יוסף משיתא
יוסף משיתא[1] היה יהודי שחי בזמן חורבן בית המקדש השני, עליו מסופר במדרש בראשית רבה[2]. על פי המסופר, כשנכנסו "שונאים" (הכוונה לרומאים) לבית המקדש, רצו שיהודי ייכנס ראשון ויתחיל בביזה. לשם כך קראו ליוסף משיתא והבטיחו לו שיקבל במתנה כל כלי שיבחר.
נכנס יוסף משיתא והוציא את המנורה. כשראו במה בחר, אמרו לו: "אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו"; היכנס שוב וקח לך חפץ אחר. יוסף משיתא סירב לעשות זאת שוב. על פי רבי פנחס המוזכר שם, הציעו לו אויבי ישראל כי יקבל תחת המנורה כספי מכס של שלוש שנים, והוא עמד בסירובו. כנראה שהחוויה של הוצאת המנורה והצורך למוסרה לרומאים גרמו לו לשינוי דעתו. יש מציינים שמכאן רואים את כוחו של כניסה לבית המקדש (אף שהיא בחורבנו) וזה הייתה הגורם לשינוי דעתו עד כדי מסירות נפשו במיתה משונה כזו. אמר: "לא דיי שהכעסתי לאלוקי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שנייה?!".
שונאי ישראל ראו סירוב זה בחומרה והענישוהו על כך בעונש מוות בייסורים: "נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר: 'ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי'".
בספרות התורנית לדורותיה משמשת דמותו של יוסף משיתא כדוגמה וסמל ל"נקודה היהודית" שמפעמת בלבו של כל יהודי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "יוסף משיתא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמוד 755, באתר היברובוקס
- מאמר על המוסר השכל מסיפורו של יוסף משיתא
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] יוסף משיתא26115438