שלד בורסאי
שלד בורסאי היא חברה, שמניותיה רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך, אך לרוב המסחר בה נמוך מאד משום שאין לחברה כל פעילות בגלל שהיא מכרה את פעילותה או בגלל שהיא כשלה מבחינה עסקית והפסיקה את פעילותה.
אדם או חברה יכולים לקנות שלד בורסאי בעלות נמוכה יחסית, למזג לתוכו פעילות חדשה, ובכך להכניס את הפעילות לחברה ציבורית, שיכולה לגייס הון עם פחות מגבלות לעומת הנפקה ראשונה. כלל אצבע מתמחר את שוויו של שלד בורסאי בכמיליון דולר, תוך התחשבות בחסכון ההוצאות בגין רישום, פרסום תשקיף והוצאות רגולטוריות שונות נוספות. רכישת השלד מתבצעת לרוב בדרך של רכישה במהופך (נקראת גם מיזוג הפוך), שבו הבעלים של החברה הפרטית, שרוצה להפוך אותה לציבורית, מזרים נתחים מהחברה לתוך השלד, ובתמורה מקבל נתח מהחברה הציבורית. ניתן להסתכל על זה גם בצורה כזאת שהחברה הפרטית מחזיקה בציבורית, והציבורית רוכשת את הפרטית.
פעמים רבות לשלד הבורסאי רשומים הפסדים כתוצאה מפעילותו הקודמת, וניתן, בתנאים מסוימים, לקזז הפסדים אלה לצורכי מס מהרווחים בפעילות החדשה. לפיכך להפסדים אלה יש ערך, שיש להביאו בחשבון בעת קביעת ערכו של השלד הבורסאי.
בשנים האחרונות יש בישראל מספר גובר של שלדים בורסאיים, בשל חוסר הכדאיות הכלכלית של חברה ציבורית. כיוון שגם עלויות ההנפקה עלו משמעותית, ערך השלדים לאו דווקא ירד, ובפרט מרבית המקרים בהם חברה פרטית מחליטה להפוך לציבורית נעשים דרך שלדי בורסאי כדי לחסוך את עלויות ההנפקה.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
- אלי שמעוני, תחיית השלדים, באתר ynet, 15 באפריל 2005
- רותם סלע, ראש הממשלה: "יש עודף רגולציה. הגענו למצב שבו רגולטור אחד נלחם בשני", באתר nrg, 14 באוגוסט 2012
- ענת ציפקין, הבורסה מהדקת פיקוח: שליטה בשלד בורסאי תוגבל ל־90%, באתר כלכליסט, 4 ביולי 2012
- משה גורלי, גד סואן: "עודף הרגולציה משתק את החברות הציבוריות", באתר כלכליסט, 27 ביוני 2011
