מבחן לוקאס-להמר למספרי מרסן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־13:49, 24 במאי 2019 מאת יהודה שמחה ולדמן (שיחה | תרומות) (הגהה, תיקון קישורים, שיפוץ קודים מתמטיים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במתמטיקה, מבחן לוקאס–להמר הוא מבחן ראשוניות למספרי מרסן. המבחן פותח במקור בידי המתמטיקאי אדוארד לוקאס ב־1878 ולאחר מכן שופר בידי דריק הנרי להמר בשנות ה-30 של המאה ה-20. על שמם נקרא גם מבחן ראשוניות כללי, מבחן לוקאס-להמר.

המבחן מחשב בצורה מהירה את האבר ה־2p2 בסדרת לוקאס V(4,1) ובודק האם הוא שקול ל־0 מודולו M (כאשר M=2p1 הוא המספר שצריך לבדוק את ראשוניותו).

המבחן

נתונים מספר ראשוני p>2 ומספר מרסן המתאים לו M=2p1. המשימה היא לבדוק האם M ראשוני. נגדיר סדרה ברקורסיה: si={s0=4si=si122

משפט. המספר M ראשוני אם ורק אם sp20(modM).

זהו מבחן יעיל ביותר, והוא משמש עד היום לבדיקת ראשוניות של מספרי מרסן. החישוב מבוצע כולו מודולו M, ודורש כ־p פעולות של העלאה בריבוע מודולאריות. בייצוג בינארי אלו פעולות מהירות יחסית: הריבוע האמיתי של מספר מתקבל מסיכום ההזזות שלו כלפי מעלה, וחישוב השארית מודולו M מהיר במיוחד מכיוון ש־2p1(modM), כך שתוצאת ההעלאה בריבוע מודולו M היא סכום שתי המחציות בריבוע שהתקבל. בסך הכל מדובר בכ־p3log(M)3 פעולות בינאריות, מהיר יותר ממבחני הראשוניות האחרים כדוגמת אלגוריתם מילר-רבין הנחשב למהיר ביותר.

תמצית הוכחת המשפט

נסתפק כאן בסקירה של ההוכחה לכיוון אחד של המשפט: אם M ראשוני אז sp20(modM).

מכיוון ש־p אי־זוגי, 2p11(mod3) ולכן M הוא שארית ריבועית מודולו 3. אבל M1(mod4), ולכן משפט ההדדיות הריבועית מבטיח כי 3 איננו שארית ריבועית מודולו M. מכיוון שכך, סיפוח השורש הריבועי x של 3 לשדה /M יוצר את השדה הסופי מסדר M2. בשדה הזה נסמן α=2+x.

כעת קל להווכח (באינדוקציה) כי si=α2i+α2i, ובסופו של דבר sp2=0 אם ורק אם α2p1=αM+12=1. מכיוון שהשדה בעל מאפיין M מתקיים αM=2M+xM=2+3M12x=2x=α1, כלומר αM+12=±1. כדי להשלים חלק זה של ההוכחה, יש להראות כי לשורש 23M14(1+x) של α אין, בתורו, שורש ריבועי.

הכיוון ההפוך דומה, אלא שבמקום השדה בגודל M2 יש לחשב בשדה בגודל Q2 כאשר Q גורם ראשוני של M שעבורו 3 איננו שארית ריבועית.

ראו גם

לקריאה נוספת

Richard Crandall and Carl Pomerance (2001). Prime Numbers: A Computational Perspective, 1st edition, Springer. מסת"ב 0387947779. Section 4.2.1: The Lucas-Lehmer test, pp.167–170.

קישורים חיצוניים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0