ליברל (מגזין)
שגיאות פרמטריות בתבנית:עיתון
פרמטרים [ אתר, נוסד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| סוג | ירחון בנושאי פוליטיקה, תקשורת ותרבות |
|---|---|
| פורמט | ירחון |
| מו"ל | לאוניד נבזלין |
| בעלים | ליברל תקשורת בע"מ |
| עורך ראשי | רותם דנון |
| שפה | עברית |
| מערכת | רחוב שוקן 21, תל אביב |
| תפוצה | 35,000 |
| מדינה |
ישראל  |
ליברל הוא ירחון ישראלי, המתמקד בפוליטיקה, תקשורת ותרבות.
ליברל נוסד בתחילת 2014 על ידי לאוניד נבזלין ורותם דנון, תוך לקיחת השראה ממגזינים פוליטיים מובילים בחו"ל, כמו "אטלנטיק", "הניו יורקר" ו"אקונומיסט".
הגיליון הראשון יצא במאי 2014.
צוות הירחון
יושבת ראש ליברל תקשורת בע"מ, החברה המוציאה את המגזין, היא אירינה נבזלין, בתו של הבעלים נבזלין, שמחזיק גם ב-20% ממניות עיתון "הארץ".
מנכ"לית הירחון היא ענבל זלצמן; רותם דנון משמש כעורך, ופיני אסקל כעורך המשנה.
תיאור
חלק ניכר[דרוש מקור] מתפוצת המגזין היא הפצה רוויה ויזומה למעגל מקבלי ההחלטות בישראל: מנהלים בכירים, פוליטיקאים, פרסומאים ויועצי תקשורת, שופטים וסגל אקדמי בכיר.
חזון המגזין כפי שהוצג עם הקמתו, הוא לתת במה לסיקור עומק, בלתי מוטה, של הפוליטיקה והתקשורת בישראל. המגזין מציג מבט על-זמני, מנותק מהכרוניקה העיתונאית, על סיפורים, תופעות ואישים בתחומים האלה. כך למשל, הוא החזיר את ז'אנר "הפרופיל הפוליטי", כפי שהיה קיים בעבר הרחוק במגזינים כמו "העולם הזה". בין השאר פורסמו בו פרופילים של אביגדור ליברמן, יצחק הרצוג ונפתלי בנט. הוא מסקר תופעות רוחב בפוליטיקה בפרויקטים מרובי כותבים, כמו: "מדוע אין מועמדים בעלי סיכוי לראשות הממשלה בישראל מלבד נתניהו", "מתי ולמה הפסקנו להאמין בתהליך השלום", ו"איך שינתה המחאה החברתית את החברה הישראלית". בנוסף, מובאות סקירות ייחודיות על הפוליטיקה העולמית ומקומה של ישראל בזירה הגאו פוליטית.
פרק התקשורת של המגזין מכיל כתבות על אחורי הקלעים של עולם העיתונות, חשיפה של התהליכים המניעים את המדיה בישראל, וטורים וניתוחים מאת בכירי התקשורת המקומית. פרק התרבות מביא סיפורים וניתוחים של תרבות פופולרית מנקודת מבט גבוהה, בדומה ל"ואניטי פייר" ו"רולינג סטון".
המגזין מודפס בהדפסה ייחודית, עם כריכה עבה בעלת אפקט מחוספס. שעריו מאויירים על ידי אלון ברייאר. האיורים שולטים גם בפנים המגזין, כשרוב הכתבות והטורים מובלים על ידי נבחרת מאיירים מגוונת, ביניהם ברייאר עצמו, עדי אלקין, יונתן פופר, זוהר וינר, רונלי פאר, תום אנגלר, יותם כהן, יניב טורם, רועי הרמלין ונוספים.
בין הכותבים במגזין: בעז גאון, אודי סגל, נינו אבסדזה, רונית ורדי, מנחם גשייד, ירון טן-ברינק, שרה לייבוביץ דר, שלום ירושלמי, נדב איל, נדב פרי, דנה ויס, גבי גולדמן, רן אדליסט, דני קושמרו, אבי בניהו, עמנואל רוזן (צירופו הוביל לפרישתם של טל שניידר ואבנר הופשטיין מהמגזין[1]), אסי שריב ונוספים.
בין כותבי הטורים הקבועים במגזין: אמנון לוי, אביעד קיסוס, צבי האוזר, ראודור בנזימן, יובל נתן, יאיר רוה, שי גולדן, רוגל אלפר, יעל פז מלמד, אלדד יניב, שלמה נקדימון, רפי מן ורוביק רוזנטל.
מבנה המגזין
- פרק פוליטיקה (כמחצית מהתוכן כולו)
- פרק תקשורת
- פרק תרבות
- טורים ומדורים אישיים
קישורים חיצוניים
- אתר מגזין ליברל
- לי-אור אברבך, הטורים של אלדד יניב עוברים למגזין ליברל, באתר גלובס
- יובל אביבי, היום עיתונאים ציניים עושים עיתונות צינית, באתר גלובס, 19 בפברואר 2014
- לי-אור אברבך, שמו של המגזין החדש של נבזלין ליברל, באתר גלובס, 2 בפברואר 2014
- דוד אברהם, ליברל יוצא לאור, באתר וואלה, 11 במאי 2014
- עמוס שוקן, עמוס שוקן משיב לוואלה! ברנז'ה, באתר וואלה, 20 במאי 2014
- אייל דץ, ביקורת מגזין, באתר מאקו, 15 במאי 2014
- תערוכת איורי ליברל בטיים אאוט, מאי 2015
רותם דנון, עורך ליברל, בראיון אישי בתוכנית חיידק פוליטי בערוץ הכנסת, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ↑ רוגל אלפר, הוא כבר מסומן, באתר העין השביעית, 13 במאי 2014
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ליברל (מגזין)25355678