מלחמת הזרמים
מלחמת הזרמים (באנגלית: War of Currents) היא כינוי למאבק עסקי ומדעי על שיטת ייצור ושינוע זרם החשמל שהתרחש בסוף שנות השמונים של המאה ה-19. מאבק זה התחולל בין חסידי הזרם הישר בראשות הממציא תומאס אלווה אדיסון לבין חסידי זרם החילופין בניצוחם של הממציא ניקולה טסלה והתעשיין ג'ורג' וסטינגהאוס.
עיקרי המאבק
תחנות הכוח הראשונות שנבנו על ידי אדיסון יצרו כוח בשיטת זרם ישר. בשיטה זו קל יותר לייצר את החשמל, וכן קל יותר לבנות מכשירים חשמליים הפועלים על זרם זה. חסרונה של שיטה זו היא שעוצמת הזרם פוחתת בצורה משמעותית בזמן המעבר בכבלי החשמל מתחנת הכוח עד לבית הלקוח, כך שלא ניתן להזרים חשמל למרחקים ארוכים. חזונו של אדיסון היה הקמת תחנות כוח שכונתיות שיספקו חשמל לסביבתן הקרובה. על מנת להקטין את התנגדות הכבל (שככל שהתנגדותו גבוהה יותר, כך גדל האבדן המתבטא בהתחממות הכבל וככל שהכבל ארוך יותר, כך התנגדותו גבוהה יותר) הועבר החשמל בכבלי נחושת בעלי קוטר גדול, שעלות ייצורם יקרה ומשקלם כבד (ולכן דורש עמודי חשמל מאסיביים יותר).
טסלה ווסטינגהאוס, בראותם את השלכות חוק אוהם על שינוע חשמל למרחקים, צידדו בשיטת זרם החילופין. את המתח של זרם החילופין היה ניתן לשנות בקלות על ידי שנאי, וכך להקטין משמעותית את השפעת התנגדות הכבלים (כיוון שלפי חוק אוהם מכפלת הזרם במתח קבועה. אם מעבירים את החשמל למרחק במתח גבוה, הזרם על גבי הכבל נמוך וכיוון שהאבדן תלוי רק בזרם ובהתנגדות, ניתן להפחית את האבדן תוך הקטנת הזרם במקום על ידי הגדלת קוטרם של הכבלים). כך ניתן היה לשנע חשמל על פני מרחקים ארוכים במתח גבוה ובאבדן נמוך של אנרגיה ולהנמיך אותו קרוב לבתי הצרכנים, בהתאם לצורך. כך ניתן היה להשתמש באותו מקור גם למכשירים הדורשים זרם בדרגות שונות ובפרט למנועים חשמליים רבי הספק, המתאימים במיוחד לשימוש בזרם חלופין.
חסרונה של שיטת זרם החילופין היא שקיים פוטנציאל התחשמלות גבוה יותר כתוצאה ממגע בכבלי המתח בשל פרפור חדרים. עם זאת, גם מזרם ישר בערכי השינוע ניתן להתחשמל בשל נעילת השרירים. אדיסון ניצל היטב חיסרון זה והמציא כיסא חשמלי שעובד בשיטת זרם החילופין על מנת לעורר בציבור פחד מפני שיטה זו. בנוסף הדגים אדיסון חישמול של כלבים, חתולים ולבסוף אף פילה (שהרגה את המטפל שלה) כדי להציג לציבור את הסכנות בזרם החילופין.
על מנת לאפשר שימוש יעיל בזרם החילופין, פיתח טסלה פטנטים רבים; בין הבולטים שבהם ניתן למנות את המנוע החשמלי המונע בזרם חילופין.
בשנת 1893 התמודדו אדיסון וטסלה זה מול זה במכרז להארת התערוכה העולמית של שיקגו (1893). טסלה ניצח במכרז והקים את מערך התאורה בשיטת זרם החילופין. במהלך היריד הדליק נשיא ארצות הברית את מתג החשמל והאיר את היריד. היריד היה הצלחתם המשמעותית הראשונה של וסטינגהאוס וטסלה, והוא היווה מפנה בדעת הקהל לטובת זרם החילופין.
מאוחר יותר ב-1893 זכו וסטינגהאוס וטסלה במכרז להקמת תחנת כוח שתנצל את כוחם של מפלי הניאגרה. התחנה הוקמה וסיפקה בהצלחה חשמל לחוף המזרחי בשיטת זרם החילופין. בכך למעשה הסתיים המאבק ושיטתו של טסלה זכתה בבכורה. כיום זרם החילופין הוא השיטה לייצור והובלת חשמל בכל העולם.
קישורים חיצוניים
- מלחמת הזרמים, PBS
רן לוי, מלחמת הזרמים - חלק א, באתר "עושים היסטוריה", 24 באוגוסט 2007 (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
שגיאות פרמטריות בתבנית:עושים היסטוריה
פרמטרים [ 4 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים רן לוי, מלחמת הזרמים - חלק ב, באתר "עושים היסטוריה", 50911 (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)- איש הכמעט: ניקולה טסלה, תוכניתם של עופר חזות ורועי אוניקובסקי, גלי צה"ל, 14 ביוני 2012 - הקלטה באתר ICast
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] מלחמת הזרמים21207419