המלחמה בדונבאס
שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ ראש מדינה ראשון, ראש מדינה שני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| מלחמה: מלחמת האזרחים באוקראינה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 6 באפריל 2014 – מתמשך (11 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דונבאס, אוקראינה | |||||||||||||||||
| עילה | החלפת הממשל האוקראיני מממשל פרו-רוסי לממשל פרו-מערבי ולאומני | |||||||||||||||||
| תוצאה | סכסוך בקפאון. הבדלנים הפרו-רוסיים השתלטו על לוהנסק ודונצק והקימו מדינות עצמאיות בפועל. חילופי אש והפסקות אש חוזרות ונשנות. | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | דונבאס: מחוז דונצק ומחוז לוהנסק שבאוקראינה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המלחמה בדונבאס היא סכסוך מזוין באזור דונבאס, אוקראינה. המלחמה התחילה במחאות מתחילת חודש מרץ 2014, שאורגנו על ידי קבוצות פרו-רוסיות[1] וקבוצות אנטי-ממשלתיות שהתקיימו במחוזות דונייצק ובלוהנסק שבאוקראינה, אזור שידוע בשם הנפוץ "דונבאס". המחאות נולדו בעקבות המהפכה האוקראינית בשנת 2014 ותנועת יברומאידאן.[2]
הפגנות אלה, שבאו לאחר סיפוח קרים על ידי הפדרציה הרוסית (פברואר עד מרץ 2014) והיו חלק מקבוצה רחבה יותר של מחאות פרו-רוסיות במקביל ברחבי דרום ומזרח אוקראינה, הסלימו לכדי עימות מזוין בין הכוחות הבדלניים של הרפובליקות העממיות של דונייצק ולוהנסק והממשל האוקראיני.[3] בסך הכל נהרגו בין 3,000 ל-13,000 אזרחים. למעלה ממיליון נעקרו מבתיהם.
ברפובליקה העממית של דונייצק, ממאי 2014 עד לשינוי ההנהגה הבכירה באוגוסט 2014,[4] חלק מהמנהיגים הבכירים היו אזרחים רוסים.[5] לטענת ממשלת אוקראינה, בעיצומו של הסכסוך באמצע 2014, דווח כי המפקדים הרוסים מהווים בין 15% ל-80% מהלוחמים הבדלניים.
בין 22 ל-25 באוגוסט 2014 דווח שארטילריה רוסית, כוח אדם, ומה שרוסיה כינתה "שיירה הומניטרית" חצו את הגבול לשטח אוקראינה ללא אישור ממשלת אוקראינה. העברות סחורה אלה התרחשו הן באזורים שהיו בשליטת כוחות פרו-רוסיים והן באזורים שלא היו בשליטתם, כמו החלק הדרום-מזרחי של מחוז דונייצק, ליד נובוזובסק. אירועים אלה הגיעו בעקבות ההפגזות המדווחות על עמדות צבא אוקראינה מהצד הרוסי בגבול במהלך החודש שקדם לכך (יולי 2014).[6][7] ראש שירות הביטחון האוקראיני, ולנטין נליאוויצ'נקו, אפיין את אירועי 22 באוגוסט כ"פלישה ישירה על ידי רוסיה לאוקראינה",[8] ואילו פקידים מערביים ואוקראינים אחרים תיארו את האירועים כ"פלישה שקטה" לאוקראינה על ידי רוסיה.
עמדתה הרשמית של רוסיה בנוגע לנוכחות הכוחות הרוסים בדונבאס הייתה מעורפלת: בעוד הגופים הרשמיים הכחישו נוכחות של "כוחות מזוינים סדירים" מטעם רוסיה על אדמת אוקראינה, הממשלה הרוסית אישרה פעמים רבות נוכחות של "מומחים צבאיים", תוך שימוש בלשון נקייה לפיה רוסיה "נאלצה" לפרוס אותם כדי "להגן על האוכלוסייה הדוברת-רוסית".[9] [10]
כתוצאה מאירועי אוגוסט 2014, קבוצות המורדים של דונצק ולוהנסק הצליחו להשיב חלק גדול מהשטח שאיבדו במהלך המתקפה הצבאית שארגנה ממשלת אוקראינה. אוקראינה, רוסיה, דונצק ולוהנסק חתמו על הסכם ליישום הפסקת אש, המכונה פרוטוקול מינסק, ב-5 בספטמבר 2014.[11] ברם, הפרות הפסקת האש משני הצדדים הפכו לנפוצות. בקו שהתגבש בין המורדים על הטריטוריה שבשליטת הממשלה במהלך הפסקת האש, השתלטו מצביאים על שטחי אדמה בצד המורדים, מה שהוביל לחוסר יציבות אזורית נוספת.[12] הפסקת האש התמוטטה לחלוטין בינואר 2015, עם לחימה כבדה שהתחדשה ברחבי אזור הסכסוך, כולל בנמל התעופה הבינלאומי דונצק ובעיירה דבאלצבה. הצדדים המעורבים הסכימו להפסקת אש חדשה, שנקראה פרוטוקול מינסק 2, ב-12 בפברואר 2015. אלא שמיד לאחר חתימת ההסכם, כוחות הבדלנים פתחו במתקפה על דבאלצבה ואילצו את הכוחות האוקראינים לסגת ממנו. בחודשים שלאחר נפילת דבאלצבה, נמשכו התכתשויות קלות לאורך קו הפסקת האש, אך לא חלו שינויים טריטוריאליים. מצב קיפאון זה הביא לכך שהמלחמה תוארה כ"סכסוך קפוא";[13] עדיין האזור היה נתון באזור מלחמה, עם עשרות חיילים ואזרחים שנהרגו מדי חודש, בשל חילופי אש שונים.[14] בשנת 2017 מת בממוצע חייל אוקראיני בקרב כל שלושה ימים, [15] עם מספר הכוחות הרוסים והבדלניים שנשארו באזור מוערך בין 6,000 ל-40,000.[16] [17] בסוף 2017, הורשתה משלחת של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה שהיוותה כ-30,000 איש להגיע לבקר בלבוש צבאי והוצבה בשני מחסומי גבול והורשתה לפקח על הגבול.[18] כאשר האיחוד האירופי ונציגים אוקראינים טוענים כי קבוצת וגנר פועלת בשטחי אוקראינה על פי חוזה מטעם משרד ההגנה הרוסי וכי ייתכן שישנם לוחמים מהכוחות למבצעים מיוחדים של צבא רוסיה שמייעצים ומסייעים לבדלנים.
מאז תחילת הסכסוך היו יותר מעשרים הפסקות אש, שכל אחת מהן נועדה להישאר בתוקף ללא הגבלת זמן, אך אף אחת מהן לא הרגיעה את האלימות.[19][20] הניסיון המוצלח ביותר להפסיק את הלחימה היה בשנת 2016, אז הפסקת האש נמשכה ששה שבועות ברציפות. הפסקת האש האחרונה נכנסה לתוקפה ב-8 במרץ 2019, מה שהביא לירידה משמעותית של הלחימה בימים שלאחר מכן (לטענת שני הצדדים).[21][22]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ שבע סיבות לכך שהסכסוך באוקראינה הוא פלישה רוסית
- ↑ "הפגזות, אזעקות, עוצר ושכנים שנהרגו מטיל"
- ↑ Grytsenko, Oksana (12 באפריל 2014). "Armed pro-Russian insurgents in Luhansk say they are ready for police raid". Kyiv Post. אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Strelkov/Girkin Demoted, Transnistrian Siloviki Strengthened in 'Donetsk People's Republic', Vladimir Socor, Jamestown Foundation, 15 August 2014
- ↑ "Pushing locals aside, Russians take top rebel posts in east Ukraine". Reuters. 27 ביולי 2014. אורכב מ-המקור ב-28 ביולי 2014. נבדק ב-27 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Michael R. Gordon (22 באוגוסט 2014). "Russia Moves Artillery Units into Ukraine, NATO Says". The New York Times. נבדק ב-5 ביוני 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Kramer, Andrew E.; Gordon, Michael R. (27 באוגוסט 2014). "Ukraine Reports Russian Invasion on a New Front". The New York Times. נבדק ב-27 באוגוסט 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Ukraine accuses Russia of invasion after aid convoy crosses border". Reuters. 22 באוגוסט 2014. אורכב מ-המקור ב-22 באוגוסט 2014. נבדק ב-22 באוגוסט 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ האינטרפרטר דיווח שולדימיר פוטין אמר במהלך תוכניתו "הקו הישיר עם ולדימיר פוטין" ב-12 באוקטובר 2016:
"כאשר נאלצנו, אני רוצה להדגיש, נאלצנו להגן על האוכלוסייה הדוברת-רוסית בדונבאס, נאלצנו להגיב לרצון העם החי בקרים להיות חלק מהפדרציה הרוסית, הם [מדינות המערב] החלו להעלות מדיניות אנטי-רוסית והטלת סנקציות."
"Putin Claims Russia Was 'Forced To Defend Russian-Speaking Population in Donbass'". The Interpreter. 12 באוקטובר 2016. נבדק ב-8 בינואר 2018.{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Oliphant, Roland (17 בדצמבר 2015). "Vladimir Putin admits: Russian troops 'were in Ukraine'". ISSN 0307-1235. נבדק ב-9 בינואר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Ukraine and pro-Russia rebels sign ceasefire deal". BBC News. 5 בספטמבר 2014. נבדק ב-5 בספטמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Vasilyeva, Nataliya (10 בנובמבר 2014). "Ukraine rebels: a disunited front run by warlords". Associated Press. נבדק ב-9 בספטמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Tsvetkova, Maria (21 ביולי 2015). "Ceasefire brings limited respite for east Ukrainians". Euronews. Reuters. אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2015. נבדק ב-26 ביולי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Whitmore, Brian (26 ביולי 2016). "The Daily Vertical: Ukraine's Forgotten War (Transcript)". rferl.org. נבדק ב-9 בספטמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ In Ukraine It's Beginning to Look a Lot Like Christmas, and a Lot Less Like Russia, The Daily Signal (4 December 2017)
Kurt Volker: The Full Transcript, Politico (27 November 2017) - ↑ "Kyiv says there are about 6,000 Russian soldiers, 40,000 separatists in Donbas". KyivPost. 11 בספטמבר 2017. נבדק ב-16 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Miller, Christopher (30 בינואר 2017). "Anxious Ukraine Risks Escalation In 'Creeping Offensive'". נבדק ב-27 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Response to Chief Observer of the Observer Mission at the Russian Border Checkpoints Gukovo and Donetsk | Statement to the PC".
- ↑ New Year ceasefire enters into force in Donbass, TASS (29 December 2018)
- ↑ "Four DPR servicemen killed in shellings by Ukrainian troops in past week". ITAR-TASS. 23 באוקטובר 2018. נבדק ב-28 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Donbas sees full ceasefire in past day, UNIAN (11 March 2019)
- ↑ "JCCC records de-escalation on the contact line between Ukraine and DPR". DAN. 11 במרץ 2019.
{{cite news}}: (עזרה)
המלחמה בדונבאס26793962