מוספית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־02:42, 2 בספטמבר 2019 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " מאוד " ב־" מאד ")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בבלשנות, מוספית היא מורפמה המתווספת לבסיס המילה ולאותיות השורש שלה, ובכך מתאימה את משמעותה.

בשפה העברית המוספיות של מערכת הפועל מצטרפות על פי תבנית הבניין ומציינות את הזמן ואת הגוף. לדוגמה: במילה "אכלה", לבסיס אכל מתווספת מוספית הנקבה . עבור יצירת שמות העצם ותארים, המוספיות מצטרפות על פי המשקל של המילה.

סוגי מוספיות

  1. את המוספיות נהוג לסווג על פי מיקומן במילה. הסוגים השונים של מוספית הם:
  • תחילית - מורפמה הנצמדת לתחילת המילה. לדוגמה, "התרגז": לבסיס הפועל רגז מצטרפת התחילית הִתְ-.
  • תוֹכִית - מורפמה המוכנסת לאמצע המילה. לדוגמה, "סיפור": תבנית-התנועות של המשקל i-u משובצת בין עיצורי השורש ספ"ר.
  • סוֹפִית - מורפמה המצטרפת לסוף המילה. לדוגמה, "אווירון": המילה אוויר + ואחריה הסיומת ון.
  • מוספית-מסגרת - שילוב של תחילית וסופית. לדוגמה, "ילכו": לבסיס הפועל מתווספות התחילית י'- והסופית -וּ לציון עתיד-גוף-שלישי-רבים.

עיצורי המוספיות בעברית הם לרוב מ', ת', נ' או ה' (מתנ"ה).

אופן הצטרפות המוספיות לבסיס המילה

אפיקסציה היא התופעה של הוספת מוספית לבסיס המילה. תופעה זו נרחבת בשפות רבות בעולם, ונפוצה מאד בעברית ובאנגלית, למשל, אך לא קיימת בכל השפות. שפות שבהן אין אפיקסציה, דוגמת וייטנאמית, נקראות "שפות מבודדוֹת".

מוספיות יכולות להצטרף בשתי צורות עיקריות: שרשור, כלומר הצמדה לינארית של מוספיות לבסיס זו אחרי זו; או סירוג, כלומר שילוב של מורפמות זו בזו בצורה לא-לינארית. בענף המורפולוגיה נהוג לחלק שפות בעלות מוספיות על פי שיטת צירופן.

עברית, למשל, משתמשת בשתי השיטות. לדוגמה, הפועל "אכלתי" מורכב משורש אכ"ל ותבנית התנועות של בניין קל a-a מסורגים, שיוצרים את הבסיס אכל-, ואל הבסיס מצטרפת הסופית -תי המציינת עבר-גוף-ראשון-יחיד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.