תעסוקה נתמכת בשיקום פסיכיאטרי
תעסוקה נתמכת בשיקום פסיכיאטרי היא גישה מבוססת ראיות בתחום השיקום המקצועי בבריאות הנפש, המתבססת על מחויבות לצרכיו ולרצונותיו של המשתקם, על השמה מהירה במקום העבודה ועל ליווי קפדני של התהליך על ידי צוות מטפלים רב תחומי.
היסטוריה
עד שנות ה-80 של המאה ה-20 שלטו בארצות הברית גישות מסורתיות לשיקום תעסוקתי (vocational rehabilitation) שהתבססו על עיקרון של 'הכשרה והשמה', כלומר נסמכו על תהליכים מקיפים וממושכים של הערכה, ייעוץ ואימון ועל התנסות הדרגתית, מושגחת ומוגנת. שיקול הדעת באשר לעיתוי היציאה לשוק העבודה התחרותי ולמהות העבודות ההולמות את האדם, היה נתון בידי אנשי מקצוע.
מחקרים שבחנו את השיטות המסורתיות לשיקום תעסוקתי, לפני התפתחות התעסוקה הנתמכת, מצאו ראיות מועטות ליעילותן.
ב-1986 פורסם בארצות הברית תיקון לחוק השיקום (rehabilitation act amendments) שקבע כי על המשתקמים להיות מועסקים בשכר ראוי כעובדים מן המניין לצד עובדים אחרים שאינם משתקמים, ונמצאים איתם בקשרים רגילים, תוך קבלת ליווי ותמיכה מתמידים[1].
הגישה החליפה את הגישות המסורתיות של השיקום התעסוקתי או השתלבה בתוכן בפופולריות גוברת והולכת במדינות רבות בארצות הברית.
עיקרי הגישה
- העדר הדרה - המשתקם, ולא אנשי מקצוע יקבע את מועד מוכנותו ליציאה לעבודה.
- עבודה משותפת של שירותי בריאות הנפש ושירותי התעסוקה.
- הדרכה מסודרת למשתקמים באשר לזכויותיהם כעובדים - ביטוח לאומי, קצבאות נכות, ביטוח בריאות וכדומה. כל זאת, כדי לסייע למשתקם בקבלת החלטות בנוגע להצבה של מטרות תעסוקתיות.
- המטרות התעסוקתיות, התמיכה והתזמון צריכים להיות מותאמים אישית למשתקם בהתאם לצרכיו ולהעדפותיו ולא לחוות דעתם של אנשי המקצוע.
- חיפוש מהיר של עבודה - צמצום עד למינימום של תקופת ההערכה המקדימה למציאת העבודה ועידוד המטופל לבחור בעצמו את העבודה המתאימה לו. באשר למשתקמים המתקשים להציב מטרות תעסוקתיות, עשוי חיפוש העבודה עצמו להיות דרך ללמידה על העבודות השונות ועל התאמתם אליהן.
- השירותים הניתנים לליווי ההשתלבות בעבודה מותאמים אישית למשתקם ולמעסיק. על שירותים אלה להיות מסופקים לפי הצורך וללא הגבלת זמן.
- שירותי תמיכה רב-תחומיים (תעסוקה, זכויות סוציאליות, בריאות הנפש, סמים, דיור ורפואה) המסייעים למשתקמים לזהות תוכנית תעסוקתית, למצוא עבודה ולסייע בהבטחת הצלחתם בה.
תעסוקה נתמכת בישראל
בישראל, כמו בעולם כולו, גוברת ההכרה החברתית בזכותם של אנשים עם פגיעה נפשית להשתלב במידה המרבית בחיי הקהילה. שינוי תפיסה זה סייע לחקיקתו של חוק שיקום נכי נפש בקהילה תש"ס-2000. מטרת החוק היא לאפשר לאנשים בעלי נכות נפשית של 40% לפחות לקבל שירותי שיקום שיסייעו לשיפור מצבם ולשילובם האופטימלי בקהילה, כדי לאפשר להם להשיג דרגה מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (ס"ח תש"ס, 231).
ע"פ נתוני משרד הבריאות (2008), כמחצית מאוכלוסיית הסובלים מהפרעות נפשיות אשר מסתייעים בשירותי השיקום הפסיכיאטרי נעזרים בשירותי שיקום תעסוקתי. כ-7,700 משתקמים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות נעזרו במסגרות השיקום התעסוקתי בשנת 2007, גידול של כ-300% לעומת שנת 1999. כמחצית מהמשתקמים נעזרו במסגרת תעסוקתית של מפעל מוגן, וכרבע מהם נעזרו במסגרת של מועדון תעסוקתי. רק כחמישית (1,692) מהמשתקמים הפסיכיאטריים בשנה זו נעזרו בשירותי תעסוקה נתמכת[2]. עם זאת, השימוש בשירותי התעסוקה הנתמכת לתקופה של שלושה חודשים ומעלה ללא שימוש בשירותי תעסוקה נוספים עלה בשנים אלו ביותר מפי 5; בשנת 1998 רק 2% (154) מאוכלוסיית המשתקמים הסובלים מהפרעה פסיכיאטרית נעזרו בשירותי תעסוקה נתמכת, ואילו בשנת 2007 עמד שיעור זה על 15% (1,791). בסך הכול, שיעור המשתקמים הפסיכיאטריים אשר נעזרו לאורך תקופה זו בשירות תעסוקה נתמכת הוא 23%[3].
נתונים מהשנתון הסטטיסטי בשנת 2012 מראים כי 2620 אנשים השתמשו בשירותי התעסוקה הנתמכת, מתוך 9991 מקבלי השירותים במסגרות השיקום התעסוקתיות.
ראיות מחקריות
התעסוקה הנתמכת צמחה כגישה מבוססת ראיות. גישות מבוססות ראיות הוגדרו כשימוש מצפוני, מפורש ושקול בראיות המחקריות העדכניות והטובות ביותר בעת קבלת החלטות הנוגעות לטיפול בחולה. קבלת ההחלטות נעשית בעזרת כלים המוצאים מחקרים רלוונטיים לשאלות מחקריות מדויקות ומדרגים את תקפותם ומשמעותם. גישה מבוססת ראיות היא גישה המשתמשת במחקרים רנדומליים מבוקרים וכן בניתוחם ועיבודם של אלו בסקירות שיטתיות (מטא-אנליזות). התעסוקה הנתמכת פותחה, תוקפה אמפירית ונמצאה יעילה במסגרות שונות במחקרים רבים. המחקרים שנעשו בנושא זה משתמשים בקליניקות, במטפלים ובמשתקמים אמיתיים, ובכך תוקפם רב יותר. בנוסף, בזכות המחקר המטפלים אומנו ונבדקו בצורה מקיפה יותר.
המחקר תומך ביעילות התעסוקה הנתמכת לאנשים הסובלים מפגיעות מנטליות חמורות. שיטות תעסוקה נתמכת הביאו למציאת מספר גדול יותר של עבודות, ביתר מהירות ובהיקפי משרה גבוהים יותר, כמו גם להתמדה ממושכת יותר בעבודה לעומת שיטות שיקום תעסוקתי אחרות (שיקום פסיכו-סוציאלי, מפעלים מוגנים, הכשרה לפני הפניה לתעסוקה). לא נמצאו הבדלים באשר למידת הסיפוק הכללית של המשתקמים מהעבודה בשיטות השיקום השונות.
תוצאות המחקר מלמדות כי הגישה יעילה במגוון רחב של סוגי אוכלוסייה בארצות הברית: אפרו-אמריקאים, היספנים, קשישים, כפריים, קנדים-צרפתים ואסייתים, ללא הבדלי מגדר. היוצאים מכלל זה הם משקמים ללא מטרות תעסוקתיות. קיים מידע מוגבל באשר ליעילותה של השיטה בארצות הנבדלות מארצות הברית בתרבות, בכוח העבודה, במערכת הכלכלית ובמערכת הבריאותית. עם זאת, מחקרים מקנדה, הונג קונג ובריטניה מצביעים על תוצאות דומות לתוצאות שהתקבלו במחקרים בארצות הברית.
לא נמצאו השפעות שליליות להשתתפות בתוכנית של תעסוקה נתמכת. נמצא שתעסוקה מקושרת עם שיפור בבריאות הנפשית (ביטחון עצמי, הערכה עצמית, תקווה, יחסים ושליטה בצריכת חומרים משכרים) ואיכות החיים (מצב כלכלי). כמו כן, נתפסה התוכנית על ידי המשתקמים עצמם כבעלת ערך וכמחוללת של שינוי חיובי רחב החורג אל מעבר לתועלת התעסוקתית המופקת.
ראו גם
לקריאה נוספת
- בריאות הנפש בישראל, שנתון סטטיסטי 2012, משרד הבריאות.
- Principles and Practices of Psychiatric Rehabilitation- An Empirical Approach- Corrigan et al, 2008.
קישורים חיצוניים
- חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס-2000, באתר "נבו"
- תעסוקה נתמכת של מכון סאמיט, באתר של מכון סאמיט
הערות שוליים
