אבוטאבאד
| מדינה |
 פקיסטן |
|---|---|
| מחוז | הזארה |
| חבל ארץ | ח'ייבר פח'טונח'ווה |
| גובה | 1,260 m מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 143,027 (2013) |
| קואורדינטות | 34°09′21″N 73°13′10″E / 34.15583°N 73.21944°E |
| אזור זמן | UTC +5 |
אַבּוֹטְאַבָּאד (באורדו: ایبٹ آباد) היא עיר בצפון-מזרח פקיסטן, השוכנת במחוז הזארה בפרובינציית ח'ייבר פח'טונח'ווה, כ-50 ק"מ מבירת המדינה, אסלאמאבאד. העיר שוכנת בגובה של כ-1,260 מטרים מעל פני הים, והיא ידועה בקרב תושבי פקיסטן במזג האוויר הנוח שלה ובמבני הצבא הרבים שנמצאים בה.
היסטוריה
העיר אבוטאבאד[1] הייתה מטה מחוז אבוטאבאד בהודו הבריטית, והיא קרויה על שמו של מייג'ור ג'יימס אבוט, שייסד את העיר והמחוז בינואר 1853, לאחר סיפוחה של פנג'אב. הוא נשאר הממונה בה בין השנים 1849–1853.
אבוטאבאד הייתה, ועודנה כיום, מתחם צבאי, בין היתר לסנטוריום, שבו נמצאת מפקדת הגדוד של החטיבה השנייה בצבא הצפון. בשנת 1901[2] מנתה אוכלוסיית העיר, לרבות המתחם הצבאי, 7,764 איש. בתקופה זו נבנו בעיר מבנים ציבוריים ראשיים, כגון בתי הספר התיכוניים.
ביוני 1948 פתח הצלב האדום הבריטי בית חולים באבוטאבאד, על מנת לטפל באלפי הפצועים שהובאו מהקרבות באזור קשמיר.
ב-8 באוקטובר 2005 חווה האזור כולו הרס רב ברעידת האדמה בקשמיר. אמנם העיר שרדה ברובה, אך הבניינים הישנים נפגעו או נהרסו.
אבוטאבאד עלתה לכותרות העיתונים בעולם בעקבות מבצע חנית נפטון, שנערך בשטחה ב-2 במאי 2011 ובו נהרג אוסאמה בן לאדן.
גאוגרפיה
אבוטאבאד גובלת בכל צדדיה בגבעות סארבן, שמהן ניתן לצפות בנוף מרהיב של העיר והאזור. מיקומה של העיר והגבעות משרים מזג אוויר נוח בקיץ, אך קר בחורף.
אקלים
האקלים באבוטאבאד הוא בעיקרו אקלים סובטרופי גשום עם טמפרטורות חמימות במהלך חודשי האביב והסתיו, לחות גבוהה בחודשי יוני ויולי וטמפרטורות קרות עד בינוניות בחודשי החורף. הטמפרטורות יכולות לטפס עד ל-30 מעלות צלזיוס באמצע הקיץ ולרדת עד ל-0 מעלות בחודשי החורף. ייתכן שלג רך בינואר, אולם רוב ממטרי הגשם מתרחשים בעונת המונסון, הנמשכת ממאי עד אוגוסט ולרוב גורמת להצפות.
שגיאות פרמטריות בתבנית:אקלים
פרמטרים [ מרץ_משק, ינו_משק, אוק_מינ, מאי_מקס, אפר_משק, אוג_מינ, מאי_מינ, נוב_מינ, דצמ_משק, אוג_מקס, אפר_מקס, יונ_מינ, יול_מקס, פבר_משק, נוב_מקס, ספט_משק, נוב_משק, אוג_משק, אוק_מקס, דצמ_מקס, יול_משק, פבר_מקס, ספט_מינ, יונ_מקס, ינו_מקס, מרץ_מינ, יול_מינ, אוק_משק, דצמ_מינ, מרץ_מקס, מאי_משק, עיר, ספט_מקס, ינו_מינ, יונ_משק, אפר_מינ, פבר_מינ ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ שנה_מקס, שנה_מינ, שנה_משק, שנה_מקס_שיא, שנה_מינ_שיא ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| אקלים באבוטאבאד | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | |
שפות
בשנת 1998 הייתה הידנקו השפה השלטת באזור, עת הייתה מדוברת על ידי 94% מהאוכלוסייה. הבאות בתור היו פוטוהארי עם 2.3% ופשטו עם 2.2%, וכן אורדו עם 1% מהאוכלוסייה. הגם שאורדו היא שפתם של כאחוז מהאוכלוסייה, רוב תושבי האזור מבינים ודוברים אותה באופן שוטף. והיא מדוברת בעיקר בשווקים ובמשרדים. כמו כן, השפה האנגלית מדוברת בעיקר בעולם העסקים ובלימודים.
תיירות
אבוטאבאד היא מוקד תיירותי מתקופת הקולוניאליזם, משום שהיא נקודת תחבורה ראשית לכל אזורי התיירות הבולטים בפקיסטן, דוגמת נתהיאגלי ונאראן. בעיר עובר כביש קארקוראם המתחקה אחר עקבות נתיבי דרך המשי הקדומים ומהווה אטרקציה ובסיס לביקור בעיירות סמוכות.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
אתר האינטרנט הרשמי של אבוטאבאד
הערות שוליים
- ↑ אבוטאבאד באנציקלופדיה בריטניקה
- ↑ עיתוןImperial Gazetteer of India", v. 5, p. 1". עוסק בערך אבוטאבאד האזור והעיר
- ↑ טבלת אקלים ממוצע באבוטאבאד נכון לשנת 2009
-
אבוטאבאד מהרי הסביבה -
אבוטאבאד בשנת 1865 -
אבוטאבאד בשנת 1907 -
האקדמיה הצבאית באבוטאבאד
