אפולו 10

אפולו 10

מימין לשמאל: יאנג, סטאפורד וסרנן
נתוני משימה
מטרה מרכזית	בחינת כל מערכות החללית כולל רכב הנחיתה אך ללא נחיתה מעשית על הירח
חללית	אפולו
שם החללית	תא פיקוד/שירות: צ'ארלי בראון רכב הנחיתה: סנופי
כן שיגור	LC-39B, מרכז החלל קנדי, פלורידה
שיגור	18 במאי 1969, 16:49:00 UTC
נחיתה	26 במאי 1969, 16:52:23 UTC צפון האוקיינוס השקט 15°2′N 164°39′Wמקום ניסוי הנחיתה
משך המשימה	8 ימים, 3 דקות ו-23 שניות
אות קריאה	תא פיקוד/שירות: צ'ארלי בראון רכב הנחיתה: סנופי
נתוני חללית
תא פיקוד	CM-106 מסה: 28,830 ק"ג
תא שירות	SM-106
רכב נחיתה	LM-4 מסה: 13,941 ק"ג
משגר	סטורן V ‏SA-505
פעילות
שהייה סביב הירח	יומיים, 13 שעות, 37 דקות ו-23 שניות
צוות
אנשי צוות	3
משימות קשורות
משימה קודמת אפולו 9 משימה הבאה אפולו 11

אפולו 10 הייתה המשימה המאוישת החמישית בתוכנית אפולו, אשר שוגרה ב-18 במאי 1969. משימה זו הייתה השנייה שהקיפה את הירח, ואשר כללה חללית אפולו בתצורה מלאה. הורכבה מתא פיקוד ושירות, שכונה "צ'ארלי בראון", ונחתת ירח שכונתה "סנופי". המשימות העיקריות של המשימה היו לבחון את תפקוד הצוות, רכב החלל ומתקני תמיכת המשימה בזמן משימה ירחית. משימה זו כללה את כל הפעולות שבוצעו לאחר מכן באפולו 11, למעט הנחיתה על הירח.

המשימה

תא הפיקוד (CM) של אפולו 10 כפי שהוא מוצג במוזיאון המדע בלונדון

ב-22 במאי נכנסו תומאס סטאפורד ויוג'ין סרנן אל רכב הנחיתה הירחי והפעילו את רקטות השליטה של תא השירות על מנת להפריד את חלליתם מחללית אפולו. רכב הירח נכנס למסלול נמוך, בגובה מינימלי של 15.6 ק"מ מפני הירח. בזמן ההפרדה, כל מערכותיו נבדקו, כולל תקשורת, הנעה, בקרת כיוון ורדאר. חללית הנחיתה על הירח ותא הפיקוד נפגשו שוב והתחברו 8 שעות לאחר שנפרדו. בסך הכול בוצעו 31 הקפות של הירח.

כל מערכות רכב החלל תיפקדו כמצופה. התקלה היחידה הייתה אנומליה במערכת ביטול הניווט האוטומטי בנחתת הירח.

בנוסף לצילומים רבים של פני הירח, בוצעו גם צילומי טלוויזיה ששודרו אל כדור הארץ.

תא הפיקוד "צ'ארלי בראון" מוצג כיום במוזיאון המדע בלונדון.

במשימה זו נרשם שיא גינס במהירות, כאשר תא הפיקוד חדר לאטמוספירה במהירות 39,897 קמ"ש (11.08 קילומטר לשנייה). המשימה הסתיימה בנחיתה באוקיינוס השקט ב-26 במאי אותה שנה. המשימה ארכה 8 ימים ושלוש דקות. מודול הפיקוד נמשה על ידי ה-USS Princeton.

הצוות

יוג'ין סרנן

ערך מורחב – יוג'ין סרנן

טייס נחתת הירח. היה בין 15 האסטרונאוטים שנבחרו באוקטובר, 1963. היה טייס במשימת ג'מיני 9. במהלך משימה זו שהה שעתיים ועשר דקות בפעילות חוץ רכבית, והיה לאמריקאי השני שהלך בחלל. לאחר מכן היה טייס הגיבוי של ג'מיני 12, ואסטרונאוט גיבוי של אפולו 7.

לאחר טיסתו באפולו 10, היה מפקד גיבוי של אפולו 14. בטיסתו השלישית לחלל, היה מפקד החללית של אפולו 17, האחרונה במשימות אפולו ששוגרה, ב-6 בדצמבר 1972. הוא האדם האחרון עד כה שהטביע את טביעת רגלו על אדמת הירח.

ג'ון יאנג

ערך מורחב – ג'ון יאנג

טייס תא הפיקוד. הצטרף לנאס"א בשנת 1962. ב-23 במרץ 1963 טס עם גאס גריסום בג'מיני 3. ב-18 ביולי 1966 שוגר כמפקד ג'מיני 10 עם מייקל קולינס כטייס. הם שבו ב-21 ביולי.

לאחר טיסתו באפולו 10, שוגר ב-16 באפריל 1972 כמפקד החללית אפולו 16, שנחתה על הירח. עמו היו קן מטינגלי וצ'ארלי דיוק. משימה זו חזרה ב-27 באפריל. ב-12 באפריל 1981 טס בטיסה הראשונה של מעבורת החלל, STS-1, כמפקד המעבורת. הטייס היה בוב קריפן. הם נחתו בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה ב-14 באפריל. טיסתו האחרונה הייתה כמפקד של STS-9, הטיסה הראשונה שהייתה מעבדת חלל. טיסה זו נחתה גם היא בבסיס אדוארדס.

תומאס סטאפורד

ערך מורחב – תומאס סטאפורד

מפקד המשימה. הצטרף לנאס"א בספטמבר 1962 במסגרת הקבוצה השנייה, במטרה להשתתף בתוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו. בדצמבר 1965 היה הטייס של ג'מיני 6, שהייתה הפעם הראשונה בה שתי חלליות נפגשו בחלל, ועזר לפתח את התאוריות והפרקטיקה של פגישה בחלל. ביוני 1966 פיקד על ג'מיני 9, בה פותחו שיטות מפגש שישמשו מאוחר יותר בתוכנית אפולו.

מאוגוסט 1966 עד אוקטובר 1968 היה אחראי לניתוח ותכנון פרויקט אפולו, ולפיתוח התוכנה עבור הפרויקט. הוא הוביל את הקבוצה שתכננה את רצף המשימות שהובילו להנחתת חללית אפולו על הירח.

לאחר שפיקד על אפולו 10, הוא פיקד על משימת אפולו-סויוז, שהייתה טיסתו הרביעית לחלל, בין 15 ל־24 ביולי 1975.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אפולו 10 בוויקישיתוף