מרכז החלל קנדי

מרכז החלל קנדי
John F. Kennedy Space Center
	מבט אווירי על מתחם השיגור 39.
מידע כללי
סוכנות אם	נאס"א
סוכנות קודמת	Launch Operations Directorate Launch Operations Center
מנכ"ל	רוברט די. קאבאנה
מטה מרכזי	מריט איילנד, פלורידה 28°31′26.61″N 80°39′3.05″W / 28.5240583°N 80.6508472°W
עובדים	13,100
תקציב	350 מיליון $
	דף הבית של KSC

הדיסקברי (STS-41) והקולומביה (STS-35) על כני השיגור במרכז החלל קנדי. תמונה נדירה שצולמה ב-20/9/1990

מרכז החלל קנדי

(למפת ארצות הברית רגילה)

ה
א
ט
ל
נ
ט
י

ה
ש
ק
ט

מפרץ
מקסיקו

קנדה

מקסיקו

איי
בהאמה

מרכז החלל קנדי

האי מריט ומרכז החלל קנדי (בלבן)

מרכז החלל על-שם ג'ון פיצג'רלד קנדי (באנגלית: (John F. Kennedy Space Center (KSC), הוא אתר השיגור של חלק ניכר ממשימות החלל הבלתי מאוישות של נאס"א ושל כל המשימות המאוישות, הנמצא ליד קייפ קנוורל באי מריט, פלורידה, ארצות הברית.

אורכו של מרכז החלל הוא כ-55 קילומטר, רוחבו כ-10 קילומטר ושטחו כ-567 קילומטר רבוע, והוא מעסיק כ-17,000 עובדים. במרכז יש אתר מבקרים והוא מציע סיורים לקהל הרחב.

המשימות המאוישות שנשלחות לחלל נשלטות ממתחם שיגור 39 (Launch complex 39), הכולל בתוכו גם האנגר להרכבת כלי הטיס. כשישה קילומטר מזרחה מההאנגר ישנם שני כני שיגור, וכשמונה קילומטר דרומה משם עומד המבנה התעשייתי של המתחם.

מרכז החלל קנדי אחראי אך ורק לשיגורים ממתחם שיגור 39. שאר ההמראות והפעולות מתקיימות בבסיס חיל האוויר בקייפ קנוורל שמופעל על ידי חיל האוויר האמריקאי.

היסטוריה

האזור היה בשימוש על ידי הממשלה כבר מ-1949 כשהנשיא הארי טרומן ייסד את Joint Long Range Proving Grounds בקייפ קנוורל, לניסויי טילים. מיקום זה היה אידיאלי מפני ששיגור הטילים מתבצע ונוחת באוקיינוס האטלנטי, ובנוסף האזור קרוב מאוד לקו המשווה, יותר מכל מקום אחר בארצות הברית. הקירבה לקו המשווה מאפשרת את האצת הטיל בזכות סיבוב כדור הארץ.

בשנת 1951 ייסד חיל האוויר האמריקאי את Air Force Missile Test Center על-יד Banana River Naval Air Station.

בעקבות פרויקט ספוטניק, הלוויין הסובייטי הראשון בחלל, שיצא לדרך ב-4 באוקטובר 1957 החליטה ממשלת ארצות הברית על ייסוד נאס"א ב-29 ביולי 1958, והאזור הפך לאתר השיגור שלה.

בין הטילים והמשגרים שנוסו היו טילי רדסטון, יופיטר, יופיטר C, פרשינג (Pershing), פולאריס, תור, אטלס, טיטן ומינטמן (Minuteman).

ההכרזה על תוכנית שתשגר אדם לחלל בתוך חללית מקפת, גרמה לשורת פיתוחים מהירה באזור. נאס"א החלה לקנות את האי מריט, ובשנת 1962 היה בבעלותה 210 קמ"ר משטח האי כולו. לאחר מכן התנהל משא ומתן עם ממשלת פלורידה על שטח נוסף כ-140 קמ"ר. ביולי 1962 הוחלט לתת לאזור שבבעלות נאס"א את השם "המרכז לפעולות שיגור" (Launch Operations Center), ושמו שונה בנובמבר 1963 ל"מרכז החלל ע"ש ג'ון פיצג'רלד קנדי, לאחר רצח הנשיא.

תוכנית החלל האמריקאית לשיגור חלליות המקיפות את כדור הארץ בוצעו באותה תקופה (עד שנות ה-70 המוקדמות) ושמותיהן היו: תוכנית מרקורי, תוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו (כולן כחלק מהמלחמה הקרה עם ברית המועצות). תוכנית מרקורי הייתה לשלוח אדם לחלל בחללית שתקיף את כדור הארץ, כתשובה לתוכנית החלל הסובייטית. הפרויקט החל באוקטובר 1957 והחלליות בפרויקט זה נישאו על-גבי הטיל הבליסטי הבין-יבשתי Atlas. מהידע שנצבר בתוכנית מרקורי, פותח הטיל Titan II ICBM שיוכל לשאת אנשים ולהגשים את מטרת העל של התוכנית כולה. ואכן ב-23 במרץ 1965, יחד עם ג'ון יאנג וורג'יל גריסום המריאה חללית ג'מיני 3 בהצלחה.

מטרתה של תוכנית אפולו הייתה לתת תשובה לתוכנית החלל הסובייטית שרצתה להנחית אדם על הירח. לכבוד התוכנית נחנך מתחם חדש שפיקח על השיגורים וצויד במיטב הטכנולוגיה, בעלות של 800 מיליון דולר אמריקאי. המתחם כלל את האנגר בו הוחזקו טילי הסטורן 5 ששימשו את החלליות בתוכנית אפולו. לפני פיתוח טיל "סטורן 5" התבצעו ניסויים בטילים כמו "סטורן 1" ששימש את משימת אפולו 1. הניסוי הראשון של טיל "סטורן 5" התבצע לראשונה במשימת אפולו 4 ב-9 בנובמבר 1967. השיגור המאויש המוצלח הראשון בתוכנית התבצע במשימת אפולו 7 ב-11 באוקטובר 1968. אפולו 8 ששוגרה ב-21 בדצמבר 1968,הייתה הטיסה המאוישת הראשונה סביב הירח, והטיסה המאוישת הראשונה של "סטורן 5". אפולו 9 ו-אפולו 10 היו הטיסות המאוישות הראשונות של "מודול הירח". שיא התוכנית הגיע במשימת אפולו 11, היא שוגרה ב-16 ביולי 1969. משימה זו הנחיתה לראשונה אדם בירח. המשך התוכנית הביא איתו עוד 6 משימות שבחמש מתוכן נחתו אסטרונאוטים על הירח, ובוטלו 3 משימות. משימת אפולו 18 בוטלה, אך הוחלט על שיתוף פעולה עם הסובייטים במשימת אפולו-סויוז שהתבצעה בשנת 1975.

מרכז החלל קנדי אחראי גם לשיגורי כל משימות מעבורות החלל. לאחר בצורת של 6 שנים, המריאה הקולומביה למשימת STS-1 ב-1981. מעבורת החלל הייתה הכלי הראשון של נאס"א לשימוש חוזר ולכן נבנה עבורן מסלול נחיתה מיוחד באורך 4.6 ק"מ, אולם נחיתת מעבורת לא התבצעה במרכז החלל קנדי עד 1984. מעבורת החלל צ'לנג'ר במשימת STS-41-B הייתה הראשונה שנחתה במרכז החלל קנדי. עד אז כל הנחיתות של מעבורות החלל נעשו בבסיס חיל האוויר בקליפורניה, והוחזרו לפלורידה על-גבי מטוסי בואינג 747. הטיסה ה-25 בתוכנית הייתה הראשונה שלא צלחה עקב התפוצצות הצ'לנג'ר 73 שניות לאחר ההמראה.

בספטמבר 2004, חלקים ממרכז החלל קנדי ניזוקו בסופת ההוריקן פרנסיס. האנגר הרכבת המעבורות ספג נזקים ויחד איתו מבנים רבים. נזק נוסף נגרם למתחם באוקטובר 2005 על ידי סופת ההוריקן וילמה.