תוכנית לשימור אתרים

תוכנית לשימור אתרים היא תוכנית שנועדה לשמור על אתרים בעלי חשיבות היסטורית, לאומית, אדריכלית או ארכאולוגית. תוכנית זאת באה כתוספת לחוק התכנון והבנייה משנת 1991. לכל רשות מקומית ישנה ועדה לשימור אתרים, בסמכותה של הוועדה לקבוע אלו אתרים נועדו לשימור, לחייב בתחזוקת האתר את בעל האתר או להפקיעו אם הוועדה סוברת שנשקפת סכנה לאתר. במקרה של הפקעה הוועדה רשאית למכור את האתר או להשכירו, בתנאי שיובטח שימור האתר על ידי הרוכש או השוכר.
למרות קיומן של ועדות לשימור ברשויות המקומיות, לא תמיד ניכרת פעולתן, ופעמים רבות הורסים יזמים וקבלנים מבנים לשימור, למרות החוק, תוך ידיעה שייאלצו לשלם קנס גבוה. בדרך כלל משתלם להם לשלם את הקנס, ובלבד שהבית "המטריד" ייהרס ויפנה את מקומו ליוזמות חדשות. מהפך משמעותי בתחום זה התחולל במרץ 2009, כאשר בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה פסק פסיקה תקדימית, על פיה אדם שהרס מבנה לשימור בבת גלים ייאלץ לשלם את הקנס הגבוה, ובמקביל לבנות את הבית מחדש בתוך שנה^[1].