ארבעת הנמרים של אסיה
ארבעת הנמרים של אסיה הוא כינוי לכלכלות המפותחות של הונג קונג, סינגפור, קוריאה הדרומית וטאיוואן. מדינות אלו שמרו על קצב צמיחה גבוה (מעל 7% בשנה) משנות ה-60 עד שנות ה-90 של המאה ה-20. עד המאה ה-21, כל ארבע המדינות פיתחו כלכלות חזקות ויצרו יתרון תחרותי. הונג קונג וסינגפור, לדוגמה, הקימו מרכזים פיננסים בינלאומיים מובילים, בעוד שקוריאה הדרומית וטאיוואן פתחו תעשייה עתירת ידע. ההצלחה הכלכלית של הנמרים שימשה כמודל לחיקוי עבור מדינות מתפתחות רבות, בעיקר אינדונזיה, מלזיה, הפיליפינים ותאילנד.
הנמרים נהנו מכמה עשורים של צמיחה גבוהה בעיקר על ידי אימוץ מדיניות של יצוא למדינות מתועשות ועשירות. כלכלותיהן התאפיינו בהשקעה ממשלתית גבוהה בחינוך, במערכות פוליטיות אוטוריטריות בשנים הראשונות, בהשקעה גבוהה באגרות חוב של ארצות הברית ובשיעורי חיסכון גבוהים.
המשבר הפיננסי באסיה (1997) השפיע בצורה משמעותית על כלכלות הנמרים, בעיקר על קוריאה הדרומית שסבלה מנפילה קשה בשוק המניות שלה. בשנים שלאחר המשבר, כל ארבע המדינות התאוששו באופן משמעותי; קוריאה הדרומית לדוגמה, הצליחה לשלש את התל"ג לנפש שלה מאז 1997.
