שמעון רוזנדייל
 | |
| לידה | 1842 |
|---|---|
| פטירה | 1937 (בגיל 95 בערך) |
שמעון רוזנדייל (1842–1937) היה משפטן ועסקן יהודי-אמריקני, יליד אולבני, ניו-יורק. היה היהודי הראשון שכיהן במשרה ציבורית במדינת ניו-יורק, ונודע כמתנגד בולט לתנועה הציונית.
ביוגרפיה
שמעון וולפה רוזנדייל (Simon Wolfe Rosendale) נולד ב-1842 באולבני שבמדינת ניו-יורק. עם סיום לימודיו באקדמיה של בר (Barre) בוורמונט, מונה כמשפטן במשרד התובע הכללי במחוז אולבני (1863). ב-1881 נכנס כשותף למשרד עורכי דין עם רופוס פקמן, שכיהן שנים לאחר מכן כשופט בית משפט העליון האמריקני. ב-1892 מונה רוזנדייל למשרת התובע הכללי של מדינת ניו יורק. 7 שנים לאחר מוכן התמנה על ידי מושל המדינה, תאודור רוזוולט, לתפקיד האחראי על שירותי הצדקה במדינה, תפקיד בוו שירת בנאמנות ובחריצות עד סוף ימיו. לצד עבודתו הציבורית, היה רוזנדייל בעל עניין רב בעניינים פנים-יהודיים, מקהילתו באולבני, ועד לעניינים כלל-ארציים. הוא היה פעיל במשך זמן רב במסדר בני ברית, ואף כיהן במשך עשור כנשיא בית הדין לערעורים של המסדר. במקביל מילה רוזנדייל שורה של תפקידים יהודיים ציבוריים, בין היתר היה חבר הוועד הפועל של "איחוד הקהילות העבריות-אמריקניות", ונבחר לייצג את קהילת אולבני. הוא עמד בראש וועידת פילדלפיה ב-1888, בה הוקם ה- Jewish Publication Society of America, ומאוחר יותר מונה לסגן הנשיא של החברה ההיסטורית היהודית-אמריקנית (AJHC).
תפקידים ציבוריים
מלבד התפקידים הללו, ישב רוזנדייל בחבר הנאמנים של אוניברסיטת יוניון (Union), כיהן כנשיא הקולג' הרפואי של אולבני ובנק החסכונות הלאומי, ישב בדירקטוריון של בנק המסחר הלאומי של אולבני, כיהן כדירקטור בחברה המסחרית לביטוח האש (Commerce Fire Insurance Company), והיה מושל בית החולים של העיר אולבני. בנוסף, היה מחובר למספר ארגוני צדקה ועסקים נוספים. רוזנדייל חיבר ספר בשם 'The Involution of Wampum as Currency'.
התנגדותו לציונות
רוזנדייל היה מן הבולטים שבמתנגדי הציונות האמריקנית. התנגדותו, שפורסמה בפומבי בראשית 1906 במסגרת פולמוס הנאמנות הכפולה שהסעיר באותם ימים את הציבוריות היהודית, נשענה על נימוקים משני סוגים – דתיים ומדיניים[1]. נקודת המוצא שלו הייתה זהה לעמדה הרפורמית היסודית: היהדות אינה אלא דת. לטענתו, מילאה הדת תפקיד מכריע בשימור האמונה של היהודים באמריקה, בדומה לתפקיד שמילאה עבור אבותיהם.
שנים לאחר מכן הפך רוזנדייל את ביקורתו הרעיונית על הציונות לצעד פוליטי-ציבורי. ב-1919 פנה יחד עם אישים יהודים אמריקנים בעלי שם נוספים במכתב רשמי לנשיא ווילסון, שהיה בדרכו לוועידת השלום בפריס[2]. המכתב, שנמסר לווילסון על ידי חבר הקונגרס היהודי יוליוס קאהן, כלל את חתימותיהם של 31 אנשי ציבור, ביניהם השגריר לשעבר הנרי מורגנטאו והמו"ל של הניו-יורק טיימס אדולף אוקס. רוזנדייל הופיע שלישי ברשימה. המכתב הביע את מחאתם של החתומים נגד ההפרדה הפוליטית שביטא רעיון הבית הלאומי היהודי בהצהרת בלפור. הם קבעו כי ההגדרה העצמית הפוליטית של היהודים בארץ-ישראל עומדת בניגוד לערכי הדמוקרטיה, שהיו "התכלית המוצהרת של ועידת השלום העולמית" בפריס. וילסון, שהיה מקורב באותו זמן לצמרת הציונית האמריקנית, הכיר היטב את עמדת מתנגדי הציונות, ולא שעה לדרישותיהם[3].
לקריאה נוספת
- *Chapter 6: Encyclopedia of the Palestine Problem
- The Political Graveyard: Index to Politicians: Rosenberger to Rosenstengel
- Jewish Encyclopedia profile
- ALBANY ASKS A JUSTICE in NYT on September 4, 1895 [gives wrong birth year]
- AFTER EIGHTY GOOD YEARS in NYT on June 25, 1922
- Wisconsin Jewish Chronicle obituary
- Obit on page 18, read at the annual meeting of the Jewish Publication Society
- Complete List of NYS Attorneys General
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אביתר פריזל, התפתחותה החברתית של יהדות ארצות הברית בשנים 1880-1914 [מקורות], האוניברסיטה העברית 1977, עמ' 59-60
- ^ Protest to Wilson Against Zionist State, New York Times, March 5, 1919
- ^ Stuart E. Knee, The King-Crane Commision of 1919: The Articulation of Political Anti-Zionism, American Jewish History, American Zionism: Mission and Politics, Jeffrey Gurock (ed.), Routlege 1998, pp. 180-181
