U-480
הצוללת הגרמנית אלבריך, שנקראת גם U-480 הייתה צוללת ניסויית של הקריגסמרינה מתקופת מלחמת העולם השנייה, שהייתה הצוללת החמקנית הראשונה בעולם. כשהיא נקראת כך על שם הדמות מהמיתולוגיה הגרמנית שהייתה בעלת היכולת להפוך לבלתי נראית, היא הייתה מצוידת בציפוי גומי מיוחד, שהפך אותה לקשה לגילוי על ידי הסונאר הבריטי ASDIC.
U-480 ביצעה שלושה פטרולי מלחמה, כולם תחת פיקודו של פורסטר. בגלל הציפוי המיוחד שלה, הצוללת נשלחה לתעלה האנגלית המבוצרת היטב. האלבריך עבד - U-480 מעולם לא נתגלתה על ידי סונאר.
הציפוי
הגרמנים פיתחו ציפוי מיוחד שהיה יריעה עבה של גומי סינתטי בעובי 4 מילימטר, ששיככה קול בתחום התדרים 10 עד 18 קילוהרץ ל-15% מעוצמתו הרגילה. תחום התדרים הזה תאם את תחום הפעולה של הסונאר האקטיבי ASDIC של בעלות הברית. הגומי הכיל סדרה של חורים שמיקומם תוכנן היטב, שעזרו לספוג את האנרגיה של גלי קול. היו בעיות עם הטכנולוגיה הזאת: החומר תפקד בצורה שונה בעומקים שונים כתוצאה מדחיסת החללים על ידי לחץ המים, ומספר בעיות נוספות. המבחנים הראשונים בצוללת נערכו ב-1940, אך לא נעשה בה שימוש מבצעי עד 1944. הציפוי נקרא כעת ציפוי אנטי - אקוני (Unechonic tile) וכמעט כל הצוללות המודרניות מצופות בו במידה זו או אחרת.
שימוש ראשון בציפוי בולע מכ"ם
בעקבות עבודתו וההערות בנושא של הפיזיקאי הגרמני ארנולד זומרפלד, הגרמנים פיתחו לראשונה עבור הצוללת חומרים בולעי אותות מכ"ם (Radar absorbant material), אשר תפקדו כבולמי זעזועים אלקטרומגנטיים, כלומר כחומרים שמטרתם לספוג את הגלים האלקטרומגנטיים ולהמיר את האנרגיה האלקטרומגנטית שאצורה בהם לסוגים אחרים של אנרגיה (תנודות מכניות, חום וכו'). בחומרים המרוכבים המיוחדים הללו, אשר היו ידועים בגרמניה בכינויים Sumpf ו-Schornsteinfeger, נעשה שימוש כדי לצפות את הפריסקופים של הצוללות הגרמניות, כדי להפחית את הנראות שלהם למכ"ם בתחום אורכי הגל שסביב 20 cm שהיה בשימוש בעלות הברית. לפי Ridenour:
"חומרים בולעי מכ"ם יוצרו לראשונה בגרמניה לצורך ציפוי צוללותיהם בחומר שיהפוך אותם לנראות פחות למכ"ם. המקדם הדיאלקטרי והפרמיביליות הדרושים של החומר הבולע הושגו באמצעות ריכוז גבוה של חלקיקים מתכתיים מסוימים (Crabonyl iron) כדוריים בתוך רובד הציפוי. ריכוז המתכת היה 80% במשקל, וערכי המקדם הדיאלקטרי והפרמיביליות היו ו-. חומר בולע מסוג שני גם הוא פותח בגרמניה. הוא הורכב מסדרה של שכבות אשר מוליכותם החשמלית עלתה בהדרגה עם העומק שלהם. השכבות הופרדו בפלסטיק מסוג מסוים שמקדמו הדיאלקטרי היה קרוב ל-1. הבליעה הייתה מצוינת בין אורכי הגל 4 ו-13 cm. "
