תולה
תולה (בלטינית: Thule, ביוונית עתיקה: Θούλη) הוא השם שניתן בין 330 ל-320 לפני הספירה על ידי מגלה הארצות פיתאס לאי אותו הציג כצפוני שבאיים הבריטיים. בעת ביקורו בתולה הוא מצא שאורך הלילה הקיצי היה שעתיים עד שלוש שעות בלבד. על תושבי תולה הוא מספר שהם אוגרים את התבואה באסמים, אוכלים פירות, שותים חלב, ומכינים משקה העשוי מדגנים ומדבש.
בספרות הלטינית ושל ימי הביניים נעשה שימוש בשם "תולה הרחוקה ביותר" (בלטינית: ultima Thule) כדי לתאר מקום מרוחק מעבר לגבולות העולם הידוע.[1] בביטוי זה משתמש המשורר הרומי ורגיליוס בשירתו האפית "האיניאדה". בימי הביניים המאוחרים ובעת החדשה המוקדמת זוהתה תולה עם איסלנד וגרינלנד. במאה ה-19 הייתה המילה בשימוש גם כדי לתאר מקומות רחוקים בסקנדינביה.
כינוי למקומות אחרים
ב-1775, לקראת תום מסעו השני, קרא קפטן קוק לאי באוקיינוס האטלנטי הדרומי בשם "תולה הדרומי". היום מכונים כך שלושת האיים הדרומיים ביותר באיי סנדוויץ' הדרומיים. הם נחשבים טריטוריה בריטית שמעבר לים, אך ארגנטינה טוענת לריבונות עליהם (שמם בספרדית "Islas Tule del Sur") ואף החזיקה בהם בין 1976 ל-1982, עת נכבשו שוב על ידי הבריטים בתום מלחמת פוקלנד.
ב-1910 ייסד מגלה הארצות הגרינלנדי-דני קנוד רסמוסן תחנת מיסיון וסחר בגרינלנד במקום שיקרא לימים קאנאק וקרא לה "אולטימה תולה".
ב-2019, לקראת ההגעה של הגשושית ניו הורייזונס לגוף הטרנס-נפטוני 486958 2014 MU69, הוחלט עלי-די נאס"א להעניק לו כינוי רשמי. השם "אולטימה תולה" נבחר לאחר קמפיין ציבורי בו הוצעו למעלה מ-34,000 שמות.
שימושים אחרים
ב-1774 כתב יוהאן וולפגנג פון גתה את השיר "המלך בְּתולֶה" שיוכנס בהמשך לפאוסט.
חתן פרס נובל, הכימאי והגאולוג השוודי פר תאודור קלב (Per Teodor Cleve) גילה ב-1879 שני יסודות כימיים חדשים וקרא לאחד מהם תוליום לפי שמה המיתולוגי של סקנדינביה.
ב-1918 הוקמה בגרמניה אגודת תולה שהחלה דרכה כקבוצה פולקית אוקולטיסטית.
בסביבות 1940 פרסם ולדימיר נבוקוב שני פרקים ראשונים מספר הפרוזה האחרון שלו בשפה הרוסית שעה שהחל כבר לכתוב באנגלית ועמד לנסוע מפריז לארצות הברית. הספר לא הושלם. לפרק הראשון קרא נבוקוב "אולטימה תולה" שהוא מקום ההתרחשות של העלילה ולשני "סולוס רקס" שפירושו מלך בודד ומתייחס גם לשירו של גתה.
האי הצפוני ביותר היום
האי הצפוני ביותר היום נתגלה ב-1978 צפונית לקאפקלובן שבגרינלנד. השם שניתן לו הוא אואודאק (Oodaaq או Oodap Qeqertaa) ומיקומו 83°40′N 30°40′W / 83.667°N 30.667°W. מאז נטען שנמצאו עוד איים קטנים אך בבדיקות חוזרות הם לא נמצאו וייתכן שהיו קיימים ושקעו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אומברטו אקו, תולדות האגדות - סיפורם של מקומות אגדיים, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2016, הפרק "אולטימה תולה והיפרבוראה", עמ' 220–245.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Herrero, Nieves; Roseman, Sharon R. (2015). The Tourism Imaginary and Pilgrimages to the Edges of the World. Channel View Publications. p. 122. ISBN 9781845415235.
