מסילת הרכבת המחתרתית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רכבת המחתרת)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפה של חלק מנתיבי המילוט אשר שימשו את העבדים

מסילת הרכבת המחתרתיתאנגלית: The Underground Railroad) הייתה רשת מחתרתית של נתיבים סודיים ובתים בטוחים שהוקמו בארצות הברית בראשית אמצע המאה ה-18, שסייע בעיקר לאפרו-אמריקאים משועבדים לברוח למדינות חופשיות בארצות הברית ולקנדה.[1] הרשת כללה את אנשי התנועה לביטול העבדות ואחרים שתמכו בנמלטים. באמצע המאה ה-19 פעילות מסילת הרכבת המחתרתית הגיע לשיאה.

מבנה

"מסילת הרכבת המחתרתית" לא הייתה מתחת לפני הקרקע או התנהלה באמצעות רכבות. המסילה כללה בתוכה רשת של בתי מקלט, קודים סודיים, מקומות מסתור ומעברים סודיים.[2] ג'ון רנקין (אנ'), כומר פרביטריאני האמריקני, היה פעיל מרכזי במסילת הרכבת באזור אוהיו, הסביר את השם: "זה נקרא כך בגלל שמי שנכנס אליה נעלם מעיני הציבור כאילו באמת ירד מתחת לפני האדמה. לאחר שהעבדים הנמלטים נכנסו למקום המסתור [הראשון] במסילה, לא ניתן היה למצוא זכר מהם. הם הועברו בחשאי ממקום מסתור אחד למשנהו עד שהגיעו ליעד בו הם הצליחו להיות חופשיים."[3]

למסילת הרכבת המחתרתית לא היה מטה או חומרים כתובים. המידע עבר מפה לאוזן. המבריחים ידעו רק על מספר תחנות מצומצם לאורך המסילה ועל הדרכים בין התחנות הקרובות אליהם. המסייעים לעבדים הנמלטים היו שחורים חופשיים, ילדים אמריקאים, פעילים לבנים בתנועה לסיום העבדות ועבדים משוחררים.[4][5] בקרב לבנים שפעלו לאורך המסילה היו לא מעט אנשי דת שראו בעבדות כמנוגדת לאתיקה של ישו.

במקרים בהם נתפסו העבדים הנמלטים, הם נאלצו לחזור לעבדות, אלו שנתפסו מסייעים בהברחת עבדים נעצרו ונשלחו לכלא. מסלולי הבריחה היו חמקמקים וחשאיים, וגם כיום, שנים לאחר מכן, ניתן רק לשער את השיטות בהן נקטו המבריחים. כמו כן, כמעט ולא קיימות עדויות דוקומנטריות המעידות על קיום הארגון. מרבית הידע נאסף מזיכרונות של אנשים שניהלו את הארגון בפועל. ההשערות אומרות כי בין 15,000-20,000 עבדים עברו את המסע אל החופש. לדוגמה - העבדים במחוז קולומביה הצטמצמו מ 4694 עד 640 על ידי "רכבת תחתית וחטיפות פלוניות".[6]

פעילות

המחתרת הבריחה את העבדים ממדינות הדרום בהן העבדות הייתה מותרת, אל המדינות הצפוניות או קנדה בהן העבדות נאסרה ובכך סייעה לשחרורם של אלפי עבדים. על פי הערכה שנעשתה, 100,000[דרושה הבהרה] עבדים ברחו באמצעות מסילת הרכבת המחתרתית. שיא פעילותה של המחתרת הייתה בין השנים 1810 ל-1850, והיא נחשבת לאחד הגורמים אשר הובילו למלחמת האזרחים בארצות הברית ולביטול מוסד העבדות. בראש הארגון עמדו חברים אמריקניים בתנועה לביטול העבדות. בין מנהיגי המחתרת היו הארייט טאבמן, שפחה שחורה אשר נמלטה בעצמה אל החופש, והנרי דייוויד תורו, מהפילוסופים החשובים של המאה ה-19, אשר הניח את היסודות התאורטיים לאי-ציות אזרחי מטעמי מצפון. השם של הארגון נושא כפל לשון, משום שמשמעות המילה underground באנגלית הוא גם מחתרת וגם "תת-קרקעי". עם זאת, הארגון לא השתמש דווקא ברכבות על מנת להבריח את העבדים ולא היו לו מסילות משלו.[7][8]


בשיא הפעילות, מעל 1,000 עבדים הוברחו כל שנה ממדינות הדרום בסיוע של הארגון, על פי חוק העבד הנמלט משנת 1793, נדרשו פקידים ממדינות חופשיות לסייע לבעלי עבדים או לסוכניהם שחזרו לעבדים הנמלטים, אך אזרחים וממשלות של מדינות חופשיות רבות התעלמו מהחוק, ומסילת הרכבת המחתרתית שגשגה.[9] ההשערות אומרות כי 3,000 איש בקירוב לקחו חלק בפעילות הארגון, חלק פעלו כסוכנים שמטרתם לגייס כספים וחלק כמבריחים או כאלו המספקים מקום מסתור. המדינות אליהן הוברחו העבדים המשוחררים היו בטוחות משום שלא הסגירו חזרה את הנמלטים ואף הגישו סיוע רחב. במדינות אליהם נקלטו העבדים הם עבדו כחקלאים וסייעו בהקמת חוות שונות.

עם הזמן גם בצפון וגם בדרום הבינו כי קיים קושי גדול לאכוף את חוקי העבדים הנמלטים שנחקקו ב-1850. למעשה, היה זה חוסר היכולת של הממשלה הפדרלית לאכוף את החוקים המהווים את הגורם העיקרי בהפרדה. בשנת 1861, החלה מלחמת האזרחים האמריקאית. ככל שהמלחמה התפשטה דרומה, רבים מהאדונים נמלטו כשהם לוקחים איתם את עבדיהם ומשאירים את הזקנים והחולים מאחור. צבאות האיחוד שנכנסו לשטחים שפונו מצאו ייאוש ורעב. הניצולים הועברו במעלות הנהר אל החזית הצפונית שם טופלו על ידי גורמי סיוע שונים. באותה התקופה, מפקד מערב ארצות הברית, הגנרל גרנט, אישר לארגון הרכבת התחתית המחתרתית להעביר עבדים ממקום למקום. כך, נחשפה הרשת הרחבה והופסקה הפעילות המחתרתית, מרבית פעילי הארגון התפנו לטובת שיקום וסיוע לנפגעי המלחמה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • היסטוריה עממית של ארצות הברית: מ-1492 ועד ימינו, הווארד זין, (תרגם מאנגלית: מתן קמינר; ערכו: ורד בן-ימי ואייל דותן), תל אביב: בבל, תשס"ז-2007.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ^ Dyan Cross, The Underground Railroad : the long journey to freedom in Canada, Toronto: J. Lorimer & Co, 2010, עמ' 1-4, ISBN 978-1-55277-581-3
  2. ^ Blight, David, 2004, p. 3.
  3. ^ Ritchie, Andrew (1870). The soldier, the battle, and the victory : being a brief account of the work of Rev. John Rankin in the anti-slavery cause. Cincinnati: Western Tract and Book Society. עמ' 96–97. 
  4. ^ National Geographic Society, The Underground Railroad, National Geographic Society, ‏2011-11-16 (באנגלית)
  5. ^ Tiya Miles, OF WATERWAYS AND RUNAWAYS: REFLECTIONS ON THE GREAT LAKES IN UNDERGROUND RAILROAD HISTORY, Michigan Quarterly Review L, Summer 2011
  6. ^ Buckmaster, Henrietta, "The Underground Railroad.", The North American Review 246, no. 1, 1938, עמ' 142-49
  7. ^ הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית: מ-1492 ועד ימינו, תרגום: תרגם מאנגלית: מתן קמינר; ערכו: ורד בן-ימי ואייל דותן, תל אביב: בבל, תשס"ז 2007
  8. ^ The Underground Railroad, www.pbs.org
  9. ^ White, Deborah G. (Deborah Gray), 1949-, Freedom on my mind : a history of African Americans, with documents, Boston: Boston : Bedford/St. Martins
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0