מבצע זעם דחוף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי

פרמטרים [ ראש מדינה ראשון, ראש מדינה שני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הפלישה האמריקאית לגרנדה
הריינג'רס צונחים בגרנדה במהלך הפלישה.
הריינג'רס צונחים בגרנדה במהלך הפלישה.
מלחמה: המלחמה הקרה
תאריכים 25 באוקטובר 1983 – 15 בדצמבר 1983 (52 ימים)
מקום גרנדה
תוצאה ניצחון אמריקאי מוחץ, הפלת השלטון בגרנדה.
הצדדים הלוחמים

בולגריהבולגריה בולגריה
ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
גרנדהגרנדה גרנדה
גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית גרמניה המזרחית
קובהקובה קובה
קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית
לובלוב לוב

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אנטיגואה וברבודהאנטיגואה וברבודה אנטיגואה וברבודה
ברבדוסברבדוס ברבדוס
דומיניקהדומיניקה דומיניקה
ג'מייקהג'מייקה ג'מייקה
סנט וינסנט והגרנדיניםסנט וינסנט והגרנדינים סנט וינסנט והגרנדינים
סנט לוסיהסנט לוסיה סנט לוסיה

מפקדים

ארצות הבריתארצות הברית נורמן שוורצקופף

כוחות

2,222 איש

7,623 איש

אבדות

גרנדה: 45 הרוגים ו-358 פצועים
קובה: 25 הרוגים 59 פצועים ו-638 שבויים

19 הרוגים ו-116 פצועים

מבצע זעם דחוףאנגלית: Operation Urgent Fury) היה מבצע צבאי שבמסגרתו התבצעה ב-25 באוקטובר 1983 פלישה על ידי ארצות הברית ומספר אומות אחרות מהקריביים למדינת האי גרנדה שבקריביים. הרקע לפלישה היה הדחה ורצח של ראש ממשלת גרנדה מאוריציוס בישוף ותפיסת השלטון על ידי מפקד הצבא הדסון אוסטין. בישוף עצמו תפס את השלטון בהפיכה מספר שנים קודם לכן ויצר יחסים קרובים עם קובה[1], למורת רוחה של ארצות הברית.

ב-25 באוקטובר 1983 נחתו בגרנדה כוחות מארצות הברית, ברבדוס, ג'מייקה, והחברות בארגון מדינות מזרח הקריביים, והביסו את הכוחות הקובנים והגרנדינים בפיקודו של הדסון אוסטין. במהלך הפלישה הוצנחו הדיוויזיה המוטסת ה-82 ושני גדודים מחטיבת הריינג'רס ה-75 ותפסו שטחי מפתח ובהם שדה התעופה ריו-אטו[2]. בסך הכל לחמו מצד ארצות הברית כ-7,000 חיילים, מצד בעלות בריתה כ-300 חיילים, ומולם התייצבו כ-1,500 חיילים מגרנדה. 19 מאנשי כוח הפלישה נהרגו ו-116 נפצעו. מעל 50 אנשים מהכוחות המקומיים נהרגו.

הפלישה הייתה הפעולה המלחמתית המשמעותית הראשונה של ארצות הברית מאז מלחמת וייטנאם. היא זכתה לתמיכת דעת הקהל בארצות הברית ובגרנדה. 25 באוקטובר הוא יום חג בגרנדה שנועד להנציח את האירוע, ונקרא חג ההודיה. עם זאת, בבריטניה (בראשות מרגרט תאצ'ר), טרינידד וטובגו וקנדה נמתחה ביקורת על הפלישה. כמו כן, הפעולה גונתה בעצרת האו"ם, כשמתוך תשע המדינות שהתנגדו לגינוי, רק ישראל לא הייתה מאזור הים הקריבי.

גלריה

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה

פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצע זעם דחוף בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. Operation Urgent Fury
  2. שון ניילור "יום שלא טוב למות בו", תל אביב: המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה - המכון - לחקר הטקטיקה, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמוד 60.


ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא ובנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.