BFR
 |
ערך זה עוסק במיזם עתידי
| |
| ערך זה עוסק במיזם עתידי | |
BFR (ראשי תיבות של Big Falcon Rocket) הוא שמה הלא־רשמי של מערכת לשיגור לחלל שמתוכננת להיבנות על ידי חברת ספייס אקס. מדובר בטיל וחללית עצומים המיועדים לשימוש חוזר שיוכלו על פי התכנון לשאת מטען במשקל של עד כ־100 טון למסלול נמוך סביב כדור הארץ ובעזרת חלליות תדלוק להביא את אותו מטען לנחיתה בטוחה בירח במאדים ועוד, עלות כל שיגור מתוכננת להיות כ־10 מיליון דולר בלבד. מטרת פיתוחה הוא השגת היכולת לשגר אל מאדים עשרות אנשים בטיסה אחת ואיתם עשרות טונות של ציוד ואספקה, פיתוחה עולה בקנה אחד עם חזונו של אילון מאסק, הבעלים והמנכ"ל של חברת ספייס אקס, ליישב את כוכב הלכת מאדים.[1]
ב־2019 שונה שמה של המערכת, הטיל נקרא סופר כבד והחללית סטארשיפ (Starship).
היסטוריית והגרסאות השונות
מערכת BFR נמצאת בשלב התכנון, ומטבע הדברים עיצובה השתנה וישתנה עוד עד לסיום הבנייה בפועל. להלן נקודות הציון העיקריות בשינויי העיצוב שחוותה BFR מאז הוצגה לראשונה:
2016
המערכת הוצגה לציבור לראשונה בנאום שנשא אילון מאסק בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי לשנת 2016 שהתקיים במקסיקו, אילון מאסק הציג מערכת שתהיה מורכבת מטיל אדיר ממדים שישמש כשלב ראשון, ומעליו תורכב חללית עצומה, קוטרם יהיה 12 מטרים וגובהם יחד יהיה כ־120 מטר. על פי גרסה זו החללית תוכל לשאת למסלול נמוך (LEO) עד 550 טון בתצורה מתכלה ו־300 טון בתצורה לשימוש חוזר, משקל הטיל בהמראה היה אמור להיות 10,500 טון וידרשו 5 או 6 שיגורי תדלוק כדי למלא את מיכלי חללית הענק כך שתוכל לשאת את מלוא 300 הטון אל מאדים, ולנחות שם בבטחה. גרסה זו ידועה בשם ITS (ראשי תיבות של Interplanetary Transport System).
2017
בשנת 2017 נאם מאסק שוב בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי, שהתקיים באוסטרליה באותה שנה, והציג מספר שינויים בתוכנית שנועדו ברובם לפשט ולהוזיל את הפיתוח והבנייה של BFR, ואלו עיקרם: קוטר הטיל והחללית יהיה 9 מטר במקום 12, זאת על מנת לאפשר את בנייתם במתקנים הקיימים של החברה ולהימנע מהצורך להקים מבנים ומתקנים ייעודיים חדשים וכן על מנת להקל שינוע יבשתי של חלקי הטיל בין אתרים שונים. הגובה הכולל קוצץ ל־106 מטר (מהם גובה הטיל 58 מטר, והחללית 48 מטר), ומספר המנועים בבסיס הטיל ירד מ־42 ל־31. להבדיל מגרסת 2016, אז יועדה BFR למסע בין פלנטרי בלבד, על פי גרסת 2017 החללית תשמש בתצורות שונות למספר מטרות, ובהם שיגור לוויינים ואסטרונאוטים למסלול (בין היתר אל תחנת החלל הבינלאומית), נחיתה על הירח מאדים ועוד, ואפילו טיסות נוסעים תת־מסלוליות מנקודה לנקודה על פני כדור הארץ, דבר שיוריד את משך ההגעה מכל מקום לכל מקום על פני הגלובוס לפחות מ־40 דקות, לדברי מאסק עלות כרטיס טיסה יהיה דומה לעלות טיסה במטוס רגיל כיום.
יכולת הנשיאה למסלול נמוך (LEO) צפויה להיות 250 טון בתצורה מתכלה ו־150 טון בתצורה לשימוש חוזר. עלות כל שיגור מתוכננת להיות פחות ממחיר השיגור של פאלקון 1. על פי הקונספט שהוצג בכנס בשנת 2017 מהלך השיגור יהיה כזה: חללית הענק תשוגר על גבי טיל BFR למסלול נמוך, הטיל יחזור לנחיתה, יתודלק שוב ועליו תורכב חללית BFR אחרת עמוסה בדלק (אחת בלבד במקום 6 בגרסה הקודמת), החללית השנייה תשוגר, תתחבר לזו שכבר בחלל ותתדלק אותה, בדרך הזו ניתן יהיה להטיס למאדים ולהנחית שם את מלוא 150 הטון שתוכל החללית לשאת בקרבה. מאסק טוען כי יוכלו לשהות בה עד 100 איש בכל טיסה, מפוזרים בארבעים תאי מגורים. הנפח המדוחס בחללית יעמוד על 825 מטר מעוקב, לשם השוואה, הנפח המדוחס בתחנת החלל הבינלאומית כיום הוא 931 מ"ק.
משקל החללית כשהיא ריקה יהיה 85 טון ומשקל השיגור המרבי של הטיל והחללית כולל מטען ודלק יהיה 4,400 טון.
טיל BFR יצויד ב־31 מנועי רפטור שמשתמשים במתאן וחמצן נוזליים, הבחירה במתאן על פני חומרי הנעה אחרים מהווה יתרון מכמה סיבות: ראשית הוא נוח יותר לאחסון ושימוש מאשר דלקים אחרים, שנית מתאן הוא זול בהרבה, ושלישית ואולי הכי חשוב ניתן להפיק אותו במאדים, בתהליך כימי פשוט יחסית, מחומרי גלם שמצויים באטמוספירה של כוכב הלכת ועל פני השטח שלו, וכך אין צורך לשאת מראש את כל הדלק גם לדרך חזרה ממאדים. לאחר הפקת דלק על פני השטח של מאדים החללית תוכל להמריא ישירות לכדור הארץ (בלי לתדלק במסלול) עם מטען של עד 50 טון.
2018
בספטמבר 2018, הודיעה חברת SpaceX כי המיליארדר היפני יוסאקו מאזאווה יטוס בסביבות 2023 על גבי BFR למסע בן כמה ימים שיקיף את הירח.[2] וישוב ארצה, מאזאווה ייקח עימו שישה עד שמונה אמנים כחלק פרויקט אמנות הנקרא DEAR MOON.[3] לא נחשף כמה מאזאווה שילם על הטיסה אולם צוין כי הוא כבר שילם פיקדון משמעותי.[4] ההצהרה כללה גם עדכון על מצב הפיתוח של BFR ולפיה הוחלט על מספר שינויים במבנה החללית ובהם: הטיל והחללית יתארכו בכמה מטרים, גובה הטיל יהיה 63 מטר והחללית כ־53 מטר, לחללית יהיו 3 כנפיים במקום 1 בגרסה הקודמת, הכנפיים תהיינה גדולות וארוכות יותר, הם יהיו משוכות לאחור ובקצוות שלהן יהיו 3 רגלי נחיתה נשלפות, משקל המטען שהחללית תהיה מסוגלת לשאת יהיה 100 טון בלבד במקום 150 ומאידך הנפח המדוחס יגדל לכ־1,100 מ"ק מהם כ־80 בתאים שימוקמו בבסיס החללית (מסביב לשבעת המנועים מסוג "רפטור").
2019
בתחילת 2019 הודיע אילון מאסק בטוויטר כי תכנון החללית וגם המנועים עבר "שינוי דרסטי", העיקרי שבהם הוא ההחלטה לזנוח את סיבי הפחמן ולייצר את גוף החללית מנירוסטה (פלדת אל־חלד), נירוסטה אמנם כבדה יותר אבל היתרונות של נירוסטה ע"פ סיבי פחמן כוללים עמידות טובה בהרבה בטמפרטורות גבוהות ונמוכות מאוד, מחיר זול פי יותר מ־50, עיבוד נוח ועוד.
לדברי מאסק מגן החום של החללית יהיה בחלקו מסוג חדש שמעולם לא נוסה בעבר, 2 שכבות של נירוסטה שביניהם יזרמו מים או דלק שיצאו החוצה דרך חרירים זעירים ויקררו את המשטח החיצוני, באופן דומה לתהליך הקירור בהזעה אצל יונקים.[5]
מצב הפיתוח
מאז 2018 הבסיס העיקרי לבניית ובדיקת דגמי האב טיפס של סטארשיפ ממוקם בדרום טקסס, מס' קילומטרים מחוף בוקה צ'יקה.
ספייס איקס עמלה כבר מספר שנים על פיתוח מנוע ה־רפטור ועד תחילת 2020 היא השלימה למעלה מ־3,200 שניות של בעירות ניסוי של המנווע[6] כשהארוכה שבהם ארכה 100 שניות והוגבלה רק על ידי כמות הדלק.
החברה בנתה אב טיפוס ראשוני מאוד של החללית (בשם Starhopper) עשוי נירוסטה בעובי חצי אינץ' המצויד במנוע רפטור בודד, קוטר ה"חללית" עמד על 9 מטרים וגובהה כ־20 מטר, מטרתו הייתה לבצע ניסויי שיגור טיסה ונחיתה קצרים, ששיאם אירע באוגוסט 2019 אז הכלי הפעיל את מנועו הבודד ונסק באיטיות עד לגובה של כ־150 מטר, וכעבור 55 שניות נחת באופן מבוקר על מנחת כ־100 מטר מנקודת ההמראה, ובכך הדגים בפעם הראשונה שימוש במנוע הראפטור בטיסה אמיתית.
בסביבות מאי 2019, בזמן שהסטארהופר התכונן למבחני טיסה בדרום טקסס, SpaceX בנתה שני אבות טיפוס מתקדמים יותר בו זמנית, Mk1 בטקסס ו־Mk2 בפלורידה. שתי הספינות נבנו על ידי צוותים מתחרים – שנדרשו לחלוק טכניקות ותובנות עם הצוות האחר, אך בעוד הצוות בבוקה צ'יקה התקדם במהירות, בפלורידה העניינים היו יגעים יותר ובסוף 2019 הוכרז על סגירת האתר בפלורידה והפניית כל המאמצים לטקסס.
דגם סטארשיפ MK1 בגודל כמעט מלא שיועד לניסויי טיסה לגובה של עשרות קילומטרים, הושלם בחופזה לקראת שיחת העדכון השנתית של אילון מאסק שהתקיימה בספטמבר 2019 באתר SpaceX בבוקה צ'יקה למרגלותיו, אך הספינה נהרסה בפיצוץ כחודש מאוחר יותר בעת ניסוי לבדיקת גבולות הלחץ של מכל הדלק, בהמשך נבנו מספר מכלי דלק נוספים משופרים עד אשר בפברואר מכל דלק כזה הצליח לעמוד בלחץ של 8.5 בר, ערך גבוה ב־40% מהלחץ הצפוי להתקיים בטיסה לחלל.
הדגם הבא שנקרא Starship SN-1 והציג שיפור בטכניקת הבניה והריתוך התפוצץ גם הוא בפברואר 2020 בעת הכנות לניסוי בעירה סטטית תוך גרימת נזק לכן השיגור.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ↑ אילון מאסק חושף: זהו ה"כלי" שייקח אנשים למאדים, באתר ynet, 15 באפריל 2018
- ↑ "First Private Passenger on Lunar BFR Mission".
- ↑ Dear Moon. Accessed: 17 September 2018.
- ↑ מיכל רז־חיימוביץ', המיליארדר היפני מאזאווה יהיה התייר הראשון שיטוס לירח, באתר גלובס, 18 בספטמבר 2018
- ↑ Elon Musk: Why I'm Building the Starship out of Stainless Steel, Jan 22, 2019
- ↑ https://twitter.com/SpaceX/status/1233080513516077058
BFR28294337