יוזמות אברהם
יוזמות אברהם (לשעבר "יוזמות קרן אברהם") היא עמותה יהודית־ערבית המקדמת שילוב ושוויון בין יהודים וערבים־פלסטינים אזרחי ישראל באמצעות מיזמים רחבי־היקף המיועדים להדגים ולקדם מדיניות ציבורית רצויה. העמותה הוקמה בשנת 1989 ופעלה כקרן פילנתרופית אשר תמכה בארגונים ובפעולות המקרבות בין יהודים וערבים. במהלך השנים השתנתה העמותה והתפתחה לגוף המוביל מיזמי שטח נרחבים משלה, והיא אחד הארגונים הגדולים והמשפיעים בשדה היהודי־ערבי בישראל.
אסטרטגיית פעולה
אסטרטגיית הפעולה הראשית של העמותה היא "שכנוע מבוסס עשייה", שפירושה ביצוע מיזמי שטח נרחבים שמטרתם להדגים מדיניות ציבורית רצויה בתחום היהודי־ערבי. המדיניות האמורה חותרת להעמיד את מקבלי ההחלטות על התועלות הגלומות בה כדי שיכירו בה, יאמצו אותה ואף ירחיבוה. דרכי פעולה נוספות כוללות סִנְגוּר והסברה, תקשורת ופרסום וכן טיפוח קשרים עם הממשל לקידום למען מטרות העמותה.
מבנה
יושבי הראש השותפים של ועד העמותה בישראל הם עו"ד בשאיר פאהום־ג'יוסי והיזם אורני פטרושקה. המנכ"לים המשותפים של העמותה הם אמנון בארי־סוליציאנו וד"ר ת'אבת אבו ראס. צוות העמותה כולל הן יהודים והן ערבים העובדים בשיתוף.
לעמותה משרדים בארצות הברית ובבריטניה. בחבר המנהלים הבין־לאומי מכהנים כ־30 חברים, ובראשו עומדים עו"ד ג'פרי לואיס ואורני פטרושקה. יושב הראש של אגודת הידידים בבריטניה הוא העיתונאי הבכיר אלכס ברומר.
חברי הוועד המנהל של העמותה הם עמליה אדלר־וקסמן, ד"ר מוחמד אל־נבארי, נטלי ברקן, ד"ר ליאור הרמן, עו"ד ארנה לין, ענת סרגוסטי, מירה עווד ונמרוד שלבי.
תקציב
תקציב העמותה לשנה עומד על כ־10 מיליון ש"ח והוא מתבסס על מענקים מגורמים פרטיים ומוסדיים בישראל ומחוץ לה. העמותה מתנהלת על פי נהלים מחמירים. מיזמי העמותה מוערכים באופן שוטף ואחת לארבע שנים נעשה תכנון אסטרטגי כולל. בשנת 2019 ייסדה העמותה קרן צמיתה בהיקף של 12 מיליון דולרים, והיא עתידה לספק כ־10% מתקציבה בשנים הקרובות.
לעמותה אישור ניהול תקין ותו אפקטיביות של ארגון "מידות". הוועדה הציבורית של עיגול לטובה בחרה לכלול את העמותה בין הארגונים שניתן לתרום להם באמצעי זה. התרומה לעמותה מוכרת לצורכי מס.
פעילות ומיזמים
חינוך והכשרה לחיים משותפים
מאחר שהשונוּת וההפרדה בין זרמי החינוך השונים בישראל מובילות לריחוק, לשנאה ולגזענות הפוגעים במרקם החיים המשותף, החליטה עמותת יוזמות אברהם לקדם למידה וחינוך לחיים משותפים בכל שלבי החיים של הציבור בישראל החל מבית הספר היסודי, חטיבות הביניים ובתי הספר התיכון וכלה במסגרות לבוגרים, ובהן האקדמיה ועולמות התעסוקה.
מיזמי העמותה בתחומי החינוך וההדרכה לחיים בחברה משותפת מותאמים לצרכים של כל שכבת גיל, והם פועלים בקרב תלמידים, מורים, מנהלי בתי ספר, אנשי סגל באקדמיה ומנהלים וצוותים במקומות עבודה.
- לימוד משותף[1] – הוראת אנגלית במסגרת משותפת לתלמידי חטיבות ביניים בבתי ספר ביישובים ערביים ויהודיים סמוכים כדי להדגים שילוב חלקי בין בתי ספר ערביים ויהודיים המתבסס על אינטרס פדגוגי וערכי משותף.
- חיים בארץ אחת – התוודעות של בני נוער יהודים בבתי ספר תיכוניים[2] ובמכינות הקדם־צבאיות[3] לחברה הערבית והתוודעות של בני נוער ערבים לחברה היהודית. מטרת המיזם להדגים חינוך יעיל לחיים משותפים בגילים מעצבי־זהות.
- אקדמיה כמרחב משותף[4] – עיצוב המוסדות להשכלה גבוהה כמכלילים, מזמינים ושוויוניים כלפי תלמידים ואנשי סגל ערבים כדי להקל את קליטת עשרות אלפי הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות ובמכללות. הדבר נעשה באמצעות קורסים בכשירות רב־תרבותית, פעולות להכרת החברה הערבית והוראת ערבית לסגלים באוניברסיטאות, הובלת פורום ההנגשה עבור בני החברה הערבית במוסדות להשכלה גבוהה ועוד.
- כשירות תרבותית – עריכת סדנאות וקורסים להכרת החברה הערבית בגופים ממשלתיים, בארגונים עסקיים, בגופים לשירותי בריאות ובעמותות.
קהילות בטוחות
"קהילות בטוחות"[5] הוא מיזם לקידום שירותי אכיפה ושיטור הוגנים ומועילים עבור האזרחים הערבים באמצעות שינוי יסודי באופן השיטור כלפיהם, רכישת אמון ולגיטימציה מצדם והגברת נכונותם לשיתוף פעולה. זאת כדי להיאבק בנגע האלימות בחברה הערבית וכדי להגביר את הביטחון האישי של האזרחים הערבים ביישוביהם. המיזם פועל ברשויות מקומיות אלה: טמרה, מג'ד אל־כרום, עכו, ג'סר א־זרקא, כפר קאסם, לוד וערערה בנגב. רכזים יישוביים פועלים בשטח לשיפור הביטחון בשיתוף ההנהגה המקומית, המשטרה והקהילה, ובה בעת ננקטות פעולות ליישום המודלים הנלמדים בשטח ברמה הארצית באמצעות רשויות המדינה וההנהגה הערבית הארצית. במסגרת המיזם נעשה בכל שנה מחקר הבודק את מדד הביטחון האישי בחברה הערבית[6] העוקב אחר תחושת הביטחון האישי של האזרחים הערבים ומציג את המצב בשטח ואת הפעולות שנוקטות הרשויות למיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית.
מיזם זה הוא המשך ישיר למיזם "קשרי קהילה־חברה ערבית" שהחל לפעול בעקבות השבר העמוק בין המשטרה לציבור הערבי שהגיע לשיאו באירועי אוקטובר 2000. חוסר האמון הקיצוני בין הצדדים באותה התקופה הוביל להיעדר שיטור ולהיעדר שמירה על הסדר: האזרחים הערבים לא רצו במשטרה ביישוביהם והמשטרה חששה מעימות עימם. המיזם ביקש לגשר על הפערים כדי להעניק לאזרחים הערבים שיטור יעיל ולהשתית יחסי אמון ולגיטימציה בין הצדדים. עבודה רגישה זו לוותה ועדיין מלווה במתח ובחשדנות רבה, ובמסגרתה פותח תחום ידע חדש, אשר הוצג בספר "שיטור בחברה משוסעת"[7] בעריכת ד"ר גיא בן־פורת ואורי גופר, שהוציאה העמותה בשנת 2013.
על אף המאפיינים הייחודיים של היחסים הקשים בין המשטרה לבין האזרחים הערבים בישראל, המיזם שאב השראה מרעיונות לשיפור היחסים בין משטרה למיעוטים ברחבי העולם. לשם כך נלמדו הרפורמות שנערכו בשירותי המשטרה במקומות אלה: צפון אירלנד[8], לוס אנג'לס, וושינגטון, לונדון וספרד. קצינות וקצינים מסגל הפיקוד של משטרת ישראל ביקרו במקומות אלה יחד עם מנהיגים מהחברה הערבית וחלק מהמודלים שנלמדו בחו"ל יושמו בארץ, כגון מודל הוועדות המייעצות להידברות ותיאום בין תושבי רשות מקומית לבין תחנת המשטרה הסמוכה אליה.
המיזם הורחב בשנת 2016 לטיפול כוללני בהידרדרות הביטחון האישי ביישובים הערביים כדי לזהות ולהתמודד עם גורמי העומק לאלימות ולפשיעה הגוברות בחברה הערבית.
ערים משותפות
המיזם "ערים משותפות" חותר לפיתוח תפיסה סדורה לניהול הערים המעורבות הקיימות והמתהוות ולהפיכתן לערים משותפות, מכלילות ושוויוניות באמצעות תוכניות לחינוך בקהילה, לימוד מודלים של ערים משותפות בעולם, סִנְגוּר ומדיניות. זאת כדי לשפר את היחסים בין ערבים ויהודים באותן ערים ולשמש דוגמה לערים נוספות ההופכות למעורבות.
פחות משנה לאחר אירועי יום הכיפורים 2008 בעכו הוציאה העמותה את הפרסום "ערים ואזורים מעורבים – פני המחר של מדינת ישראל"[9], העוסק בשאלה איך צריכה להתנהל ולהיראות עיר שבה חיים יחד ערבים ויהודים.
בניסיון למנוע עימותים בערים המעורבות בשנת 2015, שבה חלו יום הכיפורים וחג הקרבן (עיד אל־אדחא) באותו יום ממש, הפיקה העמותה סרטון אנימציה[10] יחד עם האנימטור חנוך פיבן, והוא הוקרן בערוצי הטלוויזיה בימים שלפני החגים. בערב החג ערכה העמותה כנס ציבורי גדול בלוד בהשתתפות הרבנים הראשיים לישראל, ראשי בית הדין השרעי, ראשי העדות הנוצריות וחברי כנסת יהודים וערבים, וכולם קראו יחד לסובלנות ולסולידריות בין יהודים לערבים.
תקשורת כמרחב משותף
המיזם "תקשורת כמרחב משותף"[11] חותר לקידום סיקור הוגן ומגוון של המיעוט הערבי בתקשורת הישראלית. המיזם החל כשיתוף פעולה במחקר משותף עם עמותת "אג'נדה", אשר הוצג בסדרה של כנסים החל משנת 2009[12]. המיזם פועל לשינוי באופן שבו תופסים עיתונאים את החברה הערבית ולהרחבת הידע שלהם בשפה הערבית, בתרבות של האזרחים הערבים בישראל ובמציאות חייהם באמצעות קורסי שפה ותרבות ערבית לעיתונאים לצד סיורי שטח ייעודיים ביישובים ערביים.
סִנְגוּר וקידום מדיניות
נוסף על מיזמי השטח העמותה פועלת לקידום מדיניות לשילוב ושוויון בשורה של נושאים באמצעות כלי סִנְגוּר: תקשורת, קשרי ממשל, עבודה בכנסת ויחסי ציבור.
פעילות זו כוללת בין השאר הגברת המודעות של מקבלי ההחלטות לצרכים הייחודים של המיעוט הערבי בישראל ולחשיבות של הכללתו בתהליכי קבלת ההחלטות; ניטור תהליכי חקיקה ותוכניות ממשלתיות והעברת ניירות עמדה וחוות דעת הנוגעות לאזרחים הערבית; קידום המודלים למדיניות המתבססים על המיזמים שמפעילה העמותה בשטח בקרב קובעי המדיניות בכל תחום; העלאת נושאים המצריכים טיפול בחברה הערבית וביחסי יהודים־ערבים לסדר יומם של נבחרי ציבור ושל פקידי מדינה ברמה הארצית והמקומית; עריכת סיורים בשטח והנגשת מידע לקובעי המדיניות.
מיזמים בולטים לאורך השנים
יא־סלאם: שפה כגשר תרבותי
הוראת השפה והתרבות הערבית בידי מורות ערביות בבתי ספר יסודיים עבריים. המיזם נועד להדגים הוראה יעילה של ערבית במערכת החינוך העברית בשילוב מוצלח של מורים משני המגזרים. המיזם הושק בשנת 2005 ומטרתו להוכיח למשרד החינוך שאפשר לעורר בתלמידים יהודים אהבה לשפה הערבית ולשפר את עמדותיהם ביחס לאזרחים הערבים ולתרבות הערבית[13]. כך החלו מורות ומורים ערבים להשתלב לראשונה במערכת החינוך העברית. המודל החינוכי[14] של "יא־סלאם" הוצג בהרחבה בחוברת שפרסמה העמותה בשנת 2013[15].
בעשור הראשון להפעלתה למדו בתוכנית כמעט רבע מיליון תלמידים בכיתות ה'–ו', ובמאי 2016 הודיע משרד החינוך בכנסת שהוא מאמץ את הרעיון ומרחיב בהדרגה את לימודי הערבית בכל בתי הספר היסודיים העבריים.
מפגשי תלמידים יהודים וערבים
לאורך השנים מפעילה העמותה מפגשים בין תלמידי בתי ספר יהודים וערבים לשם היכרות הדדית, להימנעות מנטייה לסטריאוטיפים ולטיפוח חברויות ושיתופי פעולה. המפגשים עוסקים בתחומי עניין משותפים כגון מוזיקה, ספורט, תרבות ואמנות, פעילות למען הסביבה ועוד. המפגשים נערכים בשיתוף משרד החינוך, רשויות מקומיות וארגונים עמיתים, ולאורך שלושים שנותיה של העמותה השתתפו בהם מאות אלפי תלמידים.
עברית בסלאם
הוראת השפה העברית בבתי ספר יסודיים ערביים בידי מורות יהודיות. המיזם[16] נועד להדגים התמודדות יעילה עם הירידה ברמת העברית בקרב תלמידים ערבים, שזוהתה כחסם של ממש בהשתלבות בחברה הישראלית. תוכנית הלימודים המיועדת לכיתות ג' עד ו' פותחה בשיתוף פעולה עם מט"ח במסגרת תוכנית "עברית על הרצף" של משרד החינוך, ועברית היא שפת האם של המורות והמורים המלמדים אותה. בעקבות הצלחת התוכנית, עמותת יוזמות אברהם סיימה בהפעלתה בתום שנת הלימודים 2018–2019.
התנדבות קהילתית – טליעה
מיזם של שנת התנדבות בקהילה והעצמה אישית לצעירות ערביות ברשויות המקומיות כמודל מוסכם למתווה התנדבות המקובל על החברה הערבית. זאת על רקע ההתנגדות ארוכת השנים למודל השירות הלאומי־אזרחי שמפעילה הממשלה.
מודל שנת ההתנדבות נוסה בהצלחה במשך ארבע שנים (2015–2018) בשיתוף פעולה עם עמותת אג'יק־מכון הנגב ושש רשויות מקומיות ערביות. המיזם זכה להכרה מצד חברי כנסת וראשי רשויות ערביות והם הודיעו כי יהיו מוכנים להפעילו בחברה הערבית במימון המדינה.
טיפוח מנהיגות ערבית חברתית־פוליטית – קיאדה סיאסיה
הכשרת קבוצות נשים וצעירים ערבים ברחבי הארץ (כולל מן החברה הדרוזית) לפעילות פוליטית, ציבורית וקהילתית כדי לקדם את השתתפותו ואת ייצוגו של המיעוט הערבי בתהליכי קבלת ההחלטות, בגופים ציבוריים, בעיריות ובארגונים חברתיים. מיזם זה, אשר פעל בין השנים 2012–2018 תרם לגידול ניכר בשיעור הנשים הערביות שהצטרפו לפעילות ציבורי.
שריכאת חיאה – שותפות לחיים
הכשרה מקצועית של נשים ערביות והשמתן במקומות תעסוקה, אשר נועדה להדגים שילוב של נשים ערביות בתעסוקה ולהפריך את התפיסה שנשים ערביות מנועות מלצאת לעבודה מטעמים של דת ומסורת. המיזם[17], אשר פעל בין השנים 2007–2012, הקיף ארבעה יישובים בגליל (נחף, דיר אל־אסד, מג'ד אל־כרום ועראבה) ועוד שני יישובים בדואיים בנגב – לקייה ואבו קרינאת – ובהם הכשיר המיזם כ־500 נשים ושילבן בעבודה. המיזם הפריך את המיתוס שנשים ערביות אינן עובדות מחוץ למשק הבית בשל חסמים פנים־חברתיים וכך נסללה הדרך לגיבוש תוכניות להכשרת נשים ערביות ולהעסקתן. בשנת 2013 פרסם משרד הרווחה מכרז להפעלת המיזם בעשרות יישובים ערביים. המיזם סיים את פעולתו במסגרת יוזמות אברהם בהתאם לאסטרטגיית "שכנוע באמצעות עשייה" של העמותה.
מרקם בגליל
שיתוף פעולה בין רשויות מקומיות יהודיות וערביות בלב הגליל בתחומים של איכות הסביבה, חינוך ופיתוח כלכלי. המיזם נועד לשקם את הקשרים בין יהודים וערבים בעקבות אירועי אוקטובר 2000 ולקדמם לשותפות אזורית.
המיזם[18], אשר פעל בין השנים 2001–2010, מתבסס על הרעיון של בניית רשת ענפה של שיתופי פעולה: תלמידים ומורים, קבוצות ספורט, מקהלות, פעילי איכות סביבה, עסקי תיירות ואנשי עסקים. כל אלה בחסות של העיריות ושל ראשי הערים שכונסו לקידום רעיונות של שיתוף פעולה בין־מוניציפלי ולליבון סוגיות אזוריות כגון אזורי שיפוט, התמודדות עם מפגעים אזוריים ועוד. הרשויות שהשתתפו במיזם היו המועצה האזורית משגב על שלושים יישוביה, הערים סח'נין וכרמיאל, המועצות המקומיות עראבה, כאוכב אבו אל־היג'א, דיר אל־אסד, מג'ד אל־כרום ונחף. המיזם הוכיח ששותפות אזורית ערבית־יהודית, המתבססת על קידום אינטרסים משותפים, מועילה ואפשרית. על בסיס רעיון זה הוקם בשנת 2017 אשכול יישובי בית הכרם הכולל שבע רשויות מקומיות שרובן היו שותפות במיזם.
התפתחות הארגון
הקמת הארגון ושנותיו הראשונות – קרן אברהם כקרן פילנתרופית
הארגון הוקם בשנת 1989 ונקרא "קרן אברהם"; מקימיו הם הנדבן היהודי־אמריקני אלן ב' סליפקא ז"ל והפרופסור יוג'ין וינר ז"ל, שהיה פעיל לצדו של ד"ר מרטין לותר קינג בתנועה לזכויות האזרח בארה"ב. בראשית ימיו היה זה גוף מקצועי קטן, משרדיו שכנו ברחוב הלל בירושלים, ותפקיד הצוות היה לזהות יוזמות בנות־מימוש ולסייע להן בתכנון, במימון ובביצוע. בראש הארגון עמדו ד"ר פייסל עזייזה והנקה הבסי, והמנהלת הראשונה של הקרן הייתה ד"ר רחל שילה.
הפעולה הראשונה של הארגון הייתה מיפוי שדה הדו־קיום היהודי־ערבי. בשנת 1992 פורסם "מדריך קרן אברהם לארגונים ולפעולות המקדמים דו־קיום בין יהודים לערבים בישראל"[19], ונכללו בו 350 ארגונים ופרויקטים הפועלים במרחב זה. את המדריך כתבו בני הזוג אניטה ויוגי'ן וינר והסוציולוג ארנון בר־און.
בשנותיה הראשונה שימשה הקרן חממה ובית גידול לעשרות רבות של ארגונים ולמאות רעיונות ויוזמות שנועדו לשפר את מצב החברה הערבית ואת היחס אל האזרחים הערבים. בין השנים 1992–2002 העניקה העמותה מאות מענקים לארגונים שהוקמו כדי לקדם שותפות ושוויון יהודי־ערבי. היקף התמיכות בתקופה זו מסתכם על פי ההערכות ביותר מ־50 מליון ש"ח.
באותן שנים שימשה מועצה יהודית־ערבית מעין "מטרייה ציבורית" לקרן אברהם וקשריה הענפים סייעו להפיץ את רעיון השותפות היהודית־ערבית. בראש המועצה עמד נשיא המדינה החמישי יצחק נבון ואחריו שימש בתפקיד שר המשפטים לשעבר, הפרופסור דוד ליבאי. בראש הוועד המנהל של הקרן עמד אז אלן סליפקא, וסגניו היו השופט בדימוס עבד אל־רחמן זועבי והתעשיין דב לאוטמן. בין השאר תמכה הקרן בארגונים אלה: יד־ביד, סיכוי, מכון מרחבים, הפורום להסכמה אזרחית, המרכז היהודי־ערבי לפיתוח כלכלי, אג'יק, מרכז גבעת חביבה, מדרשת אדם לדמוקרטיה ושלום ע"ש אמיל גרינצוויג, בית הספר לשלום בנוה שלום, בית הגפן בחיפה, הבית הפתוח ברמלה, התאטרון הערבי־עברי ביפו, תנועת הנוער היהודית־ערבית סדאקה־רעות, ילדי השלום, שכנים בגליל. העמותה ביססה וטיפחה ארגוני חברה אזרחית ערבים־פלסטיניים בישראל ובהם: המועצה האזורית לכפרים הלא־מוכרים, אגודת הגליל, תיאטרון דיוואן אל־לאג'ון, המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, עמותת אל־זהראווי, מרכז מוסאווה, סאות' אל־עאמל, העמותה לקדמה חברתית בחיפה, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, עמותת אל־זהרא בסח'נין, עמותת אינסאן בשפרעם, בית אל־שביבא בבקה אל־גרביה, העמותה לפיתוח קהילתי בעכו, העמותה לרווחה ולפיתוח בנחף, אגודת נשים ערביות בעכו, עמותת כפר קאסם לחינוך ותרבות, עמותת אל־הודא בחורה ועוד.
קרן אברהם פעלה גם לקידום זכויות אדם ואזרח של האזרחים הערבים באמצעות תמיכתה בתוכניות של גופים אלה: עמותת ידיד, סִנְגוּר קהילתי, רופאים לזכויות אדם, מרכז אדווה, רבנים לזכויות אדם, המרכז לפלורליזם יהודי (כיום המרכז הרפורמי לדת ומדינה), בזכות וכן עמותת לינק לאיכות הסביבה.
הקרן תמכה בפיתוח ובהפעלה של תוכניות חינוך לחיים משותפים המפגישות בני נוער ערבים ויהודים, בהן חינוך להומניזם באמצעות לימוד השואה לנוער ערבי ויהודי בבית לוחמי הגטאות, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, אפשר אחרת, מארג, הקרקס הירושלמי, מוזאון עין דור, מוזאון ארצות המקרא, מוזאון ישראל, אוניברסיטת חיפה, מכללת גורדון, מכללת דוד ילין, מכללת קיי, מכללת עמק יזרעאל, המכון היהודי־ערבי בבית ברל, מכללת תל־חי והמרכז היהודי־ערבי באוניברסיטת חיפה.
בתקופה זו עודדה העמותה עמותות וארגוני רווחה ובריאות להתאים ולהנגיש את שירותיהם לחברה הערבית: המועצה לשלום הילד, המועצה לילד החוסה, שדולת הנשים, האגודה לבריאות האישה, מקלט לנשים מוכות בחיפה, האגודה הישראלית לאפילפסיה, אל־סם, ער"ן, אגודת החרשים, בית החולים רמב"ם, בית חולים העמק, עמותת מתנדבים לטיפול שיניים בישראל, על"ם.
ביולי 2000 קיבל אלן סליפקא מידיו של יו"ר הכנסת דאז[20], אברהם בורג, תעודת הערכה על תרומתה של קרן אברהם לקידום ההידברות בין ערבים ויהודים בישראל.
העשור השני: מקרן מענקים לארגון המעצב מדיניות
אירועי אוקטובר 2000 היו נקודת מפנה עבור הארגון. בעקבות האירועים קרסו עשרות רבות של פעולות ויוזמות משותפות ליהודים ולערבים קריסה כמעט מוחלטת. כמעט בן לילה התברר שהסדרת היחסים בין המדינה על הרוב היהודי שבה ובין אזרחיה הערבים מחייבת נקיטת פעולה שיטתית ומערכתית החורגת מפעולות משותפות, נקודתיות ומוגבלות בהיקפן.
על כן הוחלט בתחילת שנות האלפיים על שינוי אסטרטגי בפעולות הקרן ועל מעבר הדרגתי לפיתוח מיזמים. המהלך נעשה בהובלת דן פתיר, שבין השנים 2000–2005 כיהן בתפקיד סגן נשיא אקזקוטיבי של הקרן בישראל, ובשנת 2002 שינתה הקרן את שמה ל"יוזמות קרן אברהם".
שני המיזמים הראשונים של הארגון היו תולדה ישירה של אירועי אוקטובר 2000: מיזם "מרקם בגליל" אשר נועד לשקם את הקשרים בין יהודים וערבים שחרבו בעקבות אירועי אוקטובר ולשדרגם לשותפות אזורית יהודית־ערבית, ומיזם קשרי "משטרה־חברה ערבית" אשר ביקש להתמודד עם השבר ועם חוסר האמון שבין החברה הערבית למשטרה, אשר התבטאו ביתר שאת באירועי אוקטובר.
בהשראת "הסכם יום שישי הטוב" שהסדיר את היחסים בין הרוב הפרוטסטנטי למיעוט הקתולי בצפון־אירלנד בשנת 1998, ובשיתוף עם החוקרת פרופ' מארי פיצדאף – המנהלת המייסדת של "המועצה ליחסים בין־קהילתיים" (Community Relations Council) בבלפסט – הובילה יוזמות קרן אברהם סדרה של משלחות לצפון אירלנד. במשך השנים הוציא הארגון לצפון אירלנד כעשרים משלחות, והן נועדו ללמוד ואף "לייבא" רעיונות לרפורמות ולפעולות שונות שתכליתן לגשר בין קבוצות מסוכסכות ולבנות חברה משותפת. במשלחות השתתפו פעילים חברתיים, אנשי חינוך, מנהיגים קהילתיים, עובדי מדינה, קציני משטרה ועוד.
בהובלת עמי נחשון שמונה ב־2003 לתפקיד נשיא הארגון בארה"ב, אמנון בארי־סוליציאנו שהצטרף ב־2004 כמנכ"ל העמותה בישראל ומוחמד דראושה שהתמנה למנהל־שותף[21]. בשנת 2007, הוגדרה אסטרטגיית הפעולה של הארגון כ"שיכנוע על בסיס עשיה", כלומר: קידום יעיל של מדיניות מצריך הדגמה של המדיניות המומלצת באמצעות עבודה ממשית בשטח. במסגרת זו הושק בשנת 2006 מיזם "יא־סלאם: שפה כגשר תרבותי", ובשנת 2009 הושק מיזם "שריכאת חיאה" (שותפות לחיים).
מעמד השפה הערבית ומקומה תפסו תמיד מקום מרכזי בעבודת העמותה, הן כמקצוע לימוד במערכת החינוך והן כשפתם של האזרחים הערבים, שפה שבה הם זכאים לקבל שירותים. לאורך השנים יזמה העמותה פעולות סִנְגוּר והסברה בנושא זה, ובראשן מעקב שיטתי אחר שירותי הממשלה המקוונים בערבית ובדיקה מעמיקה של אתריהם של משרדי הממשלה, של הכנסת ועוד.
לצד פיתוח והפעלת מיזמים התמקדה העמותה במציאת תמריצים שיעודדו את המדינה לשפר את מצבם של האזרחים הערבים – משימה מרכזית של הארגון מאז ומעולם. במושב שערכה יוזמות קרן אברהם בכנס הרצליה בינואר 2008 הציגו הכלכלנים ד"ר רמזי חלבי ופרופסור עזרא סדן (לשעבר מנכ"ל משרד האוצר וסגן נגיד הבנק העולמי) מחקר שהראה כי חלקם של האזרחים הערבים בתוצר אינו עולה על 8%, ואילו חלקם באוכלוסייה הוא 20%[22]. לפי אומדנם של החוקרים, אובדן ההכנסות למשק בשל תת־השילוב של האזרחים הערבים במשק נע בין 30 ל־40 מיליארד ש"ח בשנה.
מחקר חלוצי זה היה נקודת מפנה היסטורית ביחסה של המדינה לציבור הערבי בכל הקשור לצורך בסגירת פערים בין האוכלוסיות ולצורך בפיתוח כלכלי של הערבים ובשילובם בהשכלה הגבוהה ובתעסוקה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה רענן דינור וראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ליוו את המחקר עוד בתקופת כהונתם במשרד הכלכלה והמסחר, ודינור הודיע במהלך הדיון כי במשרד ראש הממשלה תוקם יחידה לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי.
במסגרת הדרישה מהממשלה לקדם שילוב ושוויון של האזרחים הערבים הוציאה העמותה בשנת 2009 את אוגדן המידע לחברה הערבית[23] (בעריכת פרופ' אלי רכס), שנועד לסייע לקובעי המדיניות בבואם לקבל החלטות מושכלות המבוססות על מידע מהימן בכל הקשור לחברה הערבית בישראל. 3,000 עותקי האוגדן נמסרו לשרים, לחברי כנסת, לראשי רשויות, למנהלים בשירות הציבורי, לראשי המגזר העסקי, לחוקרים, לספריות ציבוריות ולגופי התקשורת המובילים. הראשונים שקיבלו את האוגדן היו יושב ראש הכנסת ומבקר המדינה. מהדורה שנייה ומורחבת של האוגדן (בעריכת פרופ' יצחק רייטר) יצאה לאור בשנת 2013[24].
עמותת יוזמות קרן אברהם הקימה והפעילה ועדת מומחים בראשות חתן פרס ישראל, פרופסור גבי סולומון ז"ל והיו"ר המייסד של מכללת אל־קסאמי, ד"ר מוחמד עיסאווי. עבודת הוועדה נפרסה על פני כחצי שנה, ובמהלכה יצאו חבריה ללונדון ולבלפסט להתרשם ממודלים של חינוך לסובלנות ולחיים משותפים. בשנת 2009 הוגש "דו"ח הוועדה הציבורית לגיבוש המדיניות הממלכתית בנושא חינוך לחיים משותפים בין יהודים לבין ערבים בישראל"[25] (המוכר בשם דו"ח ועדת סולומון־עיסאווי), ושרת החינוך יולי תמיר אימצה אותו בשלהי כהונתה.
בשנים 2006–2012 קיימה העמותה מדי שנה אירוע אפטאר רב־משתתפים שנועד להכליל את החגים והמועדים של הציבור הערבי בלוח השנה הישראלי וכדי להרחיב את הידע של הציבור על החגים הללו. באוקטובר 2006 נערך ביפיע האפטאר ההמוני הראשון בהשתתפות שר האוצר אברהם הירשזון, בשנת 2007 הוא נערך בנצרת בהשתתפות שרת החוץ ציפי לבני, ב־2008 במועצה האזורית גלבוע בהשתתפות שרת החינוך יולי תמיר, ולאחר מכן הוא נערך בעכו, בדיר אל־אסד ובכפר קרע במשתתפות יו"ר הכנסת דאז, ראובן ריבלין[26].
העשור השלישי: צמיחה ארגונית ומיזמים רחבי־היקף
בעשור השלישי לחיי העמותה נוספה להפעלת מיזמי השטח גם התמקדות בסוגיות יסוד הנוגעות ליחסים בין רוב ומיעוט בישראל. בשנים אלה של קיפאון מדיני התבססה בארגון ההכרה בזיקה ההדוקה שבין הכיבוש בשטחים והסכסוך הישראלי־פלסטיני לבין מצבה של החברה הערבית בישראל והיחסים בין יהודים וערבים בתוך המדינה. התגבשה גם ההבנה שפתרון הסכסוך והקמת מדינה פלסטינית הכרחיים לשילוב מלא של המיעוט הפלסטיני בישראל.
בה בעת הגיעו אנשי העמותה להכרה ששינוי חברתי יסודי מחייב השתתפות של המיעוט בכל תחומי החברה והמדינה וייצוגו בהם, לא רק בתעסוקה ובכלכלה אלא גם בשיח התקשורתי והציבורי וגם בניהול ענייני המדינה והחברה – וזאת באמצעות השתלבות בפוליטיקה ובממשל.
בשנים אלה עמדו בראש ההנהלה הבין־לאומית אורני פטרושקה והווארד סוהן ולצדם בשאיר פהום־ג'יוסי שכיהנה כיושבת ראש משותפת של העמותה.
מאז שנת 2014 המנכ"לים השותפים המובילים את העשייה המקצועית של העמותה הם אמנון בארי־סוליציאנו וד"ר ת'אבת אבו ראס.
החל משנת 2008 החלה לפעול אגודת ידידי יוזמות אברהם בבריטניה[27], קבוצה מחויבת של מתנדבים בראשות עו"ד לורי קיי ולאחריו העיתונאי הכלכלי אלכס ברומר.
בשנת 2011 נפטר מייסד הארגון אלן סליפקא והוא הונצח במשרד הארגון שעבר מנווה־אילן לעיר לוד ב־2015.
"פורום סליפקא" שכונס בשנים 2013–2015 נועד לנסח את סוגיות היסוד של יחסי רוב ומיעוט ולדון בהן. אנשי מחשב, חוקרים ואנשי ציבור ערבים ויהודים התכנסו בכל אחד מהמפגשים ליומיים של דיונים ובהם נדונו סוגיות יסוד הקשורות לאופייה ולהגדרתה של המדינה ומשמעותן לגבי המיעוט הערבי־פלסטיני בישראל.
המחאה החברתית של קיץ 2011 הייתה אירוע מכונן בחברה היהודית בישראל, אך אף שאזרחי המדינה הערבים הם הקבוצה הנפגעת ביותר מאי־הצדק החברתי במדינה ובייחוד בתחום הדיור, הם לא השתלבו במחאה[28] משום שמוביליה חששו מתיוגם כ"פוליטיים". למרות זאת, חברת צוות יוזמות קרן אברהם, נדיה אסמעיל, הייתה חברה בוועדת הצללים של הארגונים החברתיים ל"ועדת טרכטנברג" כמומחית בתחום תעסוקת נשים.
בשנת 2012 פעלה בכנסת "ועדת פלסנר" (הוועדה לשוויון בנטל), ובמסגרתה הייתה כוונה לחוקק חוק שירות חובה שיחול על האזרחים הערבים. פעילות העמותה בוועדה הצליחה למנוע ניסיון חקיקה זה. בה בעת פעלה העמותה לקידום מודל מוסכם של שירות והתנדבות קהילתית והוא נוסה והוכח כהצלחה.
העמותה פועלת לקידום השתתפותם וייצוגם הפוליטי של האזרחים הערבים בדמוקרטיה הישראלית כמרכיב מרכזי בשוויון ובחיים משותפים. במערכות הבחירות של השנים 2012, 2015 ו־2019 פעלה העמותה בנושא זה הן ברמה הציבורית והן ברמה המחקרית באמצעות סדרת סקרים שבדקה את מגמות ההצבעה בציבור הערבי.
בשנת 2013 פרסם הארגון מחקר אשר הוכיח כי פעילותם הפרלמנטרית של חברי הכנסת הערבים מתמקדת בקידום הנושאים האזרחיים המעסיקים את המצביעים הערבים כגון חינוך, רווחה, תעסוקה ותשתיות ולא רק בנושאי לאום ובסיום הכיבוש, כפי שהיה נהוג לחשוב. סדרה של סקרים שערכה העמותה מראה כי הציבור הערבי אמנם מצפה מנבחריו לעסוק בנושאים אזרחיים, אך גם בנושאי זהות, לאום וסיום הכיבוש.
העמותה ממשיכה להפעיל את מיזמי הדגל שלה ובהם חינוך והכשרה לחיים משותפים, קהילות בטוחות (לקידום שירותי אכיפה ושיטור הוגנים ומועילים לאזרחים הערבים), מערים מעורבות לערים משותפות, התקשורת כמרחב משותף. לצד זאת מתנהלת פעילות שוטפת לקידום מדיניות לשוויון יהודי־ערבי ולחיים ומשותפים.
יושבי ראש העמותה בעבר
אלן ב' סליפקא – יו"ר ההנהלה הבין־לאומית, 1989– 2007
הוארד סוהן – יו"ר שותף, ההנהלה הבין־לאומית, 2007–2018
לורי קיי – יו"ר אגודת הידידים בבריטניה, 2007–2017
מנכ"לים בעבר
רחל שילה, 1990–2000
דן פתיר, 2000–2005
מוחמד דראושה (מנכ"ל שותף), 2007–2013
קישורים חיצוניים
- אתר יוזמות אברהם
- Abraham Initiatives (באנגלית)
- יוזמות אברהם, באתר גיידסטאר ישראל
הערות שוליים
- ↑ לומדים אנגלית ביחד - לימוד משותף, באתר יוזמות אברהם
- ↑ חינוך לחיים משותפים בתיכונים, באתר יוזמות אברהם
- ↑ חינוך לחיים משותפים במכינות הקדם צבאיות, באתר יוזמות אברהם
- ↑ אקדמיה כמרחב משותף, באתר יוזמות אברהם
- ↑ קהילות בטוחות, באתר יוזמות אברהם
- ↑ אלימות, פשיעה ושיטור ביישובים הערביים - מדד הביטחון האישי והקהילתי 2018, באתר יוזמות אברהם, 2019-07-23
- ↑ שיטור בחברה משוסעת, באתר יוזמות אברהם, 2013-06-20
- ↑ "האם מה שעבד בבלפסט יעבוד גם באום אל-פאחם?". TheMarker. 2016-08-29. נבדק ב-2019-09-01.
- ↑ ערים ואזורים מעורבים: פני המחר של מדינת ישראל, באתר יוזמות אברהם, 2009-05-20
- ↑ יום כיפור ועיד אל אדחא - תשדיר יוזמות קרן אברהם | يوم الغفران والاضحى (בiw), נבדק ב-2019-09-01
{{citation}}: תבנית ציטוט עם ציון שפה לא מזוהה (link) - ↑ תקשורת כמרחב משותף Archives, באתר יוזמות אברהם
- ↑ החדשות - שידור חי מכנס שדרות: יחסי יהודים, ערבים ותקשורת, באתר mako, 2009-11-18
- ↑ סלאם כיתה א', באתר nrg
- ↑ הערכת תוכנית "יא סלאם" שמפעילה קרן יוזמות אברהם – מכון סאלד
- ↑ השפה כגשר תרבותי - "יא סלאם", באתר יוזמות אברהם, 2013-12-12
- ↑ עברית בסלאם - שפה ותרבות עברית ביסודי ערבי, באתר יוזמות אברהם
- ↑ שריקאת חיאה - שותָּפוֹת לחיים | מודל התערבות לקידום תעסוקת נשים ערביות, באתר יוזמות אברהם, 2011-03-20
- ↑ מיפוי המפגעים הסביבתיים ברשויות יהודיות וערביות בלב הגליל, באתר יוזמות אברהם, 2010-05-20
- ↑ מדריך קרן אברהם לארגונים ופעולות המקדמים דו־קיום בין יהודים לערבים בישראל
- ↑ אלן סליפקא מחזיק את תעודת ההערכה מיו"ר הכנסת, 2000
- ↑ תפקיד חדש למוחמד דראושה, באתר news1
- ↑ כנס הרצליה, אחריות ממשלתית לשילוב ושוויון יהודי־ערבי במדינת ישראל, ינואר 2008
- ↑ החברה הערבית בישראל – אוגדן מידע 2009, באתר יוזמות אברהם
- ↑ החברה הערבית בישראל – אוגדן מידע 2013, באתר יוזמות אברהם
- ↑ דו"ח הוועדה הציבורית לגיבוש המדיניות הממלכתית בנושא חינוך לחיים משותפים בין יהודים לבין ערבים בישראל - שער
- ↑ יו"ר הכנסת: הקריאה לגייס ערבים – צעד פופוליסטי הגובל בהסתה, באתר הארץ
- ↑ אתר אגודת ידידי יוזמות אברהם בבריטניה
- ↑ המחאה החברתית והחברה הערבית, באתר יוזמות אברהם
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] יוזמות אברהם26221559