס למלחין והפסנתרן הרוסי ליאוניד ניקולאייב (אנ'). פטימר מצא עדות שלפיה קיימים תווים תואמים של קטע בשם "מאגיה" (Магия) מאת ניקולאייב, אך לעדות זו לא קיים סימוכין. בהליך הבוררות לא נקבעה נכונות העדות של פטימר לגבי אמיתות זהות המחבר "יערי" והמלחין "ניקוליב" והן נשארו עמומות.

הליך הבוררות הסתיים בשנת 2014, ובסופו נטה השופט אור באופן חד משמעי לגרסתו של רון ויינשטיין. בנוסף נקבע כי ויינשטיין וקוברין יירשמו באקו"ם כמחברי השיר וכי יוחזרו ליורשי המחברים, כלל התמלוגים מאקו"ם מאז נרשמו שמות המחברים השגויים בשנת 1999.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0