תיאודור ברמלד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיאודור ברמלד
Theodore-brameld.jpeg

תיאודור ברגהרד הרט ברמלד (Theodore Burghard Hurt Brameld;‏ 20 בינואר 190418 באוקטובר 1987) היה פילוסוף של החינוך ואחת מהדמויות המובילות במה שמכונה רקונסטרוקציוניזם חברתי. הקדיש את מרבית חייו להשגת שינוי חברתי-פוליטי באמצעות החינוך, מתוך אמונה כי בתי-ספר יכולים להפוך לכוח אמיתי והכרחי להשגת דמוקרטיה, שוויון, רב-תרבותיות ושחרור מדיכוי.

חייו ועבודתו

ברמלד נולד בשנת 1904 בנאשוויל, ויסקונסין. סיים את לימודי התואר הראשון באנגלית ב 1926 (בריפון קולג'), ולימודי דוקטורט באוניברסיטת שיקגו בשנת 1931. לעבודה זו, A Philosophic Approach to Communism, שפורסמה כספר בשנת 1933, נודעה משמעות בעיצוב דרכו הפילוסופית בהמשך, ובאופן שבו נתפש על ידי סביבתו כ"בעל נטייה קומוניסטית".

בשנות ה-30 השתייך ברמלד לקבוצת אקדמאים אקטיביסטים בבית הספר להוראה (Teachers College) של אוניברסיטת קולומביה, שעימם נמנה הפילוסוף ג'ורג' קאונטס, אשר האמין בניסיון המתהווה של החינוך הסוציאליסטי בברית המועצות, והשפיע עמוקות על ברמלד בכל הקשור ליחס בין חינוך לאפשרות השינוי החברתי. בתקופה זו כתב ברמלד לעיתון הביקורתי The Social Frontier, בעיקר כנגד נוכחותם העמוקה של אפליה, דעות קדומות וקיפוח בחינוך הציבורי, וחולשת הממסד החינוכי בהגנה על מהגרים, שחורים ועניים. ביקורתו החריפה של ברמלד פורסמה ב-1945 כספר בשם Minority Problems in Public Schools.

אמונתו העיקשת של ברמלד בתבונתו, ביושרו ובכוחו של האדם-הפשוט הביאה אותו להפיכת הדמוקרטיה, בניסוחהּ הרדיקלי, לציר המרכזי שעליו נשענה הגותו החינוכית-חברתית; בשנת 1950, בספרו Ends and Means in Education: A Midcentury Appraisal, טען ברמלר כי החינוך זקוק לפרספקטיבה של "הבנייה מחדש" (רקונסטרוקציה), אשר הפכה לסימן ההיכר של הפילוסופיה שלו.

את גישתו החינוכית, המעודדת ביקורתיות חברתית, פתיחות, שיתוף תלמידים בקביעת יעדי-הלמידה ושינוי במבנה הפוליטי של בית הספר, יישם ברמלד בבית הספר פלדווד (Floodwood) שבמינסוטה, שבו עבד עם תלמידים, מורים ומנהלים על גיבוש תוכניות-לימוד ויעדים דמוקרטיים. בעבודתו הקפיד ברמלד להציג כל נושא, ובמיוחד נושאים השנויים במחלוקת, כלגיטימי לדיון עם תלמידים וכהכרחי לעבודה חינוכית. ברמלד נותר קול חינוכי אמיץ במהלך כל שנות ה-50 – למרות הפחדות ואיומים שקיבל בתקופת המקרתיזם – והמשיך להדגים את אמונתו כי אין ערך לפילוסופיה המנותקת מעשייה ממשית, וכי תפקידו של הפילוסוף לפעול למימוש הערכים בהם הוא מאמין.

הסיכום הממצה ביותר של הפילוסופיה של ברמלד הופיע בספרו Education as Power ‏(1965; נדפס מחדש בשנת 2000), שבו שטח את עיקרי משנתו הרקונסטרוקציוניסטית. בשנת 1976 חיבר ברמלד ספר מיוחד בשם The Teacher As World Citizen: A Scenario of the 21st Century‏. הספר נכתב כמונולוג של מורה מפרספקטיבה של 25 שנים מאוחר יותר (לכאורה, בשנת 2001), שבו מוצג חזונו החברתי הקוסמופוליטי והנאיבי של ברמלד על חברה עתידית טובה וצודקת יותר.

בשנת 1969 הפך ברמלד לפרופסור אמריטוס של אוניברסיטת בוסטון, אך המשיך ללמד ולהרצות ברחבי העולם, באוניברסיטאות ובכנסים, ואף המשיך להנחות בתי ספר, תוך שהוא ממשיך גם את פעילותו החברתית-פוליטית כנגד הפצת נשק גרעיני, והנחת בסיס רעיוני למה שהיום מוכר כ"אקולוגיזם".

בשנות ה-30 של המאה ה-20 תיאודור ברמלד היה בין התומכים הבוטלים של ברית המועצות וכתב מאמרים בירחונים פרו-סובייטיים. בשנת 1973 הוא חתם על עצומה Humanist Manifesto II לצד מתנגדי משטר הסובייטים בולטים לרבות אנדריי סחרוב.


תיאודור ברמלד נפטר ב-1987 בדורהאם שבצפון קרולינה, בגיל 83.

רקונסטרוקציוניזם

על-פי ברמלד, תפקידיו העיקריים של בתי ספר – ושל החינוך בכלל – הם "להנחיל תרבות, ולעצב, או לשנות את התרבות".[1] וכאשר התרבות במשבר, כמו התרבות האמריקאית של שנות ה-40 וה-50, הרי שיעד השינוי הופך לדומיננטי. הרוקנסטרוקציוניזם פירושו פילוסופיה של משבר, אך גם של ערכים ושל העצמת הדמוקרטיה, השוויון והמאבק באפליה ובדיכוי. הרקונסטרוקציוניסט, "המַבנה-מחדש", מסביר ברמלד, יודע היטב ובאופן ברור לאן אמורים פניה של החברה לפנות, ויחד עם זאת, אין לו שום מושג לאן החברה אכן תפנה. הפער הזה בין הרצוי-האידֵאי לבין ההתרחשות התרבותית-פוליטית-היסטורית בפועל הוא המגדיר את מקומו של החינוך ואת יעדי הרקונסטרוקציה – ממנו יש לגזור את הפעולה החינוכית ואת תכניה, ועל פיו יש לעצב את הסביבה הלימודית. סוג זה של התייחסות מחייב אמונה באוטופיה, בבחינת ידיעת "המצב הרצוי"; ואכן ברמלד "הואשם" לא פעם על ידי מבקריו ב"אוטופיוניזם".

על אף שהרקונסטרוקציוניזם מכוון באופן ברור ליצירתהּ של חברה טובה יותר וצודקת יותר, הוסיף ברמלד לראות במעשה החינוכי גם עניין של מימוש עצמי; אך כמו פילוסופים חברתיים אחרים, גם הוא ראה במימוש העצמי של הפרט חלק מן הדיאלוג בינו לבין הזולת, והגדיר את הרקונסטרוקציוניזם גם כ:

The realization of the capacity of the self to measure up to its fullest, most satisfying powers in cooperative relationship with other selves.

Education as Power (2000), p. 93

מספריו

  • Patterns of Educational Philosophy: Divergence and Convergence in Culturological Perspective, New York: Holt, Rinehart, and Winston, 1971.
  • The Teacher as World Citizen: A Scenario of the 21st Century, Palm Springs, CA: ETC Publications, 1976.
  • Archival Papers, Special Collections of the Bailey/Howe Library, University of Vermont, Burlington.
  • Education as Power, San Francisco: Caddo Gap Press, 1965 (again: 2000).

לקריאה נוספת

  • Stanley, W. B. (1992). Curriculum for Utopia: Social Reconstructionism and Critical Pedagogy in the Postmodern Era. Albany: State University of New York Press.
  • Conrad, David R. (1985). 'Profile: Theodore Brameld: visionary educator', The New Era ,Vol. 66, No. 2.

קישורים חיצוניים

  • ביוגרפיה(הקישור אינו פעיל) (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ במקור: "to transmit culture and to modify culture".
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0