עקרון ד'אלמבר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־18:24, 18 באפריל 2019 מאת יהודה שמחה ולדמן (שיחה | תרומות) (הגהה, תיקון קישורים, שיפוץ קודים מתמטיים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'אן ד'אלמבר

עקרון ד'אַלֶמְבֶּר (D'Alembert), הידוע גם כעקרון לגרנאז'–ד'אלמבר (Lagrange–d'Alembert), הוא משפט על חוקי התנועה הבסיסיים של המכניקה הקלאסית. המשפט נקרא על שם מגלהו, הפיזיקאי הצרפתי ז'אן לה רון ד'אלמבר. העיקרון קובע כי סכום ההפרשים בין הכוחות הפועלים על המערכת לבין הנגזרת הזמנית של התנע לאורך כל העתקה וירטואלית המצייתת לאילוצי המערכת, הוא אפס. לפיכך, עקרון ד'אלמבר הוא:

i(𝐅imi𝐚i)δ𝐫i=0
𝐅i הכוחות המופעלים על המערכת.
δ𝐫i ההעתקים הווירטואלים המצייתים לאילוצי המערכת.
mi מסות החלקיקים במערכת.
𝐚i תאוצות החלקיקים במערכת.
mi𝐚i הנגזרת הזמנית של התנע.

משפט זה הוא המקביל הדינמי למשפט העבודה הווירטואלית והוא כללי יותר מעקרון המילטון, שכן הוא אינו מוגבל למערכות הולונומיות. הגבלה הולונומית היא הגבלה התלויה רק בקואורדינטות ובזמן.

הוכחה

העתקה וירטואלית היא שינוי הקונפיגורציה של המערכת, כך שבניגוד להעתקה אמיתית של המערכת, הנעשית בזמן dt , העתקה וירטואלית נעשית מידית. כידוע מחוקי ניוטון, סכום הכוחות על חלקיק שווים לנגזרת הזמנית של התנע שלו:

Fipi˙=0

ומכאן נקבל מידית:

i(Fipi˙)δri=0

קבלת משוואת אוילר-לגראנז'

נבדיל בין כוחות ממשיים Fi(a) לכוחות אילוצים fi:

i(Fi(a)pi˙)δri+ifiδri=0

כאשר האבר השני אשר עוסק בעבודה וירטואלית אשר מתבצעת על ידי כוחות אילוצים, חייב להתאפס. למשל חלקיק המוגבל לנוע על משטח – כוחות האילוצים פועלים בהכרח בניצב למישור, בעוד ההעתקים הווירטואלים חייבים להיות משיקים לו. הטיפול שלנו לא מתייחס למערכות בהן פועלים כוחות כגון חיכוך לאורך המשטח. למרות זאת במקרים מסוימים, כמו גלגול ללא חיכוך, התנאי של אי קיום עבודה עדיין מתקיים.

אנו רוצים עכשיו לאפס בנפרד את המקדים של כל ההעתקות הווירטואליות, אך קיום האילוצים במערכת כופה תלות בין הקוארדינטות השונות. לכן נרצה לעבור לקוארדינטות מוכללות, בלתי תלויות אחת בשנייה.

נתאר את מעבר הקוארדינטות בעזרת מערכת משוואות:

ri=ri(q1,,qn,t)

באופן כללי מספר הקוארדינטות המוכללות שונה ממספר הקוארדינטות הממשיות (כל אילוץ מוריד את מספר הקוארדינטות המוכללות הבלתי־תלויות).

ההעתקה הווירטואלית δri קשורה להעתקה הווירטואלית δqi על ידי:

δri=jriqjδqj

על ידי קשר זה נוכל להגדיר את הכוחות המוכללים Qj

iFiδri=i,jFiriqjδqj=jQjδqjQj=iFiriqj

שים לב כי היחידות הפיזיקליות של הכוחות המוכללים אינם חייבים להיות של כוח. המגבלה היחידה עליהם היא שהמכפלה שלהם עם הקואורדינטה המוכללת תהיה בעלת יחידות של עבודה.

עוד אבר במשוואה עוסק בעבודה הנעשית על ידי הכוחות המדומים. באופן דומה לכוחות המוכללים:

ipi˙δri=i,jmri¨riqjδqj=i,jddt(mri˙riqj)δqji,jmri˙ddt(riqj)δqj

נוכל לבטא את המהירויות:

vi=dridt=jriqjqj˙+rit

נזכור כי ri אינם תלויים באופן מפורש ב־qj˙ ולכן:

viqj˙=riqj

בנוסף לכך:

ddtriqj=k2riqjqkqk˙+2riqjt=qjdridt

נציב ביטוים אלו באבר התנע ונפתח:

=i,jddt(mri˙riqj)δqji,jmri˙ddt(riqj)δqj=i,jddt(mviviqj˙)δqji,jmviviqjδqj=i,jddt(12mvi2qj˙)δqji,j12mvi2qjδqj=ddt(Tqj˙)δqjTqjδqj

כאשר T האנרגיה הקינטית מבוטאת בקואורדינטות המוכללות.

אם הכוח במערכת הוא משמר, ניתן להגדיר אנרגיה פוטנציאלית סקלרית אשר מקיימת:

Fi=Vri

לכן בקואורדינטות מוכללות אבר הכוחות נראה כך:

i,jVririqjδqj=jVqjδqj

והכוח המוכלל ניתן על ידי:

Qi=Vqj

נסכום את האברים:

j((TV)qjddtTqj˙)δqj=0

כאשר δqj הם העתקים וירטואלים שרירותיים. לכן מתקיים לכל אבר בסכום:

(TV)qjddtTqj˙=0

ברוב הבעיות האנרגיה הפוטנציאלית אינה תלויה ב־qi˙ . לכן על ידי הוספת אבר שמתאפס נוכל לבטא מחדש את המשוואה:

(TV)qjddt(TV)qj˙=0

נגדיר את פונקציית הלגראנז'יאן כ־L=TV ובכך קיבלנו את משוואת אוילר–לגראנז':

LqjddtLqj˙=0


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0