התאם

בדקדוק, התאם הוא יחס בין רכיבים שונים במשפט, המתאפיין בדרך כלל בשינויים המתרחשים בצורה אחת בעקבות קשר תחבירי עם צורה אחרת. בין סוגי ההתאם הנפוצים ביותר בשפות העולם, כמו גם בעברית, הם התאם במין והתאם במספר.

לדוגמה, בעברית קיים התאם במין ובמספר בין הפועל (הנשוא) ובין הנושא, ולכן המשפט "אתה עייף" תקני (גם הנושא וגם הפועל בצורת נוכח), והמשפטים *"אתה עייפה" או *"אתה עייפים" אינם תקינים. באנגלית ההתאם במין ובמספר הוא מצומצם יותר, ולכן, למשל, המשפט "You are tired" יכול להתייחס באותה מידה לנמען שהוא זכר או נקבה, יחיד או רבים.

טעויות בהתאם

מוספיות ריבוי בעברית

על פי רוב בעברית, מוספית הריבוי של שמות עצם בזכר היא -ים (ספר-ספרים) ומוספית הריבוי של שמות עצם בנקבה היא -ות (צלחת-צלחות). אולם יש יוצאי דופן לא מעטים, קרי שמות בזכר שצורת הריבוי שלהם -ות (קיר-קירות) ושמות בנקבה שצורת הריבוי שלהם -ים (אבן-אבנים).

טעויות בשימוש בשם המספר, השכיחות ממילא בעברית מודרנית, גוברות בצירופים הכוללים שמות יוצאי דופן כנ"ל, כלומר דוברים מרבים להצמיד מספר בזכר לצורות בסיומת -ים (שלושה אבנים) ומספר בנקבה לצורות בסיומת -ות (חמש כיסאות). עולים חדשים וילדים הרוכשים את השפה טועים גם בהתאם של שמות התואר הנלווים לשמות אלה, כלומר מטים את התואר בזכר כששם התואר מסתיים ב-ים (אבנים יפים) ובנקבה כששם התואר מסתיים ב-ות (שולחנות יפות).

התאם זוגי

המין הדקדוקי של רוב צורות הזוגי בעברית (בעלות סיומת ‌ַיִם) הוא נקבה (בעיקר איברים בגוף): אוזניים, עיניים, רגליים, ציפורניים וכיוצא בזה. כתוצאה מכך, דוברי עברית מודרנית מתייחסים לשמות ממין זכר בעלי הסיומת –יים, כאל שמות ממין נקבה. בלבול זה אינו חל על אותם שמות בצורת היחיד (כלומר ללא הסיומת). כך, רבים אומרים: אופניים חדשות, משקפיים אופנתיות, מכנסיים יפות, מגפיים כבדות וכדומה, אבל בשום אופן לא: *אופן חדשה, *משקף אופנתית, *מכנס יפָה, *מגף כבדה.

ככל הנראה מסיבות סמנטיות, שמות עצם נוספים מהשדה הסמנטי של איברי הגוף ואביזרי לבוש הקשורים אליהם מקבלים יחס של נקבה אף על פי שאין להם סיומת של זוגי, כגון: סנדלים, כפכפים.

ההתאם: מערכת המין והמספר בלשון המקרא, לעומת העברית החדשה

מערכת המין ב"לשון המקרא" קבועה למדי, ועד כמה שהמין הדקדוקי של המלה אינו נקבע על יסוד המין הטבעי, הרי הוא משתקף בסימנים החיצוניים. הוא הדין ביחס למספר (גושן, תשס"ו: 77). אולם, בגלל ההתפוררות שחלה במערכת המין והמספר "בעברית החדשה" יש משום הכשרת הקרקע לערעור תוקף ההתאמה (התאמת הפועל ושם התואר לשם העצם וכו'); הלוואי יכול להינתק מן השם המוגדר על ידו, ואף שמות התואר יכולים להיות נסמכים הן לשמות והן לכינויי הקניין, שלא יבואו שני נסמכים מחוברים לפני סומך אחד; יידוע שם המספר במקום יידוע השם הספור ועוד (גושן, תשס"ו: 29 -30). אף סדר המילים במשפט הפועלי ב"לשון ימינו" שונה מ"העברית הקלאסית": בלשון ימינו הסדר הרגיל הוא דווקא נושא- נשוא ומשלימיו, לעומת זאת, בעברית הקלאסית הסדר הוא: נשוא- נושא (שוורצולד, 1994: 117 -118). 

לקריאה נוספת

• גושן, מ' (תשס"ו): תחבירה ומילונה של הלשון העברית שבתחום השפעתה של הערבית, מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, יד יצחק בן-צבי והאוניברסיטה העברית , ירושלים.
• שורצולד, א' (תשנ"ד): פרקים בתולדות הלשון העברית: העברית בת-זמננו, יחידות 10-9, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב.

ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.