קופת חולים
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מתמקד בישראל בלבד.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מתמקד בישראל בלבד. | |
קופת חולים (קופ"ח) היא ארגון המעניק שירותי בריאות לעמיתיו. לרוב, תהיה קופת החולים איגוד בעל מאפיינים קואופרטיביים וללא כוונת רווח המעניק סוג של ביטוח בריאות לעמיתיו, אולם זה אינו תנאי וקיימות קופות חולים פרטיות וקופות חולים שהן חברות מסחריות.
בישראל
מאז 1995, ובהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כל תושב ישראל זכאי לקבל שירותי בריאות באמצעות אחת מקופות החולים, בהתאם לבחירתו.
סל השירותים קבוע בחוק והוא כולל רשימה של שירותים רפואיים, טכנולוגיות רפואיות ותרופות שעל כל אחת מהקופות לספק לעמיתיה בהתאם לצורך הרפואי, בחינם או בעלות נמוכה. מימון שירותי הרפואה מועבר לקופת החולים על ידי המדינה באמצעות המוסד לביטוח לאומי. התשלום נעשה על פי נוסחת קפיטציה שלוקחת בחשבון את מספר המבוטחים בכל קופה את גילם מינם ומיקומם הגאוגרפי[1]. המקור התקציבי בנוי מתמיכה מתקציב המדינה, מס בריאות והשתתפויות עצמיות של מבוטחי הקופות.
משרד הבריאות נותן אוטונומיה מלאה לקופות חולים ואינו מתערב בצורת עבודתן, כגון התקשרות עם רופאים ומרפאות חיצוניות, ולכן חלק מהן טוענות כי אינן כפופות למבקר המדינה.
השם "קופת חולים" מקורו בשם Krankenkasse בגרמנית. בסוף המאה העשרים החלה מגמה בקרב ספקי שירות זה בישראל להחליפו בשם "שירותי בריאות", על-פי המקובל באנגלית (Health maintenance).
בישראל פועלות כיום קופות החולים הבאות (לפי נתוני 2016 של הביטוח הלאומי):
- שירותי בריאות כללית (בעבר נקראה "קופת חולים כללית") שנוסדה ב-1913 ו52.2 אחוז מהאוכלוסייה מבוטחים בה.
- מכבי שירותי בריאות (בעבר נקראה "קופת חולים מכבי") שנוסדה ב-1941 ומשרתת 25.4 אחוז מהאוכלוסייה.
- קופת חולים מאוחדת (נוצרה מאיחוד של קופת חולים של הציונים הכלליים וקופת חולים עממית) שאוחדה ב-1974 ומשרתת 13.9 אחוז מהאוכלוסייה, בעיקר באזור ירושלים.
- לאומית שירותי בריאות (בעבר נקראה "קופת חולים לאומית") שנוסדה ב-1933, ומשרתת 8.5 אחוז מהאוכלוסייה.
- קופת העזר למקרי מחלה של האוניברסיטה העברית[2]
שירותי בריאות נוספים
קופות החולים רשאיות להציע חבילות שירותים נוספים שלא כלולים בסל ("ביטוחים משלימים") הכוללים בין היתר השתתפות ברכישת מוצרים שונים, רפואה משלימה, קבלת חוות דעת מרופאים מומחים, בחירת רופא מנתח, טיפולים אורטודנטיים, רפואת ספורט, ייעוץ דיאטני ועוד. עבור חבילת שירותי הבריאות הללו גובות הקופות תשלום חודשי קבוע (סכום כולל למשפחה, בהתאם למספר הנפשות ולגיל), בין אם נעשה שימוש באחד השירותים ובין אם לאו. אין חובה לרכוש את חבילות השירותים הללו, וחובה על הקופה למנוע אפליה ולאפשר לכל חבריה לרכוש אותן, אם ימצאו לנכון. מעבר לכך קופות החולים נוהגות לגבות השתתפות עצמית עבור צריכת חלק מהשירותים, ובתמורה לכך המטופלים רשאים לראות רופא מומחה, לדוגמה: פסיכיאטר, נוירולוג, רופא ריאות וכן הלאה. בנוסף מתאפשר לחולים לקבל טיפול מרופא פרטי, שיש לקופת החולים הסכם איתו, אך שם עלות הטיפול אינה סמלית, כלומר קופת החולים מכסה חלק מהמחיר שדורש הרופא, ולא קובעת תעריף לחולים.
לקריאה נוספת
- עופרה גולן, קריטוריונים אתיים לתעדוף שירותי בריאות, משפט רפואי וביו אתיקה, כרך 1 עמוד 22, תשס"ח
קישורים חיצוניים
- מיטל יסעור בית-אור, קופות החולים נמצאות בגירעון שיא, באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2013
- קופות חולים - רפואת הקהילה, באתר כל זכות
- רפאלה כהן, חיה רבין, חברות בקופת חולים 2015, באתר המוסד לביטוח לאומי, ספטמבר 2016
- כרמית ספיר ויץ, דעיכת קופות החולים בישראל עולה לנו בבריאות, באתר מעריב אונליין, 6 באפריל 2017
| קופות חולים בישראל | |
|---|---|
|
הערות שוליים
- ↑ שי ניב, כך קובעים את תקצוב קופות החולים בישראל, 30 בינואר 2012, גלובס
- ↑ פרוטוקול הישיבה המאה-ושתים-עשרה של הכנסת השלוש-עשרה
