שרלוט מורצ'יסון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
שארלוט מורצ'יסון (Charlotte Murchison; 1788–1869) הייתה גאולוגית בריטית ילידת המפשייר, אנגליה. היא הייתה נשואה לגאולוג רודריק מורצ'יסון.[1]
כמה פעמים במהלך חייה נסעו בני הזוג ברחבי יבשת אירופה וביקרו במקומות בצרפת, באלפים ובאיטליה. היא גם ציירה שרטוטים רבים של חתכים גאולוגיים, תיעדה צוקים וציירה מאובנים, באנגליה במהלך מסעותיהם הרבים כולל חוף יורקשייר בשנת 1826. לאורך כל חייה ומסעותיה, היא עשתה עבודה חשובה באיסוף מאובנים.[2] יצרה רישומים גאולוגיים של תכונות חשובות בנוף.[3] לצד התיעוד המדעי המפורט, היא יצרה גם המחשה אמנותית יותר של הנוף. במהלך עבודתה היא עזרה לבעלה בפרסומים הרבים שלו. רבים מאיוריה, כמו "עמק גוסאו" (באוסטריה) שולבו ביצירות שבעלה פרסם. שארלוט תרמה בצורה משמעותית לקריירה של בעלה. באחת הנסיעות שעשתה עם בעלה היא חלתה במלריה והתמודדה עם סיבוכיה לאורך כל חייה עד מותה.
שרלוט מורצ'יסון נפטרה ב־9 בפברואר 1869 בכיכר בלגרבה, לונדון. היא נקברה בבית הקברות ברומפטון בלונדון.[1]
חיים אישיים
_BHL47012346.jpg)
שרלוט נולדה למשפחת הגנרל פרנסיס הוגונין (נפטר בשנת 1836), שתואר אחר כך כאינטליגנטי ביותר על ידי בתו שרלוט. בגיל 27 היא פגשה את רודריק מורצ'יסון, שהיה קצין בצבא, והם התחתנו בהמשך אותה שנה, ב־29 באוגוסט 1815.
בשנת 1816 יצאו הזוג הצעיר לסיור בצרפת, האלפים ואיטליה, שם שארלוט תיעדה את הצומח על פי תצורות הסלעים באזורים השונים. לאחר שהיו בחורף בגנואה, הם נסעו לרומא ונשארו שם במהלך הקיץ. שם שרלוט חלתה וכמעט מתה ממלריה. אף שהחלימה, השפעות המחלה נמשכו לאורך כל חייה. בזמן שהיו ברומא התיידדו עם מרי סומרוויל (1780–1872), שכתבה עליהם אחר כך באוטוביוגרפיה שלה, וקבעה כי שרלוט היא "אשה מוכשרת וחביבה, ציירה יפה, ומה שהיה נדיר באותה תקופה - היא למדה גאולוגיה. הדבר נבע בעיקר מהקריירה של בעלה שפנה לאותם תחומים שבהם לאחר מכן השיג יוקרה רבה."[1]
לאחר נסיעתם לאירופה, הם עברו לטירת ברנרד, מחוז דרהאם. שם המשיכה שרלוט באיסוף ובלימוד מינרלים אף על פי שבעלה התמקם בשלב זה בחייו הרחק מהגאולוגיה. לאחר בילוי שנים באורח חיים זה שרלוט, יחד עם סר האמפרי דייווי, שכנעו את רודריק להמשיך את לימודי הגאולוגיה ובשנת 1824 עברו בני הזוג ללונדון על מנת שרודריק ישתתף בהרצאות בנושא.
עם בעלה שהתמקד כעת במחקר גאולוגי, שרלוט הייתה בת לוויה עקבית במסעותיו, בעבודות השטח, והשתתפה במחקר לצדו. במהלך מסע כזה, במיוחד בחוף הדרומי של אנגליה, שרלוט יצאה לאסוף מאובנים עם מרי אנינג (1799–1847) והשתיים הפכו לחברות קרובות מכאן ואילך. לאורך מסעות עם בעלה, שרלוט הייתה רוכשת או מחפשת מאובנים שיוסיפו לאוסף האישי שלה, לעיתים קרובות חקרה אותם באופן עצמאי. האוסף של שארלוט היה מטופח וחינוכי עד כדי כך שדגימות של האוסף שלה נחקרו ופורסמו ביצירותיהם של ג'יימס דה קרל סורבי (1788–1871), ומאוחר יותר ויליאם בקלנד (1784–1856). כאות הוקרה לתרומתה של שארלוט, קרא סורבי על שמה את אחד המאובנים - אמוניט מורצ'יסונה, שהיא ציירה אותו באחד ממסעותיה ביורקשייר.[1]
למרות כל הלימוד העצמי והזמן שעבדה לצד בעלה, שרלוט רצתה לקבל השכלה גבוהה. עד שנת 1831, צ'ארלס לייל (1797–1875), חבר שלה ושל בעלה העביר הרצאות גאולוגיות בקינג קולג'. למרות סירובו להכניס נשים להרצאותיו, שרלוט המשיכה להשתתף בה, מה שהוביל לפתיחת הרצאותיו של לייל לגברים ונשים כאחד. שרלוט הייתה משתתפת גם בישיבות האגודה הבריטית לקידום המדע כשהיא הייתה מסוגלת, על אף המשך בעיות הבריאות שלה.
בשנת 1838, כשאמה נפטרה, נותרה לשרלוט ירושה משמעותית. בני הזוג הצליחו לעבור לבית יוקרתי בבלגרביה, לונדון. הבית הפך למקום מפגש עבור מדענים ופוליטיקאים וצוין כי חלק ניכר מההצלחה של מפגשים אלה נבעה מהשתתפותה של שרלוט.[1]
מסעות דרך אירופה היבשתית
המסע עם רודריק 1816 – 1818
במהלך חייה ליוותה שרלוט את בעלה במספר מסעות ביבשת אירופה. המסע הראשון שלהם היה באביב 1816 וכלל ביקורים בצרפת ובאיטליה, וסיור בהרי האלפים. בין הערים בהן ביקרו הייתה גנואה, בחורף 1816, ורומא באביב שלאחר מכן. מטרת הסיור הזה לא הייתה גאולוגית, אלא במקום זאת הזוג ביצע פעילויות אחרות כולל לימוד איטלקית וביקור בערי תרבות בולטות. במהלך נסיעה זו, כשהיו ברומא, שרלוט חלתה במלריה, אירוע שהוביל לקשיים עבורה לאורך כל חייה. לפני נסיעה זו, הזוג היה בעל ניסיון מועט בעבודה גאולוגית וחוסר ידע זה תועד בספרה של מרי סומרוויל על בני הזוג. לאחר קיץ 1818 באיטליה, בני הזוג חזרו לאנגליה.[1]
מסע עם רודריק וצ'ארלס לייל בשנת 1828
המסע הבא בו לקחו הזוג ליבשת אירופה התחיל באפריל 1828.[4] ב־7 במאי הצטרף אליהם צ'ארלס לייל בפריז ומשם הם התחילו את הסיור שלהם ביחד. את המסע הזה הם התחילו בצרפת ונסעו למסיף צנטרל (אנ') ועצרו בניצה לפני שהמשיכו לגרמניה הדרומית. בסופו של דבר הם עשו את דרכם לאלפים האוסטריים והטירוליים. למרות היותה חדשה יחסית במחקר הגאולוגי, הקבוצה שלהם ראתה במסע הזה הזדמנות לקדם את הידע שלהם בתחום. אחת התחנות הראשונות בעלות המשמעות הגאולוגית הייתה לאחר שטיפסו על ההר פווי-דה-דום, ב־18 במאי, וחזרו לקלרמון-פראן שם שהו.[4] בקלרמון-פראן, צ'ארלס לייל ורודריק מורצ'יסון היו יוצאים לעיתים קרובות לסיורים מחוץ לעיר ומשאירים את שארלוט מאחור. בזמן שהותם שרלוט עבדה על ציור פנורמות של האזור, הייתה לה אינטראקציה עם מומחים מקומיים ואספה צמחים ומאובנים שונים מהאזור. חלק ניכר מהעבודה ששרלוט עשתה במהלך תקופה זו שולבו בפרסומי חבריה למשלחת. לאחר שעזבו את קלרמון-פראן הקבוצה נסעה למונט דור ב-5 ביוני, ובהמשך לאוריאק ב־18 ביוני.[4] כאן, שארלוט הכינה איורים רבים יותר תוך התמקדות באבני גיר אגמיות.[2] הקבוצה הגיעה בסופו של דבר לפרג'וס, בדרום מזרח צרפת. כשהיו שם, רודריק ושרלוט חלו, והם התעכבו בניצה לפרק זמן משמעותי. לאחר שהתאוששו הם המשיכו לעבר טורינו ופדובה. אולם בשלב זה הקבוצה התפצלה כאשר צ'ארלס לייל המשיך דרומה. שרלוט ורודריק מורצ'יסון, בינתיים, פנו חזרה לאורך האלפים על מנת לחזור לאנגליה מכיוון שקיבלו הודעה כי הוריה של שרלוט חולים. הם המשיכו בחזרה לאנגליה, אך שקיבלו הודעה על התאוששות הוריה הם הקדישו זמן לחקור בגרמניה.[2]
נסיעות מאוחרות יותר
בשנים מאוחרות יותר רודריק יצא לסיורים נוספים באירופה, כולל רוסיה, אך שרלוט לא הייתה מסוגלת כבר ללוות אותו עקב הישנות המלריה שחלתה במהלך טיולם הראשון באירופה. עם זאת, בני הזוג הצליחו לצאת לסיור נוסף בשנת 1847 בהרי האלפים ובאיטליה בתקווה שהוא יעזור למצבה של שרלוט וכן לבצע עבודות מדעיות.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Kölbl-Ebert, Martina (1997). "Charlotte Murchison (Née Hugonin) 1788–1869". Earth Sciences History. 16 (1): 39–43
- ^ 2.0 2.1 2.2 Kölbl-Ebert, Martina (2007). "The geological travels of Charles Lyell, Charlotte Murchison and Roderick Impey Murchison in France and northern Italy (1828)". Geological Society, London, Special Publications. 287 (1): 109–117.
- ^ Kölbl-Ebert, Martina (2002). "British Geology in the Early Nineteenth Century: A Conglomerate with a Female Matrix". Earth Sciences History. 21: 3–25 – via JSTOR.
- ^ 4.0 4.1 4.2 Dean, Dennis (1999). "Lyell and Murchison in France". Modern Geology. 21: 313–334.
