פולמוס הרמח"ל

פולמוס רמח"ל התרחש בין השנים ה'תפ"ט - ה'תצ"ז סביב כתבים קבליים שונים של הרמח"ל ובהמשך גם סביב רמח"ל עצמו.

כשהיה הרמח"ל בן 20 החל לחבר על פי מגיד - מלאך מן השמיים - מספר ספרים בעלי חשיבות קבלית עצומה, הספרים הושוו לעיתים קרובות לספר הזוהר של רבי שמעון בר יוחאי ונכתבו בסגנון זהה: פרוש קבלי על התורה שבכתב בארמים מדברי שוכני ישיבה של מעלה. בין היתר כתב הרמח"ל זוהר חדש - על התורה. זוהר קוהלת - על ספר קהלת. תיקונים חדשים - במקביל לתיקוני זוהר.

הגילויים גררו פולמוס סביב אמינות הספרים בקרב העולם היהודי של איטליה ארץ ישראל גרמניה ופולין; דיון שהפך לוויכוח כללי סביב אמינותו וכשרותו של רמח"ל עצמו.

למרות שהרמח"ל התווכח עם מתנגדיו בארוכה בסופו של דבר נכנע ונשבע שלא לחבר ספרים נוספים בסגנון זוהר או על פי מלאך. ובהמשך מסר את הספרים השנויים במחלוקת לגניזה. רובם נחשב אבוד עד היום.

שנים ספורות אחרי מותו זכה הרמח"ל להכרה גורפת במעמדו המחשבתי והפולמוס נגנז.

רקע

בית כנסת הרמח"ל

על פי עדות של חכמי דורו כבר בגיל 14 היה בקי הרמח"ל בכל כתבי האר"י, ועל פי עדות רבו כבר בגיל 15 היה בקי בכל ספרייתו כולל ספרי הקבלה.

במהלך שנות נערותו נהג ליחד ייחודים בהקף נרחב "כמעט כל רבע שעה יחוד א' אם כי הוא נמנע מצומות.

בראש חודש סיון ה'תפ"ז הוא נרדם אחרי אחד הייחודים וכשהתעורר שמע קול האומר שבא לגלות סודות עליונים ואמר חידוש קבלי אחד. החל מאותו גילוי החלו אצל רמח"ל סדרה של גילויים. המלאך נגלה לו מדי יום ובהמשך גם אליהו הנביא ועוד רבים.

בהמשך ציווה עליו המלאך לכתוב פרוש לספר קהלת - זוהר קהלת - כאשר המלאך אומר לו מה עליו לכתוב. יחד עם אליהו הנביא ועוד. במהלך השנתיים שבין גילוי המגיד לפרסומו חיבר רמח"ל סדרת ספרים בסגנון זוהרי מובהק, בהקף של שלושת אלפי עמודי כתב-יד. וניתנה לו רשות לשאול כל עניין בתורה.

למרות הגילויים והכתיבה הרבה הרמח"ל שמר את הדברים בסוד ואף לרבו המובהק איתו התכתב ממושכות רבי ישעיה באסאן לא סיפר דבר. למרות זאת, הדברים לא נעשו בחשאי וכאשר גילה זאת "חכם אחד ירושלמי" וסיפר לחכמי ונציה על הדבר. ומתוך חכמי ונציה הגיעו מספר מקובלים צעירים ללמוד את תורת הרמח"ל, ביניהם היה רבי יקותיאל גורדון ועוד.

תחילת הפולמוס

שנתיים וחודשיים אחרי הגילוי הראשון של המגיד, באלול ה'תפ"ט, שלח רבי יקותיאל גורדון (בן אשכנז שהגיע לאיטליה לצורך למודי רפואה ודבק ברמח"ל בפאדובה) שני מכתבים בהם תיאר את גדלותו של רמח"ל; אחד נשלח לנגיד מווינה ואחד אל רבי יהושע העשיל מווילנא. המכתבים נשלחו בסוד, ללא התייעצות מוקדמת עם רמח"ל ועם אזהרה מפורשת לשמור את הדברים בסוד. באיגרות סיפר הרב גורדון על גילוי המגיד ועל החיבורים שנכתבים בציוויו. הוא גם ציין את גילו הצעיר של רמח"ל: 23 שנים. והרבה בשבחים מופלגים;

והוא יודע כל הגלגולים והתיקונים של כל אדם, חכמת (גיד) [אצ"ל: היד] ופרצוף. כלל העניין: אין דבר נעלם ממנו. ... ורגיל הוא בפי רעיא מהימנא, ובפי מט' שר הפנים לדרוש פסוקים עליו ועל הרשב"י בעל הזוהר, ומדמה בכל העניינים להרב רבי שמעון בר יוחאי ... הוא יודע כל העניינים הנעשים תחת השמש, וכל הענינים אשר חלפו ועברו, ושורש כל העניינים

— רבי יקותיאל גורדון

למרות האזהרה שלא להפיץ את הדברים, בי"ב חשוון ת"ץ התגלגל המכתב לידי רבי משה חאגיז. הרב חאגיז היה המתנגד החריף ביותר של רמח"ל לכל אורך הדרך. ובי"ב חשוון אותה שנה הכריז מלחמה על רמח"ל:

אתם הרי ישראל מורי ורבותי, אל חכמי רבני ומנהיגי הקהילות הקדושות שבגולה מוטל הדבר לקרוע על כתב זה ולדרוש ולחקור ולעקור מן השורש חברה רעה זו קודם שתתפשט צרעתה בין ההמונים. ולדון את כל בני חבורה רעה זו כרודפים את ישראל. ואני את נפשי היצלתי.

— רבי משה חאגיז בתגובה ראשונית לסיפורו של רבי יקותיאל גורדון

בתחילה הרמח"ל ברח מהפרסום ושמר את כל גילוייו בסוד במשך יותר משנתיים. אפילו רבו רבי ישעיהו באסאן לא ידע מהדבר. אמנם, ברגע שהדבר החל מתפרסם, כתב הרמח"ל כמה וכמה איגרות ארוכות ומפורטות בהם תיעד את כל עניין המגיד בארוכה.

הפולמוס

למרות שרוב חכמי הדור לא קיבלו כמובנת מאליו את דעתו של הרב חאגיז שיש "לדון את בני חבורה רעה זו כרודפים את ישראל" וביקשו לברר את הנושא באופן מקיף, בעיקר עם רבו של הרמח"ל - רבי ישעיה באסאן. מעטים היו אלו שהצדיקו את הרמח"ל וקבלו את דבריו לחלוטין, ואפילו רבו פיקפק בו בשלב מאוחר יותר. למעשה, רבי בנימין כהן חמיו של רבי ישעיה באסאן וזקן מקובלי איטליה היה היחיד שקיבל את דבריו ללא עירעור. הרב כהן ביקש מהרמח"ל לברר את תיקון נפשו, ביקש מהרמח"ל שינזוף בו ופנה אליו בהכנעה. התבטלותו של הרב כהן הייתה אחת הטענות המרכזיות של רמח"ל כשבא להגן על עמדתו - אם הרב בנימין כהן והרב ישעיה באסאן תומכים בי אל לכם לפקפק. אמנם, בחודש שבט ת"ץ, חודשים לאחר תחילת הפולמוס, נפטר הרב בנימין כהן ותמיכתו חסרה.

למרות שרבים התנגדו לשיטתו כמה העלו את ההשערה כי הרמח"ל הוא צדיק גמור אבל ניתן כוח לסיטרא אחרא להטעות אותו כביכול מגלים לו סודות משמיים בזמן שמדובר בכוחות טומאה. הרמח"ל חלק על טענה זו וכינה אותה כ"כמעט כפירה", לא ייתכן שתוכל הסיטרא אחרא לפרש את כל סודות התורה. להתפלל להעביר את רשעת הס"א מהעולם ועוד, כדי להטות בני אדם מן הדרך.

על היחס הציבורי להתנגדות לרמח"ל ניתן לראות מעדותו של רמח"ל עצמו כי פרסום המעשה בפאדובה, עירו של רמח"ל, ובונציה הסמוכה גרם להתעוררות תשובה גדולה. ההתעוררות הייתה משמעותית כל כך עד שהחלה נהירה המונית לשיעוריו של רמח"ל והוא נאלץ לפתוח בית מדרש נוסף אמנם אין בכך להעיד על היחס מחוץ למקום מגוריו, במקומות שלא הכירו אותו לפני התעוררות המעשה כולו.

טענות הצדדים

טענות שונות ומנוגדות הועלו על ידי מתנגדי הרמח"ל. יש שאמרו שמדובר בזיוף, יש שאמרו שהרמח"ל מוטעה על ידי הסטרא אחרא ויש שאמרו שהרמח"ל פועל במזיד. במקומות שונים אף נרמז שהוא מתכוון לעשות את עצמו למשיח שקר.

עם הזמן הלכה וגברה ההתנגדות לרמח"ל עד לקבורת רוב הכתבים בה'תצ"ז.

ירידת הדורות

כבר מתחילת הפולמוס עמדה ההשוואה בין הרמח"ל לבין חכמי דורות קודמים והאריז"ל ורבי שמעון בר יוחאי בראשם. ”והמשכילים תרין: חד רשב"י בוצינא קדישא, וחד את חסידא קדישא” (דברי אליהו הנביא בזוהר חדש) תרגום: המשכילים הם שתיים, אחד רבי שמעון בר יוחאי המאור הקדוש ואחד הוא אתה (רמח"ל) החסיד הקדוש”כי נפלאו ממני הדברים מאוד, יען עלו ובאו למדרגה עצומה הגבה למעלה ממעלת האר"י זללה"ה ” ( רבי ישעיה באסאן), ההשוואה עם חכמים שקדמו לרמח"ל בשנים רבות כל כך עמדה לו לרועץ; בדרך כלל, אמרו המתנגדים, יש ירידת הדורות ולא עליה שלהם, ואם גילוייך חשובים יותר מהאר"י בהכרח שהם זיוף או גרוע מכך.

בתגובה טען הרמח"ל כי אין במעלותיו שום חידוש מחוץ להשגת דורו, וכל מה שהאר"י לא כתב זאת לפניו - הוא מפני שלא היה לו רשות מן השמיים. ”כי באמת עדיין לא הגעתי להשגת האר"י זלה"ה. כי כל הדברים האלה מורגלים היו אליו, אלא שלא ניתנה לו הרשות לכתוב. כי הוא לא כתב דבר, ואני יען צויתי לכתוב - על כן רבו הכתבים מאוד ונראים פלא ” ( רמח"ל, אגרת י"ד)

מלבד זאת טען הרמח"ל כי הגילויים להם זוכה אדם אינם באים בהתאמה ישירה לזכויותיו והם תלויים במצב הדור, זיקתו לגאולה העתידה והתאמת נפשו. למשל, רבי שמעון בר יוחאי זכה למדרגתו על ידי שלזקנותו פרש מן העולם, ואילו האר"י בשל שהיה קדוש מרחם. אם כך - ייתכן שאני ראוי פחות מרבים אבל עדיין, בי בחר ה'.

מלבד ההשוואה עם גדולי דורות קודמים גם מצד עצמו היו שחשדו במעשה כולו. הדורות הולכים ומתקטנים ואי אפשר שיהיה אדם שמלאך יתגלה אליו בקביעות, הרמח"ל היה אומר כי אין זה נכון כי הדברים לא שייכים לדורנו וכי האר"י לא קדם לו בהרבה.

נבואה בחוץ לארץ

קימא לן שאין שכינה שרויה בחוץ לארץ בכלל ואם כך לא ייתכן שהרמח"ל שמושבו בפאדובה שבאיטליה יזכה לנבואה כמו שהוא מתאר, הר"י באסאן מנה לעומתם מקומות רבים בהם מצינו רוח הקודש גלויה ששרתה בחוץ לארץ; אצל רב קטינא ורבא בר שילא, חסידי פרובינצא והראב"ד ועוד. על סמך זה חילק בין נבואה שהיא מעלה עליונה הרבה יותר מרוח הקודש שיש בכל מקום.

גילו הצעיר

רבני אותו הדור אמרו שלא ייתכן שה' יתן את שכינתו על צעיר כזה (רמח"ל היה אז בן 23), רמח"ל ענה להם שכבר היה לעולמים אצל ירמיהו ושמואל שזכו לנבואה כשהיו נערים.

ספרים יעידו

טענה זו טען הרמח"ל, הוא אמר כי ספריו יכולם להעיד על עצמם, למרות שהיו מספר אנשים שתמכו ברמח"ל אחרי שראו את כתביו חכמי ליוורנו טענו כי "כל מי שיש לו שכל דק אפשר לו לחבר חיבורים גדולים ובלשון עמוק".

השבעות

נטען כי רמח"ל עוסק בהשבעת מלאכים ובקבלה מעשית, הרמח"ל הכחיש את הדברים.

משיח

הרמח"ל הרבה לעסוק בענייני משיח והיו שראו בזה מניסיונות הס"א להתיש את ישראל מלחכות, על כך ענה הרמח"ל כי כבר קדמו לו הזוהר והרעיא מהימנא ש"אין שתי שורות שאין שם על משיח". כמו כן הדגיש הרמח"ל את זהירותו מלהתקרב לענייני הקץ, ואפילו לרמז דברים בעניינים קרובים.

התקפות האישיות

ככל שהפולמוס הלך והתארך החלו האשמות אישיות נגד הרמח"ל, הצדדים שטענו מוקדם יותר כי כנראה רמח"ל שואב את כוחו מהס"א החלו צוברים ראיות ועדויות שונות למעשיו של רמח"ל. כמעט כל הראיות הוזמו וחלק מהדברים היו חשדות ללא שום בסיס והתקיימו רק בשל העוינות והחשד הגדולים שבין הצדדים:

• תהילים חדשים - מעט לפני גילוי המגיד חיבר הרמח"ל מאה חמישים מזמורי שבח לבורא עולם בסגנון תנ"כי. למרות שהרמח"ל לא רמז על כך דבר ואין שום אזכור של כך בכתביו נפוצה שמועה כי לעתיד לבוא יחליפו מאה וחמישים מזמורים אלה את ספר התהילים של דוד המלך.
• רווק - מן הדין אדם חייב להינשא, והרמח"ל שהיה בן 23 ולא היה נשוי עורר שאלות.
• זקן - מנהג חסידות לא לגלח הזקן אפילו במספריים, הרמח"ל לא נהג בזה, ומתנגדיו ראו בזה סמך לחוסר יראת שמיים.
• טבילה לפני שבת - מנהג חסידות לטבול במקוה בערב שבת, הרמח"ל לא הקפיד בזה, מתנגדיו ראו בזה סימן שהוא כלי ריק בלא יראת שמים וחסידות.

שבתי צבי

למרות שהדברים לא הוזכרו בפירוש אבל המעשה של שבתי צבי שהתרחש שנים ספורות קודם ודמה לרמח"ל במובנים רבים שיכנע רבים להתנגד לו. כמו שבתי צבי היה הרמח"ל גם הוא איש אלמוני שחידש חידושים גדולים וסחף רבים בשם התקוה לגאולה מחד ויראת שמים מאידך. שניהם ניבאו נבואות ודיברו בשם יושבי מעלה וגררו אחריהם אלפים לתשובה. לעיתים קרובות הושוו דברי הרמח"ל לנתן העזתי ”אמור מעתה: מה הפרש בין זה לזה? רק שר' נתן כל דבריו היו נמשכים אל נקודת הצבי, מה שאין כן דברך. אבל מכל מקום - מי מפיס? ” ( ר"י באסאן)

חוקרים נוספים מעלים השערה כי למרות שלא היה מקום להשוות בין ש"צ לרמח"ל, מכל מקום, כלשונו של ר"י באסאן "מי שנכוה בחמין מתירא גם בפושרין, אם כי לא רחוק מן הסברא שחידושיו של הרמח"ל היו משמעותיים דיים גם בלי שבתי צבי.

סדר התגלגלות העניינים

ר"ח סיון תפ"ז - המגיד מתגלה לרמח"ל בפעם הראשונה.

אלול תפ"ט - רבי יקותיאל גורדון שולח איגרות בהם הוא מפרסם את גדולתו של רמח"ל.

חשוון ת"ץ - רבי משה חאגיז פוסק על רמח"ל וחבר מרעיו שצריך לנדותם ולהחרימם.

כסליו ת"ץ - שליח צפת, רבי רפאל ישראל קימחי מעיד בפני בית דין ונציה לטובתו של רמח"ל, והם שולחים מכתב לרבו של רמח"ל - מהר"י באסאן כדי שיברר את השמועות. בינתיים, שומע רמח"ל על הדברים ושולח איגרות לרבי משה חאגיז ולמהר"י באסאן בהם הוא מנסה להשקיט את המחלוקת.

כל אותו החודש רמח"ל שולח סדרת איגרות לרבי ישעיה באסאן ורבי בנימין הכהן בהם הוא מגולל את כל המעשה ומשכנע אותם כי אין במעשיו כל פסול. הרב בנימין הכהן מקבל את דברי הרמח"ל ללא פיקפוק וגם רבי ישעיה באסאן תומך בו אם כי מסתייג מנקודות שונות.

שבט ת"ץ - הר"י באסאן שולח מכתב לחכמי ונציה בו מפציר מהם להניח לרמח"ל. באותו זמן שולח הר"מ חאגיז איגרת לרמח"ל בו יועץ לו למשוך את ידיו מהנושא ומכנה אותו "נער", ואיגרת סיבובית לכולם נגד רמח"ל בה קרא להחרים אותו ותלמידיו ולשרוף את ספריו כולם. רבי בנימין הכהן, חמיו של הר"י באסאן ואחד מתומכיו היחדים של רמח"ל, נפטר. הרמח"ל שולח איגרת לרבני ונציה וליוורנו ומפציר בהם לנהוג במתינות על סמך דברי הרב"ך והר"י באסאן. הר"י באסאן מתוכח עם רמח"ל על עניינים מסוימים. ורבי יוסף אירגאס שולח מכתבים לרבי ישעיה באסאן ובהם תלונות על התנהגותו של הרמח"ל.

אדר ת"ץ - הרב יחזקאל אב"ד המבורג ואלטוניה שולח מכתב לרבני איטליה בו הוא קובע כי רמח"ל הוא מסטרא דשמאלה והודיע כי באשכנז ופולין ירדפו אותו עד חרמה. רבני פאדובה שולחים לו מכתב תשובה בו הם מצדיקים את דברי רמח"ל עד אחד, משבחים אותו ומזמינים את ר' יחזקאל לשלוח אנשים משלו לברר את הדבר.

ניסן ת"ץ - הר"מ חאגיז שולח איגרת ארוכה לרבני וונציה בה הוא דורש להחרים את ספרי רמח"ל ורמח"ל עצמו ומזהיר בתוקף מהפשרה וההליכה בנחת. בתו"ד הוא גם תוקף את הרב בנימין כהן שהאמין ברמח"ל.