פלורין איטלקי
פלורין איטלקי או, פשוט, פלורין (באיטלקית: Fiorino, מילולית: פרח קטן) היה מטבע שנטבע בפירנצה בין השנים 1252 ו-1523. בתקופה זו היה המטבע, יחד עם הדוקט הוונציאני (שהיה שווה-ערך לו), הילך חוקי בכל רחבי אירופה. היה זה ההילך הראשון ממנו נטבעה כמות מספיק גדולה של מטבעות, שאיפשרה הפיכתו לבעל משמעות בכלכלה העולמית. תפוצתם של סניפי בנקים מפירנצה ברחבי העולם הפכו את המטבע להילך העיקרי בסחר הבינלאומי. ערכו של המטבע ועיצובו כמעט ולא השתנו לאורך השנים. פלורין זהב (fiorino d'oro) היה עשוי מ-54 גריין זהב טהור[1]. המטבע שימש כתקן, אמת מידה אחידה לחליפין וערכם של מטבעות שונים נקבע ביחס אליו. כך, בעוד שבשעת הפקתו היה שוויו זהה ללירת כסף אחת[2], ב-1500 שולמו תמורתו שבע לירות, דבר המשקף את קצב האינפלציה.
במהלך המאות ה-14 וה-15 טבעו כ-150 ישויות מדיניות שונות באירופה גרסה משלהן לפלורין. בהן הפורינט של ממלכת הונגריה, הגילדר ההולנדי (ששמו קוצר מ"פלורין זהב", guilder florin בהולנדית, ל-"מוזהב" בלבד), הגולדן של נסיכויות גרמניה השונות ושל אוסטריה, הזלוטי הפולני (שגם פירוש שמו הוא "מוזהב") ועוד. מדינות קולוניאליות אלה טבעו גרסאות מקומיות של פלורין במושבותיהן מעבר לים. במאה ה-15 אומץ ה"רייכסגולדן" (גרמנית: Reichsgulden) כהילך החוקי של האימפריה הרומית ה"קדושה".
על המטבע הפלורנטיני המקורי נטבעו פלר דה ליס (פרח החבצלת, שהקנה למטבע ולעיר פירנצה את שמם) בצד אחד ודמותו של יוחנן המטביל, עוטה אדרת שיער, בצדו השני. במהדורות שונות הוחלף ה"פלר דה ליס" בסמל הרלדי של הישות המנפיקה. גם דמותו של יוחנן המטביל הוחלפה בגרסאות מקומיות לקדוש הפטרון של הישות המנפיקה, כגון לסלו הקדוש, מלכהּ של הונגריה ופטרונה על הפורינט.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- כלכלת פירנצה (באנגלית)